פרשת קבורתו המעוכבת והמנועה של עדן נתן-זאדה מהווה ביזיון מכל בחינה אפשרית, ואדם אינו חייב לתמוך (ואני בהחלט אינני תומך) בירי קטלני וחסר-הבחנה על ערבים כדי לחוש כך.
רשות אחר רשות, מפקד אחר מנהיג, הודיעו על סירובם לקבור בתחומם את הגופה. עד היום לא שמענו על רשות מקומית כלשהי, שסירבה לקבור בתחומה פושעים ורוצחים מכל המינים של חלאת המין האנושי. אונסי בנותיהם, רוצחי ישישים, שודדי בנקים, מרגלים ובוגדים, זייפנים, נוטלי שוחד ושאר ירקות באושים, לרבות פוליטיקאים מושחתים, לעולם אינם נאלצים להיטלטל לאחר מותם על גבי קומנדקר צבאי, ולבסוף להיות מושלכים בחזרה אל המקרר שבאבו-כביר, באין מקום לקברם.
דוגמה קטנה: בבית הקברות בקריית שאול בולט קברו המטופח והעטור במצבה נאה ומוקפדת של שמעיה אנג'ל, שפרשיות הרצח שבהן היה מעורב זעזעו במוראותיהן את הציבור. אנג'ל זכה בכך, שקבורתו ככל יהודי לא סתרה את כללי הפוליטיקלי קורקט ולכן ראש הממשלה לא טילפן, ראש העיריה לא סירב, אלוף הפיקוד לא התנגד, שר הביטחון לא החליט והרבנים הראשיים לא אבדו לפתע את יכולת הדיבור.
בכלל, פליאה אחזתני לנוכח שתיקתם של כלי-קודש אלה, המקבלים משכורות שמנות כדי לדאוג בראש ובראשונה לקיומה הנאות של אחת המצוות הבסיסיות והמקודשות ביהדות: למנוע בזיון המת והלנתו, גם אם סרח ומעד ופשע בחייו. אך שום רב ראשי לא יצא מלשכתו המהודרת ולא זעק "מה לכם כי תתעללו בגופתו של בחור מופרע ואומלל, גם אם רצח ופשע?".
עדן נתן-זאדה נכפת על-ידי המשטרה והופקר על-ידה בידי ההמון הערבי בשפרעם, שעשה בו מעשה לינץ' אכזרי. אלמלא נרצח כך, היה מועמד לדין ואזי היינו שומעים מה בדיוק קרה באוטובוס, ומדוע ירה. צר לי, אך אני מסרב לקבל גרסה כלשהי, למרות שהנסיבות מצביעות לעבר פתיחה יזומה באש על נוסעי האוטובוס, מנימוקים אידיאולוגיים. גרסאות עובדתיות חייבים לברר בחקירה נאותה ומקצועית, לאחר מיצוי כל נפלאות מז"פ ולאחר הצלבת העדויות השונות של נוסעי האוטובוס, ולא לקבע ולחתום סופית במסמרים, חמש דקות לאחר שמפקד המחוז הצפוני של המשטרה דיבר ברדיו וסיפר שנתן-זאדה הוצא מהאוטובוס ונמצא בידי המשטרה. ואינני מוכן לקבל גרסה כלשהי, כל עוד לא נעצרו, נחקרו והועמדו לדין משתתפי הלינץ' - או לפחות נעשה מאמץ עילאי לאתרם. יתכן שחקירתם תגלה סיפור שונה לחלוטין על מה שאירע בתוך האוטובוס, לפני הירי ולאחריו.
אילו נשאר נתן-זאדה בחיים, כלומר אילו פעלה המשטרה הכושלת-כרונית כראוי, ולאחר-מכן היה מועמד לדין ומורשע ברצח - היה נשלח לכלא הצבאי, ואילו מת שם היה נקבר קבורה צבאית לכל דבר, בהיותו חייל. סירובו של צה"ל לטפל בקבורתו, גם אם ללא סממנים של כבוד צבאי, הוא חוצפה ושערוריה, שכן חובת הצבא היא לקבור כדין וכדת גם בוגד ועריק בשעת קרב, שהוצא להורג לאחר משפט צבאי.
בשום עם ומדינה אין דבר כזה, שהמדינה מונעת בפועל קבורתו של מת, ויהיה עברו אשר יהיה. המת היחיד שלא נקבר, ואני מקווה שאין מי שישווה את נתן-זאדה אליו, היה הצורר הנאצי אדולף אייכמן, שגופתו נשרפה ואפרו פוזר בים. מדינת ישראל לא נהגה באופן מחפיר שכזה - סירוב לקבור את המת - אפילו במחבלים שרצחו עשרות יהודים. הללו נקברים בבית קברות מיוחד, באופן ראוי והולם, קבריהם מסומנים ונוהגים בהם כפי שראוי לנהוג במת.
אני רוצה להזכיר ליועץ המשפטי לממשלה, שהוציא דוח מזכה לאריאל שרון בשל ספקות שחלחלו בו, כי מהבחינה המשפטית-פורמאלית - וזו הרי הבחינה היחידה שבמדינת ישראל שופטים כיום כל דבר, לרבות כפייתה של רודנות ובריונות פוליטית ועקירת יהודים מחבל של ארץ ישראל - עדן נתן-זאדה לא הועמד לדין ולא הורשע, ומבחינת המשפט והדין הריהו צח וטהור לכל הפחות כמו אריאל שרון: שניהם לא הועמדו לדין ולא הורשעו. ומהבחינה המשפטית, זכותו של נתן-זאדה להיקבר אינה פחותה מזכותו של כל אזרח אחר.
את אומץ ליבם החסר לחלוטין של מנהיגינו, ואת פחדנותם העקבית, מסמלת תפניתו המדהימה של מופז, מקטרוג קשה על מצנע, המסכן את ביטחון ישראל בהצעתו לפנות את נצרים לבדה, לנאומי-הבל על פריחת ביטחוננו ושגשוגו דווקא לאחר עקירת חבל עזה כולו. מנהיגינו הפחדנים נבהלו מהצל של ועדת המעקב הערבית, שמא זו תארגן מרד ברחוב הערבי. מיד מיהר שרון לטלפן בדברי ניחומים ובקשת הרגעה אל חברי הכנסת הערבים - אלה שלא מיהרו לטלפן
אליו בדברי ניחומים לאחר טבח הדולפינריום, למשל - וראינו מצעד מדהים של משליכי הגופה לכל עבר.
לאחר שסוכם תחילה כי המת יקבר קבורה צבאית ללא גינוני כבוד, קפץ לפתע מופז, שכאמור כבר ראינו את יכולתו המדהימה להפוך את עורו, והחליט כי היה לא תהיה, וכי צה"ל ישליך את הגופה כמעט כמו שמסמכים צבאיים סודיים-ביותר מושלכים מדי פעם למזבלות. פתאום, ראש עיריית ראשון לציון מדקדק ובודק בתעודת הזהות של המת, לראות מה מקום מגוריו הרשום שם.
הייתי רוצה לדעת, האם היה מאיר ניצן דוחה בתוקף את בקשתו של תושב העיר לקבור בה את אימו שהתגוררה במטולה ונפטרה שם, כדי שלא יאלץ לנסוע דרך ארוכה אל קברה. וגם האלוף יאיר נווה, שהכיפה שעל ראשו כנראה מדגדגת בחום הקיץ, מיהר להודיע כי בתחום פיקודו לא יקבר המת המשוקץ הזה.
הללו רועדים וחרדים מתגובתו של הציבור הערבי, אשר אפשר להבין את אבלו ואת כעסו, אך אי-אפשר שלא לזכור כי מעולם לא קם בו איש - אף לא צדיק אחד, לרבות שופטים בדימוס, פרופסורים, מנהלי בנקים ושאר חכמים - שקרא למחבלים, אחיו ובני-עמו היקרים לו מאוד, לחדול מטבח היהודים השיטתי, הנעשה בישראל כמעשה יומיומי. אם ערבי כלשהו גינה פיגוע שנעשה בידי מחבלים, היה זה במוצהר רק משום שהידיעה על הפיגוע מזיקה לאינטרסים של העם הפלשתיני, ומעולם לא שמעתי בעברית או בעברית, מפי ערבי, את הביטוי היהודי-ישראלי המוזר "רצח הוא רצח הוא רצח" (אני מסתפק ב"רצח הוא רצח"). כך הושרש בתודעתנו כי רצח יהודי בידי ערבי הוא כמו נשיכת אדם בידי כלב, מכאיב אך טבעי וצפוי, אך רצח ערבי בידי יהודי כמוהו כנשיכת כלב בידי אדם.
במקום להתנצל בכריעת-ברך בפני הוריו המיוסרים של הבחור, שתבונתה ויכולת אבחנתה של אימו בולטת ומזדקרת אל מול טמטומם, אטימותם, רשעותם ועוורונם של רבים בצה"ל ובהנהגת המדינה, משליכים האחרונים לידי ההורים את גופת בנם ואומרים את המילה היחידה שפקיד אטום, מטומטם, רשע ועיוור יודע לומר ללא שגיאות: זב"שכם.
אני מקווה שהאב המיוסר יפנה אל בג"צ בעתירה נגד כל הגופים ובעלי התפקידים הללו. אדרבה, יגלה בג"צ את תבונתו במקרה מכוער זה.