בְמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה
הַנִּכְנַס אֶל מָבוֹי סָתוּם בְּיוֹדְעִין
קְרִיאוֹתָיו לְהַצָּלָתוֹ לֹא נִשְׁמָעִים
כִּי יִתְהַדַּר אָדָם בְּכוֹחוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ
שֶׁיִּזְכּוֹר מִי בְּרָאוֹ וְנָפַח בּוֹ נִשְׁמָתוֹ
וְכִי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
וְהַתְּהִלָּה הִיא לְאֵל נוֹרָא עֲלִילָה
וּלְמֶּגִינֶנוּ גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה
חָמָס עֹשֶׁק גְּזֵלָה וְהַשִּׁׁמוּשׁ בְּכוֹחַ
מָלְאָה הָאָרֶץ מְהֵם כְּמוֹ בִּימֵי נֹחַ
הַמַּבּוּל נִשְכַּח וּלְסוּרוֹ חָזַר הָאָדָם
וּבְשֵׁם אֱלֹהִים הוּא קַם שׁוֹפֵךְ דָּם
וְהָאוֹר דּוֹעֵךְ וַחֲשֵׁכָה בְּכֹל הָעוֹלָם
ורֶצַח יְהוּדִים מְסַפֵּק כֹּל תַּאֲוָתָם
וְקוֹל יְפֵה הַנֶּפֶשׁ נָדַם
לא אוסיף עוד לקלל את האדמה
האדם שברא אלוהים מאדם עד נח כבר לא היה ראוי בעיניו, כי האדם גלה כפיות טובה, והשחית. ובמעשיו לא השאיר כל מדה טובה בארץ (בעולם) אשר ברא אלוהים למען האדם. אלוהים ברא אדם והושיבו בגן עדן והוא הפר מצותו וצאצי האדם עשו את הרע בעיני האלוהים והגדישו את השאה שהביא עליו כליה. כי אלוהים שהתחרט כי ברא את האדם גמר אומר
"לשים קץ לבשר" (כולל החיה) שנבראה למען האדם. אלוהים קבע כי:
יצר לב האדם רע מנעוריו. (ח/כא). אלא שגם אלוהים חס על השמדת כל חי אשר ברא הוא לעשות, לכן חפש ומצא
איש צדיק תמים אחד באותו דור אשר
התהלך עם האלוהים ולא עבר לעבודה זרה. נִחַ כשמו כן הוא היה איש נח כלפי הבריות וזכותו זו עמדה לו שהוא ובני ביתו יהיו ממשיכי קיום העולם. היה היסוס מה לכן:
לא יחזור לתוהו ובוהו ולחושך על פני המים. הדור של נח הוא הדור העשירי מבריאת האדם הראשון. ההתרחשות היא כאשר האדם היה בשפל המדרגה שלא כבד את צלמו של האלוהים ולא את דמותו שֶׁטְּבָעָהּ באדם בהבראו. והנה נח וילדיו ואשתו יחיו ולא רק אלא גם מהם תתחש האנושות שם חם ויפת המסמלים את התפצלות האנושות העתידית. ניתן לומר כי אלוהים הצטער על
האדמה יותר מצערו על
האדם. לחר המבול שמטתו להשמיד כל חי אמר:
לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם (ח/כא) אף על-פי כי בהשארת נוח ובני ביתו בחיים גלה כונתו לחדש את האנושות. ביועו כי ישוב וישחית . מהלך המבול ותוצאותיו לומדים אנו שאלוהים כלל, שאין
להעניש עונש קלוקטיבי. איש בחטאו יוֹמָתוּ. נושא הענישה הקולקטיבי חזר בתקופת אברהם אבינו לגבי שתי ערי הככר
סדום ועמורה. אף על-פי כן אלוהים הִמְטִיר עליהן אש וגופרית ושרף אותן שנאמר:
וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה... (לך לך י"ט/כא) האם כאן הופר הכלל שלא להעניש עונש קולקטיבי? התשובה היא כפי שהמפרשים אומרים לא הופר הכלל כל איש בחטאו יומת. כי כאן כל יושבי ערי הככר היו רעים וחטאים ולא נמצא ולו צדיק שבזכותו לא יומתו האחרים. אלוהים הבטיח:
מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם, שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם (ט/ה,ו). למעשה הירידה המוסרית החלה עוד בדורו של
ִיַרְדְּ, שמו מעיד על התקופה שלו שהייתה
ירידה במוסר וגברו מעשי חמס ופשע. אולם העולם מוסיף להתקיים הודות ל-
הברית אשר הָקִימֹתִי ביני ובין כל-בשר אשר על-הארץ (ט/יז). האם דברים אלה נהירים לאלה מן העמים שלא קבלו עליהם את התורה, התשובה: לא ולא, אנו רואים יום יום מעשי רצח ומעשי תועבה (אינוס נשים) שעושים דאעש ורבים אחרים בהשפעת דאע'ש ובפיהם שם השם יתברך (לָא אִילָהּ אִלָּא אַלָהּ لا اله الا الله) תרגום,
אין אלוהים זולת אלוהים.
שבע מצוות בני נח חלות על כל אדם
מוטב לחזור מדי פעם אל שבע מצוות בני נח, כדי לרענן זכרוננו ולדעת כיהמצוות היו קימות בימי נח בטרם ניתנה תורה, מצוות אלו חלות על כל אדם תהא דתו ואמונתו אשר יהיו ואלו הן:
1) אסור עבודת אלילים. 2) אסור גלוי עריות. 3) אסור שפיכות דמים. 4) איסור (אכילת) איבר מן החי. 5) אסור ברכת השם (בלשון סגי נהור קללת השם) 6) אסור גזל, 7) לשים ינים. האיסור הרביעי נשמע כאיסור נטילת אבר מן החיה בעודה חיה, אחרת אין לאסור זה משמעות, הלא מותרת כילת בשר מן החיות הנשחט לפי דין תורה ולכן גם הובאו שמות החיות המותרות באכילה ואלה האסורות באכילה או שממש לא תוכל איבר בטרם שחיטת החיה? לא שהפירוש הוא שיש לקים שחיטה כמו בגין תורה ולנהוג במדת הרחמים עם החיה על כן נאמר "
לא תבשל גדי בחלב אמו". קיום מצוות בני נח בעיקר שש המצוות (להוציא אבר מן החי) שעל הַגֶּר הַגַּר אתנו לקימם, כפי שנאמר:
כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר
אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ. אלא שזה מותנה בכך שהגר הגר אתנו מקיים חוקי המדינה בימינו ובימי התנך שבע מצוות בני נח. לזרח הגר הגר בתוכנו יאמר:
"אל תירק לבאר שאתה שותה ממנה". הפרשה מציגה לנו את חולשתו של האדם, לתור אחרי "תורות" אחרות לכן נאמר:
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. בשובנו אל פרשת נח נביא דברי רש"י ששם את הדגש על איסור
גילוי עריות שלדעתו הם כ
מעשי זנות ועבודת אלילים. רש"י בפרושיו מסתמך בדרך כלל על לשון הכתוב בפסוק לפרשנותו. לכן בגילוי עריות הוא לוקח זאת מלשון הפסוק:
ויאמר אלוהים לנח קץ כל בשר בא לפני (ט/יג). כלומר קץ האדם בא
מפני תאות בשרים, גילוי עריות ומעשי זנות. מעשים אלה הם עצמם הביאו את הקץ על האנושות ולא מעשה אלוהים לבדו, האדם הוא שקבע את גורל האנושות.
נח איש צדיק בדורותיו
משמעות איש צדיק בדורותיו, מעלה שאלות ותמיהות, למשל היה אפשר לאמר
נח איש צדיק. ללא תוספת
"בדורותיו". התוספת הזאת אומרת
דָרְשֵׁנִי ואכן יש פרשנויות וגרסאות שונות נתחיל בפרשו רש"י למלה
"בדורותיו" הוא מביא לדוגמה את המקרה שאומרים שבחו של אדם, נהוג להוסיף: את המלים
"זכר צדיק לברכה" (משלי י/ז) ופרוש אחר אומר כיון שפתח הכתוב בהגדרת נח כאיש צדיק. אמר צדקתו תחילה ואחר כך דבר על
יָשְׁרוֹ (תמים מושלם)
"תמים בדורותיו" כך נהוג כשבאים לדבר על צדיקים. ואפשר גם שיש באמירה זו משום שבח לנח שלמרות רשעות כל הדורות שקדמו לו וגם דורו הוא נשאר חזק בּתֻמָּתוֹ וקים את הפסוק:
"אם יפתוך חטאים אל תלך בדרך אתם". (משלי פרק א') . ולא הלך בדרך אתם . ונשאר חזק בְּתֻמָּתוֹ וְיָשְׁרוֹ. ברם יש אחרים שממעיטים בשבחו של נח ושמים סימן שאלה:
"היה תמים בדורותיו" - אך בדורו של אברהם לא כך או כך סיפורו של נח נותן לנו תקוה כי גם כאשר הכל שקוע בחמס וברשעות ובטומאה, יש ניצוץ אור שבזכותו העולם מתקיים. אין לאבד תקוה ולאמר אין מה לעשות. בימינו כשקם אדם אחד מתוכם (של הערבים) והוא מגנה מעשי רצח אדם זה כמו נח
איש צדיק בעמיו שאיננו חושש מנקמת הרשעים הארורים האלה, שגוזרים מאבדים את עצמם כדי לרצול יהודים. על ישראל לעמוד עמידה איתנה ללא פחד וללא שבירה, כי לזה הם מצפים שרוחנו תפול ויראו בכך נצחון ועידוד להוסיף ולרצוח . אולם ככל שנעמוד איתנים ונשיב מדה כנגד מדה כך ילך כוחם וידעך.
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה
עוד בבריאת העולם אמר אלוהים לאדם הראשון:...
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א/כח).
חזר הקב"ה וברך את נח ובני ביתו באותה ברכה: פרו ורבו ומלאו את הארץ. והבטיח שלא יביא על העולם מבול ולא ימטיר על כל העולם אש וגפרית כמו בסדום ועמורה. אלא שהקב"ה מצוה עלינו לזכור את המבול, כדי לעורר את האדם ל"תשובה". לכן שם הוא
קשת בענן שבראותנו אותה נבדוק אם חטאנו, שהיו מצדיקים הבאת המבול שוב על בני האדם. הוא אומר לנו כי אילולא הבטיח הי המביא עלינו שוב את המבול. הקשת בענן באה לידעני כי חמתו של הקב"ה על האדם רבה היא. למרות יופי הקשת בענן, היא מאימת ומזכירה לנו בקווי הקשת שלה את האש והגפרית שהורדי על סדום ועמורה . שם התברר על-ידי אברהם כי לא נמצא אפילו צדיק אחד בסדום שבזכותו לא יענשו . הקשת בענן למרות ההסבר המדעי לתופעתה,היא ממכירה את המבול וסיבתו ואל משנה כהוא זה ההסבר המדעי לתופעה, כי הרי לא תמיד מופיעה. מכאן שהופעתה מהוה תזכורת ואזהרה לתקן דרכינו ומעשינו. הקשת מזכיה לנו כי הקב"ה מבטיח ומקיים שלא לחזור על מעשה המבול. ויחד עם מאיץ בנו לוב לסדוק ולתקן דרכינו.
הַקֶּשֶׁת בֶעָנָן נוֹעֲדָה לְהֶזְכִּיר הַקֶּשֶׁת בֶעָנָן נוֹעֲדָה לְהַזְהִיר
שֶׁפֻרְקַן עוֹל כְּפֶצַע מַמְאִיר כְּדֵי לִחְיוֹת יֵשׁ אוֹתוֹ לְהָסִיר
בַּל נֹאמַר לָנוּ זֶה לֹא יִקְרֶה כֵּן יִקְרֶה לָנוּ כִּי הַשֶׁטַח פּוֹרֶה
החָמָס מִתְרַבֶּה וְלֹא מִתְכַלֶּה מִכְסַת הָרֶצַח יוֹם יוֹם מְמַלֵּא
זֶה לֹא יַרְפֶה יְדֵי יִשְׂרָאֵל רַק אִם נְקַיֵּם כֹּל מִצְווֹת הָאֵל
כְּשֶׁמַחֲנֶנוּ יְהֵא טָהוֹר נְחוֹלֵל מָה שֶׁצָרֶנוּ לֹא מְצַפֶּה וּמְפַלֵּל
טֹהַר מִדּוֹתֵנוּ וְכֹחַ אֱמוּנָתֵנוּ הֵם הַתְּשׁוּבָה לְצָרֶנו וּלְאוֹיְבֶנוּ
תְּבוּסָה כָּרָגִיל לָהֶם צְפוּיָה מִיָּדֶנוּ הַחֲזָקָה וּמִזְרוֹע נְטוּיָה
נְהַלֵּל וּנְשַׁבֵּחַ אֱלֹהֶינוּ יָהּ שֶׁיּוֹשִׁיט זְרוֹעוֹ לָנוּ הָלֵלוּיָה