בשקט בשקט מכניסה המדינה יד לכיסו של כל אזרח ואזרח, מתינוק ועד ישיש, ולוקחת משם 25000 ש"ח (לא להיבהל, זה בתשלומים). סה"כ הסכום שנשדד לטובת קרנות הפנסיה ההסתדרותיות שקרסו הוא אכן 156 מיליארד ש"ח (מחיר לא סופי). בנוסף לכך תחול גם הרעה ניכרת בתנאים של עמיתי הקרנות.
איך זה קרה, לא יודעים בדיוק. ניתן אומנם לייחס חלק מן המפולת לגורמים אובייקטיביים (עלייה בתוחלת החיים), אך אין ספק שמרבית הגרעון נובעת מניהול גרוע, השקעות כושלות ושימוש בלתי אחראי ובלתי תקין בכספי העמיתים. עובדה היא כי קרנות בנקאיות ופרטיות, אשר לא נהנו מאג"ח מועדפות, הצליחו דווקא לשמור על איתנות פיננסית ותשואות נאות. לא ננקטו כל צעדים כנגד מי שהיו אחראים לשערוריה במשך שנים. ייתכן שהמשא היה כבד מדי לרשויות החוק, וייתכן שהיו לחצים פוליטיים שמנעו חקירות רגישות.
לנוכח הקריסה שעלולה היתה לפגוע במאות אלפי משפחות, עשתה המדינה את הצעד ההכרחי, והשתלטה על הקופות תוך לקיחת אחריות על גרעונות הענק. לא נשמעה מילת התנצלות ממי שהיו אחראים לכשלון, ההיפך - הם לא התביישו למחות ולהציג דרישות מן הממשלה בנוגע לתהליך.
האם יפנימו קברניטי האיגודים המקצועיים את הלקח ויבינו סוף סוף כי תכלית קיומם הוא דאגה לעובדים ותו-לא? לא ניהול חברות כלכליות (שכשלו כבר קודם) ולא ניהול כספים. המחיר פשוט גבוה מדי.