התבשרנו כי הביטוח הלאומי אמור "להפריט" את שירותי המידע לאזרחים בנושאי ביטוח לאומי, זאת בעקבות, כך נכתב בעיתונות, התעקשותו של משרד האוצר לא להוסיף עובדים למערכת המידע הנוכחית, המנוהלת על-ידי הביטוח הלאומי (גם כן על-ידי עובדי קבלן או עובדים זמניים), ועל פני זאת "להוציא" את השירות לחברה פרטית אשר תנהל את מרכז המידע בכפיפות למוסד לביטוח הלאומי.
שומו שמיים!
כמו חיית טרף הקופצת על כל "מציאה" בשטח, כך גם בכל ידיעה על שירות כזה או אחר של הסקטור הציבורי, גם אם מדובר לעיתים ב"תחנות שירות" זניחות לחלוטין, אשר מועמד להפרטה - יוצאים מספר עיתונאים וכותבי מסות ומאמרים בביקורת חריפה - כאילו עומדים אזרחי ישראל בפני אסון חדש.
כך גם בימים אלו, הידיעה על כך כי המוסד לביטוח לאומי מוציא להפרטה את השירות למתן מידע לאזרחים על נתוניהם בביטוח לאומי, כבר גרמה לכמה עיתונאים לצאת כנגד העניין. עיתונאים וכותבי מאמרים אלו בדרך-כלל משתמשים בביטויים קשים במטרה להלך אימים על הציבור. כמו, לדוגמא, במקרה זה, כותבת רותי סיני ב"הארץ" כי "המוסד (ביטוח לאומי) עומד להפקיד בידיים פרטיות את כל המידע שברשותו על תושבי המדינה".
שומו שמיים!
"בידיים פרטיות" ככל הנראה מסמל אצל כותבים אלו, דימוי של "שודדי רחוב" חסרי אחריות ומופקרים אשר בכל מצב יעשו "מניפולציה" עם המידע הרגיש שבידיהם. לאותם כותבים לא מפריע לנסוע ברכב שיוצר על-ידי "ידיים פרטיות", לטוס במטוס שיוצר על-ידי "ידיים פרטיות" לקרוא ספרים שנכתבו על-ידי "ידיים פרטיות" לחזות בתיאטרון ובקולנוע שנוצר על-ידי "ידיים פרטיות" וכך הלאה.
רק שזה מגיע לכמה עובדים ועובדות, שמזמן כבר נזנחו על-ידי משרדיהם, מותשים ושחוקים, אשר כבר אינם מסוגלים לתת שירות איכותי לציבור ואשר המערכת רוצה להפריט את עבודתם - וכבר צצים "תסריטי האימה".
כבר כתב על כך פרופסור ברוך מבורך בהקדמה לספרו של ד"ר יצחק כ"ץ משנת 1997: "הפרטה בישראל ובעולם", כי המתנגדים (בארץ ובעולם) נוהגים להשתמש בסיבות הללו לאי-הפרטה: "ההפרטה מביאה לשליטה רבה מדי של בעלי ההון בנכסי המדינה; במסגרת תהליכי ההפרטה הממשלה מוכרת את נכסיה "בזול"; הפרטה פוגעת בעובדים; ולבסוף, סיבה ישראלית: ההפרטה של התעשיות הביטחוניות גורמת נזק לביטחון המדינה..".
ההפרטה של עסקים ושירותים ציבוריים היא כבר מגמה אוניברסאלית וחלק מהמדיניות הציבורית והכלכלית המודרנית. מאמצים אותה ממשלות שמאל וימין גם יחד, בעולם המערבי המפותח ובעולם המתפתח ואפילו הבלתי מפותח.
הסקטור הציבורי המסורתי לא הצליח בכל העולם לספק פתרונות גמישים ושירות איכותי בעולם משתנה וטכנולוגי בו חל גם שינוי עמוק ברמת ובאופי הדרישות של "הלקוח" - האזרח. הסיבות לכך רבות ואין זה המקום לנתח זאת, למעט שתי הסיבות הבאות:
אחת הסיבות לירידה איכותית זו היא המעורבות של "ידיים פוליטיות" בגופי השירות ובעקרונות השירות לציבור (משיקולים פוליטיים) - לתופעה זו יש פוטנציאל מסוכן הרבה יותר מאשר העברת הבעלות ל"ידיים פרטיות". השניה כרוכה בכשל תקציבי ושל ניהול מודרני של משאבי אנוש בסקטור הציבורי המאפשר רמת שירות גמישה, משתנית ואיכותית לאורך זמן.
כאן המקום לציין שרמת השירות בסקטור העסקי אף היא אינה מצטיינת במיוחד ואף יש מוקדי שירות יותר איכותיים, לעיתים, בסקטור הציבורי מאשר בפרטי. אולם, אין ספק ששירות טכני או שירותי מידע בסקטור הציבורי אינם קבילים מבחינת עלות/תועלת.
לכן התהליך של הפרטת שירותים גם בתוך השירות הציבורי המסורתי הוא דבר נכון ומתאים.
אולם, בכדי שהמהלך יהיה מושלם, מן הראוי שקברניטי הניהול הציבורי יתנו דעתם לשני נושאים חשובים: האחד, כדאי לבחון את השיטה האמריקנית בה שירותים ציבוריים העומדים בפני הפרטה תינתן הזדמנות גם לעובדי הסקטור הציבורי להתמודד עליהם במכרז ובמידה ויזכו יוכלו לעבור לסקטור הפרטי באותו שירות ובתנאי "פרישה" מתאימים;
השני, הפרטה של שירותים אין משמעותה הוצאת השירות מהפיקוח והבקרה הציבוריים, וכן יש להכשיר עובדי מדינה בכירים וזוטרים כאחד אשר ידעו כיצד לפקח ולבקר את הספקים הפרטיים ובכך למנוע תופעות של הפקרות או שחיתות.
ולהפסיק להלך עלינו אימים..