לא קל לזכור את השם. אבל צריך גם צריך לזכור אותו, לשננו בעל-פה, כדי שייזכר לדראון עולם: ופא סמיר איבראהים באס.
כולנו ראינו אותה בטלוויזיה, מככבת בשתי סצנות. האחת - כפי שקלטו אותה המצלמות האלקטרוניות במעבר ארז, מנסה לשטות את בודקיה ולאחר מכן להפעיל ברוב יאושה על שמשימתה לא צלחה בידיה את תחתוני הנפץ שהיתה לבושה בהם. השניה - כאשר כתבי הטלוויזיה דוברי הערבית ריאינו אותה בכלא.
גם בלי שפתחה אותה ופא את פיה - די היה במראה הראשון כדי לזעזע. ולא כל כך בגלל נסיון ההתאבדות בטרם עת, כמו מעצם העובדה שקיוותה לעבור בשלום את הביקורת היוצאת מן הכלל ולהגיע לבית החולים הבאר-שבעי, והפעם לא כדי לקבל טיפול משלים בכוויותיה כי אם "לטפל" ביהודים כפי שהפלשתינים חולמים לעשות כבר מאה שנה ויותר.
ואולם עוד יותר היה מזעזע לשמוע את בת-העוולה הזאת לפני מצלמות ערוצי הטלוויזיה, כשהיא כבר יודעת שניצלה ממוות. שטף כזה של דברי שיטנה נגד כל ה"פושעים" היהודיים כבר מזמן לא נשמע בבהירות שכזו, בקור-רוח שכזה, בלא מעצור והסתייגות. קיבלנו עוד שיעור - אם היה צורך לקבלו - לאילו תהומות של שנאה ומשטמה ירדו שם מעבר לגדרות ההפרדה, עד כדי כך שצעירה בת 21 - כזכור, ופא שמה - שרק לפני כמה חודשים זכתה לטיפול רפואי יוצא מן הכלל ב"סורוקה", מנסה לחזור אל המקום, והפעם, כדבריה, על-מנת להרוג 40-50 יהודים, ביניהם בוודאי גם רופאים ואחיות שטיפלו בה.
בסיפור הנורא הזה - שספק אם מסבירני ישראל בעידן ההינתקות-בכל-מחיר יידעו לעשות בו שימוש - שני דברים צריכים להדאיג כל ישראלי, ששכל בקדקדו:
ראשית, ופא היא רק קצה הקרחון. היא חומר-הנפץ המהלך-על-שניים, ש"בושל" והוכן אי שם בצפון הרצועה על-ידי אירגון טרור, שתאבונו לפעול נגד ישראל ולרצוח יהודים רק גבר עם תוכנית הנסיגה החד-צדדית תמורת אפס-תמורות. אבל גם ה"ג'יהאד האיסלמי" הוא קצה קרחון, הקצה היותר מסוכן והאכזרי של שורה של ארגוני טרור ופלגי טרור ושסעי טרור, שממשיכים לפעול ויוסיפו לפעול גם לקראת הנסיגה, גם במהלכה ובוודאי ועוד יותר לאחריה.
בסיפורה המזוויע של ופא מתגלית שוב הרשות הפלשתינית כמעין "ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד". נופת צופים של היושב-ראש באזני אריאל שרון ובאוזני מראיינו החייכן מערוץ 1, מצד אחד, והמשך הטרור בכל החזיתות, מצד שני. ותמיד יימצאו פרשנים, בעיקר בתוכנו, שיגידו: סבלנות, צריך לתת לאבו-מאזן זמן כדי להשליט מרותו ולרסן את ה"שבאב" הפלשתיני על ארגוניו ופלגיו...
"לתת לו זמן" - את זה כבר אומרים אצלנו מתחילת השנה, כמעט מאז ירש האיש את אבי אבות הטרור ערפאת, אבל רק תמימים ומיתממים יאמינו, כי הרשות הפלשתינית תפסיק אי פעם את מעשי הטרור. גם מפני שאינה יכולה וגם מפני שאינה רוצה.
ולכן אותה בת-עוולה, אותה ופא מג'באליה שנמצאת עתה במקום מבטחים ישראלי ושוב מקבלת טיפול רפואי מסור, היא קצה הקרחון לא רק של ה"ג'יהאד" אלא של הרשות כולה, שמבקשת עתה יותר מכל לראות את יישום השלב הראשון של הנסיגה, המוגשת לה על מגש של כסף, מוכתם בדמם של יבגני מחרמש ועוד למעלה מאלף רצוחים בארבע שנות "אינתיפאדה" שכלל לא פסקה, ותמשיך כמובן לדרוש את השלמתה בעזרת לחצים בינלאומיים ובלחץ פצצות-חיות כדוגמת ופא. וכאלה אינם חסרים שם, השבח לאללה.
אבל דבר שני צריך להדאיג אותנו בסיפור זה, ולא נתפלא אם נהיה עדים לו כבר בימים הקרובים. זה יקרה כאשר יפתח את פיו איזה דוקטור מאוניברסיטת חיפה, או פרופסור מאוניברסיטת בן-גוריון, או סופר ידוע כלשהו שחותם בהצלחה על ספריו באחד מדוכני שבוע הספר העברי, ויגידו לכולנו קבל עם ועדה: ופא היא בסך הכל קורבן אומלל של המצב שישראל אחראית לו. לשיטתה ופא צודקת באומרה, שילדי הפלשתינים סובלים ומתים, ולכן יצאה להרוג ילדים ישראליים. בואו נכיר בסבל של האחר, עקב ה"כיבוש האכזרי" שלנו, ולא יהיו יותר מתאבדים ומתאבדות...
אכן, אל נתפלא אם דיבורים בסגנון זה יישמעו אצלנו בימים הבאים בכלי התקשורת השיראליים והזרים. מאז צצה ועלתה תוכנית ההינתקות, מאז צף ועלה המשפט האבסורדי האומר: "ההינתקות תהיה אבל אש וטרור לא יהיו" - גם דיבורי השקר והעלילה מקרבנו גברו ופשטו.
ופא היא קצה הקרחון של תאוות הרצח והשנאה הקיצונית השוררים בצד הפלשתיני ומוטמעים קודם כל בילדים ובבני הנוער. היא עלולה להיות גם קצה הקרחון של התגוללות עצמית מחודשת מצד כמה אלמנטים חולניים בקרבנו, שרק מלבים את אותו טרור מתמשך.