אֶרֶץ חֶמְדָּה
אֶרֶץ שֶׁהַכֹּל אוֹתָהּ חוֹמְדִּים
אֵלֶיהָ נִשְלַח אָב הָמוֹן גּוֹיִים
אֶרֶץ חֶמְדָּה שֶׁהוֹעִידָהּ הָאֵל
לְצֶאֱצָא אַבְרָהָם לְעָם יִשְׂרָאֵל
כִּי בּוֹ בָּחַר הָאֵל לְעַמּוֹ
לָמָּה יָלִינוּ גּוֹיִים וְיֶהֱגוּ רִיק
וְאֶת יוֹשְבֵי הַמִדְבָּר הִרְחִיק
מַדּוּעַ הָאִישׁ מְהַמִּדְבַּר יָלִינָה
כְשֶׁקְדוֹשָׁיו הֵם מַכֶּה וּמָדִינָה
וְגַבּוֹ לכִּפַּת הַסֶּלַע יַפְנַיִנָהּ
וּדְבַר אַלּלָא הֵפֵרוּ בְּדִבְרֵי בֶּלַע
וְהָלֹא הַכֹּל חַקוּק שָׁמָּה בַּסֶּלַע
בְּיָדְעַם שֶלַּטַּעֲנתם אֵין מַמָּשׁ
כְּמָשָל הַנָּבִיא עַל כִבְשַׂת הָרָשׁ
זֶה הַפְּשָׁט וְלֹא הַדְּרָשׁ
אלוהים בחר באברהם להיות אב לעם ישראל
אלוהים בחר באברהם להיות אבי עם ישראל בצוותו עליו ללכת אל ארץ מבלי שֶׁיִדֵּעַ אותו היכן הארץ אליה שולח אותו. אלוהים לא בחר בנחור אחי אברהם שלא עבר את הנהר ונשאר בחרן. באותה עת כבר הִתְוַדַּע אברהם לאלוהים כפי שעולה מן הכתוב בפרשתנו
לך לך, כשדבר ה' אל אברם באמרו לו: לך לך, מארצך. מכאן שידע אברהם כי אלוהים המדבר אליו שהוא נעלם מעיני אדם ואין אפשרות להשוות כוח מעשיו לכוחו של האדם, כי הַיְקוּם מנוהל על ידו והוא:
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרַא חֹשֶׁךְ - הם, היום והלילה, וכי אין לאדם שליטה על כך . הוא שיצר ירח וכוכבים ושמש וּשְתָּלַם בחלל ואין לאדם יכולת לשנות את מקומם או מסלולם. זה אומר שאברהם גִּלָּה את הכח המניע של היקום-את האלוהים אשר בהמשך מדבר אליו ואומר לו:
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אַרְאֶךָּ (יב/א) . ואברהם מְצַיֵת ואלוהים נותן לאברהם מעמד של בן ברית באמרו לו:
אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים (יז/ה). כלומר אבי עמים רבים, אבל אנו רואים אבי-עם ישראל? משאמר לו האלוהים:
והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך... ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל אחריך ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוהים ( יז/ח) .ובהמשך הובהר יותר כשאמר אלוהים לאברהם:
יָדֹעַ תֵּדַע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (טו/יג). אלה הם בני יעקב הוא ישראל צאצא של אברהם שירד הוא ובניו למצרים וגרו שם ושועבדו בארץ לא להם מאתים ועשר שנים שמשלימים את ארבע מאות השנים מיום שהגיע אברהם לארץ כנען ואילך. ואכן ארץ כנען הובטחה לישראל שלוש פעמים בפרשתנו לך לך: פעם
ראשונה (יב' - ז' )
וַיֵּרָא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. פעם
השנייה חזר על הבטחתו זו:
כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם (יג' - טו',טז').
בפעם השלישית בברית בין הבתרים:
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם (יז'-יח'). וחיב כל צאצא לאברהם לשמור על הברית עם אלוהים. כמשמעה כאן כ"
ברית המילה" שנעשית בבן הזכר שנאמר:
זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר (יז'י). לפיכך ברית המילה נחשבת לאחת המצוות שעליה נאמר
יהרג ולא יעבור כי היא סימן הַהֶכֵּר של כל אחד מזרע יעקב בן יצחק בו אברהם. המבקש לותר על המילה, כמוהו כמבקש לותר השתיכות לעם ישראל.
אברהם ולוט בפרשה
אברהם ואשתו שרי ולוט בן הרן אחי אברהם שלא נאמר אם גם הוא בא עם אשתו, כולם הלכו כפי שצוה אותם אלוהים לארץ כנען. ומשהגיעו לארץ תרו אחרי מקום מושב להם.
אברהם ולוט הגיעו ל
אלון מורה ומשם עבר אל אזור הררי ל
בית אל כפי הנראה אברהם ולוט ופמליותיהם נמצאו יחד. כפי שקורא בין אחים יש חילוקי דעות והפעם בגלל ריבוי רכושם והמקום שישבו בו "
לא נָשָׂא אֹתָם". הריב היה בין רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט ולאו דוקא בין אברהם ולוט. אלא מה אברהם נוקט יוזמה ומציע ללוט להפרד ואומר לו: אם הַשְׂמאל וְאֵימִנה ואם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. אברהם נותן הבחירה ללוט דוקא. טוב ללמוד מזה
מוסר השכל, כשאין אפשרות לאחים או לקרובים או לשכנים לחיות זה בצד זה יחד, הפתרון הַהּפַּרְדּוּת זה מזה, זה כשמדובר בקרובים מאוד בני משפחה, לא כל שכן כשזה בין זרים זה לזה. רק בהפרד זה מזה אלוהים נתן לאברהם את הארץ לארכה ולרחבה באמרו לו:
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (יד/יז). יש פתגם ערבי שאומר: "פי אַחְוָאל, נִץ אִל בָּטִן אַפְצָ'ל מן מָלַאתְהָ" תרגום חפשי:
לעתים יש ומחצית הבטן (הכונה לאכילה) עדיפה על היותה מלאה.
שלמותו של אברם בגוף ובנפש
ראשית הכרותנו
באברהם אבינו היה בשם
אברם חסר אות מאותיות הויה
ה', לכאורה לא הייתה כאן שלמות, אף על-פי כן שעל שלמותו האישית והנפשית לא היו עוררין. רש"י מגדיל עשות במתן טעם מיוחד לשם
אברם, לדבריו שם זה מורכב משתי מלים
אב-רם וכך הוא היה בעיני אדם. בהמשך נוכח כי כך גם נראה בעיני בְּנֵי חֵת שכינו אותולמר:
נשיא אלוהים אתה בתוכנו (חיי שרה כג/ה). למרות שהופיע כאב לגוי אחד, הם ראו בו אב גם להם על כן אמר לו אלוהים:
כי אב המון גויים נתתיך (יז' - ה'). ואף על-פי כן חסרה האות
ה' בשמו והיא אות משותפת עם אשתו שרי באות י' שהיא בגימטריה פעמים ה'. לא בכדי בצו האלוהים: "לך לך", לא הלך אברהם
בגפו, יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען עם
שרי אשתו. רק לאחר שנימול אמר לו אלוהים:
זאת בריתי אתך ...ולא יִקָּרֵא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם (יז/ה). ולאחר מכן אמר אלוהים לאברהם:
שרי אשתך לא תִּקְרָא שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן (יז/טו,טז). מכאן אברם היה לאברהם משלקח אלוהים משרי מחצית היוד -
ה' וקבע אותה בשם אברם והמחצית השנייה של היוד ה' קבע אותה בשם שרה, בכך שלמותו של אברהם באה לו בזכות שרה אשתו. כאמור התורה רק לעתים, הזכירה שמות של נשים, למשל האימהות
שרה, רבקה, רחל ולאה ובהמשך
יוכבד אמם של משה ואהרן ובתה
מרים הנביאה ואפילו המילדות העבריות במצרים
שפרה ופועה ומאוחר יותר את
צפורה אשת משה
ואלישבע אשת אהרן הכהן, שם הנשים נזכר כאשר נשים אלה מלאו תפקיד חשוב ככתוב בתורה, לעומת אשתו של לוט שהפכה לנציב מלח ושמה לא נזכר שם, אלא רק המדרש קבע באיחור של מאות ואלפי שנים כי
שם אשת לוט היה
עדית -כי הייתה עדה למתרחש בחורבן סדום
שם מתו שתי בנותיה הנשואות, זאת כדי להבהיר כי היא לא הפנתה ראשה מסקרנות,"שררה" - שליטה. וכך צריך להתייחס אל שרה אמנו. היא נתנה את שפחתה המצרית הגר לאברהם שילדה לו את ישמעאל ומשנולד לשרה יצחק:
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". למרות שאברהם התקשה לקבל את גזרת הגירוש של הגר על-ידי שרה שנאמר:
וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ, אלא שהוא מצית לה כי היה לה
שררה עליו. אלא שיש פנים נוספות לשרה כי נקראה גם
יסכה. מלשון "לסוכך" והיא גם סוככה על אברהם כאשר בקש ממנה לאמר למצרים: "
אחתי את" ועשתה זאת למענו והצילתהו מסכנת מות.
לשם תזכורת בלבד נביא שוב את הגימטריה שהובאה בנוגע לשם
"יצחק" כדי להראות שאין מקריות בקביעת השמות בתורה .גם כשנקרא שם הבן שילדה שרה
"יצחק" זה לא היה רק מפני שצחקה שרה למשמע הבשורה שתלד בן בגיל 90 שנה. למעשה צפון בשם זה כל הספור האות
י' (10) מרמזת על עשרת הנסיונות שנתנסה בהם אברהם כולל עקדת יצחק. האות צ' (90) מרמזת על גיל שרה בת תשעים כשילדה את יצחק.
האות ח' (8) מרמזת על הגיל של מילתו של
יצחק.
האות ק' (100)) מרמזת על גיל אברהם בהולידו את יצחק בן 100 שנים היה. ולסכום אנו כבר אחרי דור המבול. אז מופיעה דמות חדשה רבת חשיבות לעולם כולו בהביאה את חשיבות החשיבה וגילוי סודות הטבע שבראם אלוהים.
דּוֹר הַמַּבּוּל אָז לֹא קַיָּם יוֹתֶר וּבַמֶּרְחָב מוֹפִיעַ לוֹ מַנְהִיג אָחֵר
אָב הָמוֹן גּוֹיִים מִלֵידָה חָכָם עָמַד בְּמִבְחָנִים וּבְנִסְיוֹנוֹת גָם
גִּלּה שֶׁיֶּשׁ מוֹלִיך יְקוּם אֵי שָׁם אֶל אֵל התְרוֹמֵם וְהִנְהִיג עוֹלָם
נִלְחַם וְשִׁחְרֵר חֲטוּפִים וְגָאַל וְלֹא לָקַח מִחוּט עַד שְׂרוֹךְ נַעַל
הוּא הִתְאַפְיֵן בְּתוֹם וּבִשְלֶמוּת וַיַּעַל
הָעֲמִידָה בַּנִסָּיוֹן הָיָה הַמִבְחָן עָמַד בּוֹ אֵיתָן וּבְאֱמוּנָתוֹ נִבְחַן
לֹא שִׁחֵת לוֹ הִנְהִיג וְלֹא נִכְשַׁל יָדַע שֶׁהחוֹטֵא מִתְגַלֶּה וְלֹא נִצַל
כְּפִי שֶנֶּאֱמַר חֶבֶל הַשֶׁקֶר קָצָר הַסוֹמֵךְ עָלָיו שַׂם עַצְמוֹ בְּיַד צָר
כִי הַשֶּׁקֶר יִתְגַלֶּה וְאֱמֶת תִּוָדַע וְהַמִתְחַזֶה כְּצַדִּיק יִתְגַּלּה רָשָע
כִי סוֹף כֹּל פּוֹשֵׁעַ לְהִתָּפֶס וְלֹא יִוָּשַׁע
יֵשׁ לָדַעַת שֶׁיֶּשׁ גָּם שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן שֶׁאֵינוֹ מַבְדִיל בֵּין מַנְהִיג לְאֶבְיוֹן
כִּי בֵין אֱמֶת לְשֶׁקֶר יֵשׁ קַו עָדִין הָעוֹבֵר אוֹתוֹ וּמְשַׁקֵר יִתֵן הַדִּין
הֱוֶה כְאַבְרָהָם וְדַע שֶׁיֵשׁ אֱלֹהִים וְכֹל הוֹלֵךְ תָמִים מְאַשְׁפּוֹת יָרִים
וְכֹל מִתְחַזֶּה לְצַדִּיק לֹא יִמָּלֵט כִּי בִנְיָן הַקְלפִים שֶׁבָנָה יִתְמוֹטֵט
מוּטָב לָרָשָׁע לָשִׂים זֹאת לְנֶגֶד עֵינָיו מוֹפֶת