אני נימנה עם אלה שאין להם קושי לבקש סליחה מזולתי. פעם לא הייתי ככה אבל בחלוף הזמן גיליתי את נפלאותיה של בקשת הסליחה. היא מזככת את הנפש ומפשירה קרח. יש שני סוגים של בקשת סליחה - זו הכנה, וזו עם האינטרס. הראשונה יותר איכותית, אם כי אין לבטל את השנייה.
קבלו כותרת: "ביילין: על ישראל לבקש סליחה מהציבור הערבי".
אהוד ברק ביקש סליחה מעדות המזרח, ולא שכח לרמוז להם שמדובר בעיסקה. התנצלות בשם המחנה שאני עומד בראשו, תמורת הצבעה נכונה. אלא שהפרימיטיבים (כרגיל) לא ממש קלטו, והתוצאה לא היתה מי יודע מה.
בהצעתו של ביילין מצאתי אינטרס אחר. ניסיון חשוב, יפה ותמים להפשיר קרח. בין היהודים לערביי ישראל יש הרבה קרח. במיוחד אחרי ניסיון המרד שלא צלח באוקטובר 2000. קרח לוהט...
הבעיה של ביילין היא שהוא מתעלם מנתון יסודי ביחסים בינינו לבין ערביי ישראל. הם ואחיהם הפלשתינים רואים ביוסי ביילין ובבני עמו היהודים כמי שגזלו את אדמתם. אין ערבים שחושבים אחרת. ואדמה שנגזלה, כך הם אומרים, מן הראוי שתשוב לבעליה החוקיים. אחר כך אפשר לדבר על הכל.
אין אף ח"כ ערבי שמוכן להצהיר שהוא מוותר על זכות השיבה. ואין אף ח"כ יהודי, שלא מגדיר את זכות השיבה כ"חיסול מדינת ישראל". מבחינתם של עקורי 48', אין נושא יותר חשוב מהפצת הנאכבה והטמעתה בתודעתם של הילדים. איך מגשרים על פער כזה?
עו"ד וואקים וואקים מזכיר העמותה להגנה על זכויות העקורים, קרא להתייחס אל השיבה כאל דבר מעשי שיש לפעול כדי ליישמו. "זכות שדורשים אינה אובדת", אמר, "ועל אחת כמה וכמה אם דורשים אותה 5.5 מיליון איש" (מחלקה ראשונה 1.11.05). לא תמצאו ערבי שיחלוק עליו.
נכון, יש קיפוח. מי שלא מודה בזה, משקר. אלא שהקיפוח הזה "מתבקש" מהמצב. יש כאן שני קולקטיביים עם נרטיב מנוגד. מתנגש. במקרה הזה, של שינאה בין העמים ומאבק דמים, הקיפוח נראה יותר טבעי מאשר השוויון. בדיוק באותה מידה שזה טבעי שערבים- ישראלים, למרות שהם אזרחים, לא משרתים ביחידות קרביות ולא יוצאים ללכוד מבוקשים פלשתינים.
קיפוח בתקציבים? גם זה נכון, אבל שימו לב לנתון הבא: אזרחי ישראל הערבים משלמים מיסים למדינה בסך 350 מיליון שקל בשנה, ומקבלים בחזרה 7 מיליארד שקל. מה רוצה מר ביילין, להרחיב את הפער הענק הזה? לא הייתי מדגיש את הנתון הזה, אלמלא ידעתי שישנם רבים במגזר הערבי, העוינים את המדינה.
הערבים השיגו את הקיפוח הזה "ביושר". רבים מהם יושבים בכלא בגין לקיחת חלק בטרור. הח"כים הערבים מקפידים לבקר ולעודד את מה שאנחנו מכנים "אסירים ביטחוניים". לא יעזור כלום, עד שהבעיה בינינו לבין הפלשתינים לא תיפתר, ערביי ישראל יהיו גם חשודים וגם מקופחים. לא דקה לפני זה. המצביעים היהודים של כל המפלגות תומכים בקיפוח הזה. אם קיפוח הדרוזים מביך ומבייש רבים מהיהודים, הרי שקיפוח ערבים לא.
אפרופו תקציבים: מדוע שבחורים ערבים בגיל 18-21 לא יתנו לקהילה שלהם 36 חודשים בשכר צבאי? במקום שהמנהיגים המוניציפאליים ישלמו לקבלן סכומי שוק, כדי לבנות מבני ציבור, מדרכות, תשתיות, וכו', שיעסיקו ערבים בשכר של 500 שקל. בדיוק כמו בן גילם היהודי, ששומר על המדינה מפני חורשי רעתה. בנות ערביות בגיל הגיוס יכולות לתת 20 חודשים לטובת הקהילה בשכר של חיילת יהודיה. לא חסר במה.
מאסתי בראייה החד-ממדית של ה"ביילינים". המוטיב הראשי בה - רגשי אשמה. לא בכל דבר אנחנו אשמים, ולא כל פיתרון נמצא אצלנו. גם הערבים, אם חפצי שוויון הם, חייבים משהו. חובת ההוכחה חלה גם עליהם. במיוחד עליהם.
מאחר ואני מכיר בסגולותיה של בקשת הסליחה הכנה, חיפשתי נימוקים. לצערי לא מצאתי בנסיבות האלה טיפת כנות בהצטרפות לבקשת הסליחה. ביילין והציבור שהוא מייצג הם היהודים עם האינסטינקט הנוצרי של הושטת הלחי השנייה. יותר קל לדמיין את טומי לפיד נבחר לרב הראשי מאשר את יוסי ביילין אומר את המשפט: "צריך להיכנס בהם"!
אלה אותם אנשים שמאמינים בהפגנות, עם השלטים "עשו אהבה ולא מלחמה". ואם נתרגם את הסיסמה היפה הזו לשפת רחוב, אז "הניחו לרובה - עם וזלין ננצח". תודה רבה על העצה. לא במזרח התיכון.
