כַּוָּנָה כֵּנָה
כְּשֶׁהָחוֹטֵא אֵינוֹ מוֹדֶה וּמִתְוַדֵּה
גוֹזֵר הוּא דִּינוֹ לְהִשָּׁאֵר מְנֻדֶּה
הַמּוֹדֵה וְעוֹזֵב יִמְצָא עַצְמוֹ נֶעֱנָה
לְכַךְ תַּסְפִּיק חֲרָטָה וְכַוָּנָה כֵּנָה
הָיָה מוּרַם מֶעַם אַל יְהֵא שַׁאֲנָן
הוּא כְּאַחַד הָעָם יַעֲתוֹר וְיִתְחַנַּן
כִּי בְּמַעֲלָלָיו הֶעֱלָה חָמַת הָאֵל
וְהוֹתִיר בְּמַעֲלָלָיו קָרְבָּנוֹת לְיַלֵּל
זֶה נָכוֹן בִּימֵי קֶדֶם וְנָכוֹן תָּמִיד
זוֹ תְּכוָּנה שֶׁהַכָּתוּב עֲלֶיהָ מֵעִיד
אַף שֶׁהָחֵטְא בְּהֶסַּח דַעַת אֵרַע
מֹשֶׁה נֶעֱנַשׁ מֶת וְקִבְרוֹ לֹא נוֹדַע
וְהַדַּיָּן דַּן בְּלֵב כָּבֶד כַּחוֹק
אִם נִבְחַן זֹאת לְיָמֶינוֹ לֹא רָחוֹק
לֹא נִמְצָא רָם וּמוּרָם מְעָל לָחוֹק
מַתְנַת חִנָּם
חז"ל אמרו: משה לא בקש מאלוהים את בקשתו על סמך הזכויות הרבות שעשה לעם ישראל ועל שקדש את שם הקב"ה בקרב ישראל, אלא הוא בקש ככל האדם המבקש מאלוהיו שיעשה עמו חסד ויתן לו מבוקשו בגדר
מַתְנַת חִנָּם. ככה חז"ל פרשו את האמירה של "
ואתחנן". למעשה משה כאן אומר לישראל דבר שהיה בינו לבין הקב"ה כנביא, ובקשתו זו לא נענתה. משה למעשה אומר לא רציתי טוב לעצמי רציתי טוב לכם ישראל. רציתי שהקב"ה יתן לי לסיים את המשימה שהטיל עליו בהוציאכם ממצרים ובהוליככם במדבר כמשימה ראשונה שכל כלה, הייתה לקראת המשימה העיקרית השנייה להכניס אתכם לארץ כנען ולהכנס אתכם ומבוקשי
מַתְנַת חִנָּם לא ניתן לי . לא רק זאת אלא:
ויתאנף בי על דבריכם (בגלל מעשיכם)
וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר הק אלוהיך נתן לך נחלה (ד/כא) כל אשר אני אומר לכם זה להישמר לכם פן תשכחו את ברית ה' ותעשו לכם פסל ותמונה ותעבדו אלילי שוא. לפרשה זו יש משמעות נוספת וחשובה לאין ערוך. המסקנה שניתן להסיק היא שאין גדול אלא שמו יתברך. וכל אדם יהיה המורם מעם כבודו במקומו אין הוא בעל זכות יתרה מכל אדם אחר . וכי כל בני האדם בעיני האלוהים שוים. ואין אדם שוה יותר. ואפשר עוד להוסיף מדברי חכמינו ז"ל שהביטוי ואתחנן, אינו אלה "תפלה" . כאן מספר משה כי הוא התפלל אל האלוהים כפי שכל אחד המתפלל עושה זאת, הן בלחש והן בקול ולעתים מבלי לדעת דברין נשמעים
כתפלה. למשה היה יסוד לקוות שהקב"ה יעתר להפילתו כי הרי הוא כבר נכנס לתחום הנחלות של מהירדן מזרחה, נחלות ראובן וגד וחצי מנשה . הדו שיח של משה עם האלוהים באמרו לו: אתה החילות להראות אל עבדך פֶּתַח=רמז דרך, להיות עומד ומתפלל, אף על-פי שנגזרה גזרה. אמר (הקב"ה) לו: ממך למדתי, שאמרת לי: "ועתה הניחה לי" (שמות לב/י) אמר (משה) אתה נותן ידך לכל באי עולם (לחוזרים בתשובה) לכן איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו? כי ה' אלוהים רחום בדין .
משה חוזר ומביא את מצוות התורה
כדי לחזק את האמונה בקב"ה משה מזכיר לאנשי המדבר שנותרו בחיים בסמוך לכניסה לארץ, ולצאצאיהם חוזר משה כאמור על כל אשר התרחש מאז היציאה ממצרים ובכלל זה מעמד הר סיני. והוא אומר לעם שהתכנס לשמוע דברי משה באמרו להם:
ה' אלוהינו כרת עמנו ברית בחרב, לא את (עם) אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים, פנים אל פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש: (ד/בג,ד) וחוזר ומצטט את עשרת הדברות: מ-"
אנכי ה' אלוהיך ועד לא תחמד" אלא שכאן נאמר: שמור את יום השבת לקדשו...., ואילו במעמד הר סיני נאמר: זכור את יום השבת לקדשו ... השוני בגרסאות מקורו מראה כי כאן משה מדבר אל העם מן הזיכרון ומחליף את "זכור" ב"שמור" לומר לך כי לא רק
צריך לזכור אלא גם גם צריך >B>לשמור לעשות. ורש"י מישב את ההבדל באמרו כי
שמור וזכור נאמרו בדבור אחד. (ראה לכה דודי) משה בנאומו המסכם בספר דברים מדלג על תקופת מצרים ועל היציאה ממנה, ומתחיל מחורב והר סיני. תמהים מה מצא משה לחזור על דברים שהכל ראו ויודעים, אלא שמכאן לומדים אנו כי הדור שיצא ממצרים וקבל את התורה והיה במעמד הר סיני כבר איננו כי הרי דור זה נענש ונגזר עליו שלא להכנס לארץ, בגלל התנהגותו ומרדנותו בתקופת המרגלים. ומשה מדבר אל הדור שנולד במדבר שלא ראה מעמד הר סיני.
והרי עשרת הדברות כפי שנכתבו בלשון עממית של ימינו מכילות המשמעות כל דבר ודבר וכך נתן לאמרן:
1.
אָנֹכִי ה' אֱלֹהֵיךָ נֶאֱמַר
בְּסִינָי, 2.
לֹא יִהְיֶה לְךָ אלוהים אֲחֵרִים עַל פָּנַי. כִּי הַשֵּם הֶרְאָה כֹחוֹ
וְיֵחוּדוֹ, וְגִלָּה שֶׁאֵין אֱלֹהִים עוֹד
מִלְּבַדּוֹ. אַל תַעֲשֶׂה לְךָ
פֶּסֶל וּתְמוּנָה וְקַדֵּש שֵׁם שָׁמַיִם
בְּאֱמוּנָה. 3. טַע אִמּוּן בַזּוּלָת תָמִיד
וְעַכְשָׁו, וְלֹא תִּשָּׂ א שֵׁם אֱלֹהֵיך לַשָּׁוְא. 4. ה' כּוֹנֵן עוֹלָם בְּשִׁשָּׁה
ושָׁבַת, וְנָתַן לַאָדָם
הַמְנוּחָה בְּשַׁבָּת. 5. בְּכַבֶּדְךָ אָבִיךָ וְאִמְךָ הַהוֹרִים, יִהְיוּ יָמֵיךָ אֲרֻכִּים וּמְאֻשָׁרִים. 6. זְּכוֹר אֶת הַלָּאוִים וְאַל
תִּשְׁכַּח, אֶת הַדִּבֵּר הַשִּׁשִּׁי - לִא
תִּרְצַח. 7. אֱהַב אֶשֶׁת חֶקֶךָ אֵם הַטַּף וְאַל תְּחַלֵּל כְּבֹודָהּ - לֹֹא תִּנְאַף. 8. אַל תִּפְגַּע בַאָדָם בַּבָּיִת
וּבָרְחוֹב וְאֶת רְכוּשׁוֹ וְדַעְתּוֹ -
לֹא תִּגְנוֹב. 9. הַשֵּם יוֹדֵעַ הַכֹּל עַד אֵין
חֶקֶר, לָכֵן
לִא תַעֲנֵה בְּרֶעֲךָ עֵד שֶׁקֶר. 10. דַּי לְךָ בַּיֵּשׁ וְאַל תִּתְאַוֵּה
לְעוֹד, וְאֶת אֶשֶׁת רֶעֶךָ וְרְכוּשׁוֹ לֹא תַּחְמֹד.
האמונה עמוד התוך שמקים את ישראל
האמונה מקבלת ביטוי משמעותי מאוד ב-"
קריאת שמע" - שמובאת בפרשה זו, זו קריאת עדות על קיומו ויחודו של ה' אלוהי ישראל שנאמר:
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד (ו/ד). ע של שמע ו-ד של אחד יוצרים עד, כך שכל יחיד מישראל הינו עד לקשר שבין ישראל לאלוהים . האיסלאם אימץ לעצמו את הַיִּחוּד בכך שכל אחד אומר: "אין אל זולת אלוהים", (لا اله الا الله) אלא שהם פסלו בצרפם את "נביאם" ליחוד זה בשימם אותו "שליח האלוהים" (رسول الله) . כידוע האיסלאם מופיע אחרי הופעת הנצרות . לכן האיסלאם מקדש את משה כ "דובר האלוהים" (كليم الله) ואת ישו "חביב האלוהים" (حبيب الله) והלא נאמר כי על-פי שלושה עדים יקום דבר דהיינו האמת עומדת. וכאן מובא סיפור אגדה זה: נזדמנו יחד שלושה אנשי דת: יהודי נוצרי ומוסלמי . ובשיח ביניהם דברו על קדושת הספרים של הדתות ואיזה מבין שלושת הספרים המקודשים זוכה להכרה יותר . היהודי טען כי ספר התורה מוכר ומקודש על-ידי היהודים והנוצרים והמוסלמים. ואילו הברית החדשה מוכרת ומקודשת על-ידי הנוצרים והמוסלמים בלבד, ואילו הקוראן - המקרא מוכר ומקודש על-ידי המוסלמים בלבד. וכאמור על-פי שלושה עדים יקום דבר וכל אחד יסיק את המסקנה מכך. ברם עוד שאלה מתעוררת הכתובה בספר התורה שם נאמר, שעם ישראל יהיה כחול הים וככוכבי השמים לרוב. הנה עם ישראל הנו העם הקטן מבין העמים. חכמינו מנמקים זאת בכך: שעם ישראל איננו כנצרות שהיא מפתה אנשים ודוקא אלה המאמינים בדת משה וישראל לקבל את הנצרות וכמובן שולחת שליחים לעמים אחרים לקבלת הנצרות בעיקר בקרב עובדי אלילים . אלא שהתהליך הוא פשוט, די אם המבקש להתנצר לטבול במים "קדושים" והוא נהיה נוצרי לעומת הנצרות האיסלאם כופה את הדת על כל מאמין ולא מאמין על כפיה תוך שימוש בחרב ופגיעה בנפש, לגבי ההתאסלמות כל שצריך לעשות זה לומר את העדות: "אין אל זולת אלוהים", (لا اله الا الله) וכי מחמד שליחו, ואילו צאצאי יעקב -בני ישראל שמים מחסומים ותנאים קשים ביותר בדרך לגיור ולהצטרפות לדת משה וישראל . זאת למרות שאנו אומרים אומנם "ה' אלוהינו", אלא שהוא אלוה כל הברואים . כאמור כל הרוצה להתגיר לקבלת דת משה וישראל כדתו, עליו לעשות זאת מאהבת הדת ותורת משה ולא בגלל טובת הנאה כלשהי, כגון לצורך נישואין לבת ישראל או אם מדובר בגיורת לצורך נישואים עם לבן-ישראל, כוח שעליה לעשות זה לנהוג כרות המואביה שעשתה זאתמאהבת ישראל ואלוהיותוך ויתור על חיי רוחה ועושר. רות לא רצתה בשום טובת הנאה. יש תקוה שבני האדם ידעו את האמת ויבינו כי אהבת האלוהים צריכה להיות נטולה מכל רבב . רק אהבת האלוהים פותחת את הדרך למנוחה ולנחלה.
נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי כֹּה אָמַר הַנָּבִיא עוֹד יוֹשִׁיעַ ה' עַמוֹ וְשָׁלוֹם יָבִיא
כִּי נִרְצָה עֲוֹנֶנוּ וְגַם חֶטְאֶנוּ נִסְלַח וְאַחֲרֵי צָרָה וְצוֹקָה לְיִשְׂרָאֵל יִרְוַח
בְּכֹח אֱלֹהִים יֵרָאֶה כֹּל גָיְא נִשָּׂא וְהַר וּגִבְעָה שָׁפָלוּ וְעַמֶּנוּ יִתְרַצֶּה
יָבֵשׁ חָצִיר צָמַח עֵץ כְּסוֹף הֶדֶּרֶךְ לְמַעַן לֹא נָמִיר אֱמוּנָה וְנַכְרִעַ בֶּרֶךְ
עַל הַר גָּבוּהַ אָמַר עֲלִי וּבַשְׂרִי צִיּוֹן שָׁם תְּגַלִּי עָצְמַת אֱלֹהֶינוּ וְרֹב אוֹן
כֹּל שֶׁצָרִיך לָדַעַת לְקַיֵּם מִשְׁפָּט כִּי יִשְׂרָאֵל הֵפֵר חֹק וְלַתְּהוֹם שָׁעַט
בַּשְּׁלִישִׁית לֹֹא יִפֹּול וְלֹא יִגְלֶה עָם כִּי אֶת טוֹבוֹ לָהֶם שֶׁנָּתַן לִבְנֵי אָדָם
כֹּל שֶׁצָרִיךְ לְהַאֲמִן כִּי הוּא קַיָּם וְהִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִטּוֹש עַמוֹ לְעוּלָם