מזה אלפי שנים אנשים מחפשים את אותה פרפטואום מובילה, המכונה האגדית, שלאחר התנעתה תתמיד ותעבוד לנצח, ללא השקעת אנרגיה נוספת, תוך ביצוע משימות שונות. חוקי הפיזיקה כבר הוכיחו שבתנאי כדור הארץ הדבר אינו אפשרי, ונראה שרק בכלכלה ובפרט בחוקי החברות, עדיין מאמינים בכך. אחרת קשה להבין את הפליאה וההפתעה כשחברות קורסות - שבעצם מדובר במקרים רבים בניהול חסר אחריות מצד בעלי החברות והמנהלים בפועל.
כדי להבין זאת אסקור בקצרה את הרעיון העומד בבסיסו של המושג "חברה בע"מ", ואתן מספר דוגמאות כיצד עוקפים את הכוונות שבבסיסו. לדעתי מדובר ברעיון טוב במקורו, שהיישום שלו יצא מכלל שליטה.
רעיון הקמת החברות נועד כדי לעודד אנשים ליזמות ולפעילות עסקית. נמצא שאחד הגורמים המרתיעים ביזמות הוא הסיכון שמתמקד בשאלה: מה יקרה אם העסק לא יצליח?
במצב שהיה קיים בעבר, אדם שיזם עסק ונכנס לחובות היה חייב להחזיר את החובות עד לאחרון שבהם, גם אם לא העריך מראש מה שווי החובות שיצטרך להחזיר. בשפה משפטית, "הישות המשפטית" של אותו אדם שנכנסה לחובות חייבת היתה להחזיר הכול.
לכאורה צודק הדבר אבל לפעמים הערכה מראש של אומדן ההוצאות היא קשה מאוד לביצוע, דבר שכנראה צמצם באופן משמעותי את היזמות. למדינה יש עניין בעידוד יזמות ועל-מנת לפתור את הבעיה החליטו להקים ישות משפטית נפרדת, "החברה" - ישות המופרדת מבעליה.
ובשפה פשוטה המדינה בעצם אומרת: אתה תקים עסק, תשקיע בו מה שתשקיע, ותוכל לקבוע תקרת מקסימום להשקעה שלך ולהשקעות של משקיעים שתנסה לגייס לעזור במימון. אם תהיה טוב - תרוויח, גם העובדים שלך ייהנו וגם המדינה תהנה ממיסים ואולי ממט"ח מייצוא וכו'. אם תפסיד, וכמעט לא משנה מה הסיבה, והעסק ייסגר - האחריות שלך לנזקים מוגבלת בתקרה שקבעת מראש, זוהי רמת הסיכון המקסימלית.
הנושים (ספקים, עובדים, לקוחות שרכשו מוצרים ועדיין לא קיבלו, ומלווים שונים) לא יקבלו את כספם, כולו או חלקו, ובין הנושים - אתה בתור המשקיע שהשקיע בהון המניות תהיה האחרון בתור לעמוד ולקבל משאריות הנכסים שנשארו ובכך מסתכם הסיכון שלך. זוהי הערבות שלך לחובות החברה והיא מוגבלת בסכום השקעתך. ומכאן האותיות בע"מ שמצרפים לשם החברה.
כתבתי "כמעט לא משנה מה הסיבה" וראוי להסביר את הנקודה:
אם פעלת שלא בתום לב, ורימית באופן בוטה גורמים שונים, ובהנחה שיש לכך ראיות, יכול בית משפט לקבוע שכך פעלת, ולבטל את האחריות המוגבלת. לתהליך זה קוראים "הרמת מסך" - זהו התהליך שבו בית המשפט פוסק שהמסך המפריד בין העסק הכושל ובין בעליו לא קיים יותר והנושים יכולים לנסות לקבל את המגיע להם מנכסיו של בעל העסק.
אם לעומת זאת העסק כשל בשל תנאי שוק, בשל תחרות, בשל עליות מחירים לא צפויות, בשל שביתות או סתם בגלל שמנהל העסק אידיוט, לא יתקיימו התנאים להרמת המסך.
עד כאן בתיאוריה, הכל טוב ויפה. העניין הוא שהכוונות הטובות ביותר מובילות לפעמים לגיהינום. לאט לאט נוצר סחף, ובשל לחצים שונים, פותחו תרגילים כיצד לעקוף את כוונת המחוקק בהקמת הישות הנפרדת. אסקור בקצרה שלוש דרכים כאלו.