רכבת הטרור שפסיה החלו נסללים לא רק בארה"ב, אלא גם באפריקה, אירופה ואסיה – מצליחה להוציא גם מהמשטרים הדמוקרטים הנאורים את הצד האפל שבהם. כך היה בארה"ב לאחר ה–11 בספטמבר, כך גם נהגה בריטניה עם מדיניות מעצרים מפוקפקת לאחר הפיגועים במדריד.
הפעם, אותה בריטניה, שמרבה להטיף לממשל הישראלי על חוסר מוסריותו, עברה לשלב חדש. הסקוטלנד יארד הודיע בשבת האחרונה כי האדם שנורה למוות ברכבת התחתית בלונדון אינו קשור לפיגועי הטרור שבוצעו ב-7 ביולי.
הריגת הצעיר הבריטי עוררה חשש בקרב מוסלמים שכוחות הביטחון יאמצו מעתה נוהל חדש הקרוי בלשונם: "לירות כדי להרוג". ראש עיריית לונדון, קן ליבינגסטון, הביע באופן תמוה תמיכה באימוץ מדיניות כזו, שלדבריו מקדשת את "המלחמה בטרור". למרות ההתנצלויות הרבות שליוו את דבריו של ליבינגסטון - נראה כי אין זה הסוף לפרשה.
עכשיו מצטרפת ממשלת ברזיל לטרגדיה הבריטית. תחקיר ראשוני העלה כי ההרוג הוא למעשה אזרח ברזילאי שמתגורר מזה שלוש שנים בבריטניה. שר החוץ הברזילאי, סֶלוס אַמורים, המבקר בימים אלה בלונדון, דורש עתה להיפגש עם עמיתו הבריטי, כדי לדון בפרטי האירוע שהביא את השוטרים לירות חמישה כדורים מדויקים בראשו של "החשוד". לדברי גורמי ממשל בברזיליה, "ההתנצלויות לא יספיקו לכפר על הנעשה".
השוטרים הבריטים טוענים בתגובה כי לאזרח שנורה היתה "חזות פקיסטנית", ולכן עורר את חשדם. אינני יודע מהי אותה "חזות פקיסטנית" אשר אמורה לעורר חשדם של כוחות הביטחון, אך לבטח יש להעלות תהיות באשר למדיניות הבריטית החדשה, שהחלה כתגובה ללחץ מהטרור המוסלמי הקיצוני. הפעם זו דווקא בריטניה אשר יכולה ללמוד מהניסיון הישראלי.
אחרי הכל, אין זה סוד כי בין תושבי הממלכה המאוחדת מאות אלפי מוסלמים בעלי חזות מזרחית. חלקם, אולי אף בעלי מראה "פקיסטני". נותר רק לקוות כי אותם המוסלמים שכבר החלו חוששים על חייהם, יידעו להתלבש מעתה בהתאם, על-פי מיטב האופנה הבריטית, וכן יאמצו לחיקם את מלאכת מירוק ופידור הפנים, כדי לא לעמוד על טעותם פעם נוספת. עכשיו זה כבר סיפור אחר. סיפור חדש אשר מזכיר נשכחות של סיפור ישן.
למי שלא זוכר, היה זה דווקא הממשל הבריטי אשר הוביל את המחאה נגד מדיניות הפתיחה באש של כוחות צה"ל. הבריטים הטילו דופי במוסר הלחימה של הצבא הישראלי וטענו כי הוא משתמש בכוח מופרז ומוגזם. נציגיהם, כמו גם נציגי Human Rights Watch וארגון "אמנסטי", חזרו והדגישו כי "היד הישראלית קלה על ההדק". והנה, זימן לנו הפיגוע האחרון בלונדון, בצער רב, הזמנות נדירה לנתח כיצד הבריטים, עצמם, נוהגים כדי להתמודד עם איומי הטרור המשתולל.
נוהלי הפתיחה באש שאימץ צבא המלכה צריכים לעורר סימני שאלה רבים. האם אין בירי של חמישה כדורים מדויקים לראש ה"חשוד" משום "סיכול ממוקד"? האם אין המדובר ב"וידוא הריגה" בוטה? היכן אותם אבירי המוסר הבריטיים אשר ידעו לתקוף את מדיניות צה"ל וכרגע נעמדים דום בהגנה על מוסריות צבאם – גם לאחר שזה הודה בטעותו?
גם במציאות של טרור דורסני, מדיניות של "לירות כדי להרוג" נראית קיצונית מדי. הדבר מקבל משנה תוקף במדינה ללא "ניסיון עשיר", מצער ככל שיהא, בהתמודדות עם קבוצות טרור קיצוניות. הפזיזות במקרה כזה יכולה להתברר כאסון. אחרי הכל, גם הבריטים עצמם הודו כי בעת שירו בברזילאי בן ה-23, לא היו בטוחים במאת האחוזים כי אכן מדובר במחבל מתאבד. אם כן, מהו הגבול להיסטריה? מתי ניתן יהיה לירות? מתי יירו כדורי אזהרה, ומתי יהיו אלה כדורים לראשו של החשוד? את זה, כנראה, עוד צריכים הבריטים לברר בעצמם.
אירוע מותו של הצעיר הברזילאי לא ינוח על משכבו בשלום, לא בזמן הקרוב. משפחתו כבר הודיעה כי תדרוש ועדת חקירה מיוחדת, ונראה כי הם ימשיכו לנשוף בעורפם של הבריטים בלא מנוח. באותה המידה שאנחנו ידענו לאסור את האחראי למותו של תום הורנדל הבריטי, כך נקווה כי אותם דמוקרטים ותיקים, אשר הטיפו ולחצו על צווארנו, יידעו למצוא את האשם, או לכל הפחות להתאים את מדיניותם הביטחונית החדשה לכללי המשחק המוכרים לכולנו. בינתיים כל שנותר להם הוא להתנצל בפני צה"ל וחייליו.