כשקראתי ב"ידיעות אחרונות" את הידיעה ש- 10.5% מחייבי הגיוס השתחררו בשנה שעברה מצה"ל מסיבות נפשיות, התקנאתי ביכולתה של בת היענה לטמון את ראשה בחול ולהתעלם מידיעות מקוממות שכאלה. מדובר בעלייה מדהימה של השתמטות מן השירות, כאשר בשנת 1992 רק 3% השתחררו מצה"ל מסיבות נפשיות.
זכורים ימים ולא רחוקים, בהם מיעוט מבוטל של צעירים שאכן סבלו מבעיות נפשיות, עשו את כל המאמצים כדי להתגייס ככל בני גילם לצבא, ואם לא הצליחו חלילה, סבלו מכך במשך שנים ארוכות.
היום לא בלבד שנעלמה הבושה אלא שההשתמטות הפכה לנורמה אצל צעירים רבים הזוכים לעידוד הוריהם המפעילים קשרים כדי ללחוץ על הקב"נים לשחרר את בניהם. ילהבדיל מההורים של פעם שהיו מפעילים פרוטקציה כדי שבניהם יקלטו ביחידות העילית.
בימינו סלבריטאי כמו סולן הדג נחש שאנן סטריט, גילה בגאווה לכתבת כיצד עבד על הקב"ן והשתחרר מן הצבא.
אלה שאינם יודעים את סודות "העבודה" על הקב"ן ואת כל האפשרויות המזומנות להם, יכולים להשתתף בקורס מיוחד להשתמטות מן השירות המתקיים בתל-אביב, ואשר יוזמיו ומשתתפיו לא התביישו להופיע בכתבה ששודרה בטלוויזיה.
השפל הנורא אליו הידרדרנו מוכיח כי הזורע רוח קוצר סופה. בשנים האחרונות התגייסה התקשורת, אנשי רוח ופוליטיקאים רבים לקעקע את מוסריותו של צה"ל ואת זכותנו על הארץ הזאת. זאת בנוסף לחברה הנהנתנית שלנו המקדשת את הפרט ואת זכותו לעשות למען עצמו, תוך התעלמות מחובותיו לחברה בה הוא חי.
ההשתמטות המשתחצנת וחסרת הבושה מן הצבא מצביעה על אובדן הערכים המדאיג של חברה שצעיריה שואלים מה הם יכולים לקבל מן השירות בצבא, ולא מה הם חייבים לתת למדינה. צעירים רבים רואים את השירות בצבא כבזבוז זמן ודחייה בלתי מתקבלת על הדעת של הקריירה האישית שלהם.
המציאות המחליאה הזאת יוצרת אבסורד, בו קיימת סכנה כי הצעירים המשרתים בצה"ל ובעיקר ביחידות העילית, ירגישו את עצמם פראיירים,לעומת בני גילם הזוכים לפטור מקב"נים שידם קלה לחתום על הפטור מהשירות בצבא.
משתמטים מגונים שכאלה, אילו היו מחויבים בשירות חלופי כמו עבודה בבתי חולים סיעודיים, פועלי תברואה, פועלים חקלאיים וכו', היו חושבים פעמיים קודם התייצבותם לפני הקב"ן, משום שהקריירה שלהם היתה נדחית, כמו שאר בני גילם הממלאים את חובם למדינה.