באחרונה יצא לי לצפות בסרט החדש בטרילוגיה הבלתי נגמרת – "באטמן מתחיל", סדרת סרטים המבוססת על דמותו (שהופיעה כקומיקס) של המולטי-מיליונר שהפך עצמו ליישות היברידית, אדם\עטלף, וויג'לנטי, מגן תושביה התמימים של גותהאם סיטי מפני כל רוע אפשרי.
אציין כי לטעמי שני הסרטים הראשונים - "באטמן" ו"באטמן חוזר", שבוימו על-ידי טים ברטון הגאון, הצליחו במשימה הלא פשוטה של העברת דמות מצוירת, מדומיינת, אל מסך הכסף. שניהם עדיין מצליחים לשמור על אופי "קרטוּניסטי" ובכך מותירות רשמים בלתי נשכחים דמויות כמו "ג'וקר" (ג'ק ניקולסון הנפלא) ו"אשת-החתול" (מישל פייפר העדינה). ברטון נופח חיים באולפנים הקולוסליים של "האחים וורנר" בתוכם הוא בונה את "גותהאם".
היתרון בצילום בתוך אולפן הוא השליטה המוחלטת בתאורה, ואווירה מיוחדת שאינה בדיוק "המציאות", אלא דימיוּן של המציאות האורבנית האפשרית של עיר מצוירת.
ברטון שם דגש מיוחד עם אפייון הדמויות שלו והן בדרך כלל מרובות אישיות, אפלות ומלנכוליות. לא נשכח סצינה מהסרט השני בטרילוגיה ("באטמן חוזר") בה עומדים באטמן ואשת החתול רגע לפני סוף הדרמה, שניהם חבולים ופצועים ממאבקים אחד בשני, ובכוחות רשע אחרים, באטמן\ברוס ווין מציע לסלינה\אשת החתול לבוא איתו חזרה הביתה – אל עבר החושך.
לרגע נדמה כי היא אכן תיעתר לתחינתו, אך לא, היא שורטת אותו בחוזקה ומעידה על עצמה שלא תוכל לחיות עם עצמה בתור קישוט בארמונו המפואר.
הסרט החדש אומנם נקרא "באטמן מתחיל" אך הוא אינו בשום דרך (חוץ מאשר אולי חליפת העטלף), נבנה משאר החלקים. למעשה הוא הורס את כל האטמוספירה הסימלית שהורגלנו אליה, והפך את עצמו לסרט פעולה רגיל, די משעמם, שבמרכזו מככב אדם\עטלף.
מתברר לנו (הפתעה הפתעה) כי הכל חוזר לאיזו חוויה אוריינטלית, שאינה משכנעת - שוב גורו, שוב חרבות, שוב תורות לחימה מזרחיות משמימות. האם זה באטמן? את המלנכוליה החליפה דמותו של צעיר יהיר, ככל הנראה מתוסבך מכך שצפה ברצח הוריו. את אווירת ה"נקיוּת" של האולפן החליפו נופים מושלגים ורכסי הרים פתוחים, מקדשים בודהיסטיים. את הדיאלוגים השנונים החליפו סצינות קרב זולות. לרגע נדמה לצופה כי הוא בסרט של ברוס לי.
נקודת האור היחידה של הסרט החדש הוא משרתו של ברוס ווין – "אלפרד", המגולם על-ידי השחקן הנפלא מייקל קיין, שבלא משים, ולמרות מיעוט הדיאלוגים שקיבל, הפך עבורי לגיבור הסרט כולו.