ניר שלום הוא מורה לנהיגה. לצרכי הדרכת התלמידים הוא משתמש ברכב וולבו ישן.
באחד הימים החנה שלום את רכבו במגרש חנייה, נעל אותו והפעיל את האזעקה. מאוחר יותר בלילה קיבל שלום שיחת טלפון. הדובר מעברו השני של הקו הודיע לשלום כי חבל שיטריח את עצמו לחזור אל מגרש החנייה. הרכב נגנב.
הגנב הציע להשיב את הרכב, תמורת כופר הולם, כמובן.
שלום, כאזרח שומר חוק, סירב לשלם את הכופר והגיש תלונה במשטרה. המשטרה לא הצליחה לאתר הרכב וגם לא את הגנב. סיפור שגרתי במקומותינו, למרבה הצער.
המכונית היתה מבוטחת בביטוח מקיף בחברת הביטוח הדר. אכן, הודתה הדר בפני שלום, רכבך היה מבוטח אצלי. אתה גם בחור הגון וישר, החמיאה הדר לשלום.
אתה גם לקוח טוב, שיבחה הדר את שלום. החיים שלך, הדירה שלך, המכונית שלך, כולם מבוטחים באמצעות הסוכן שלי מעל 30 שנה.
גם אין לי כל טענה כלפיך, הוסיפה הדר. ולמה שתהיה. כל השנים הארוכות האלה התפרנסנו ממך יפה מאוד. שילמת לנו את הפרמיות במלואן ובמועדן, כמו שעון שוויצרי.
אם כך, מה הבעיה? תמה שלום.
הבעיה היא שבעניינים של ביטוח צריך לדקדק. ראה, הבהירה הדר לשלום, בפוליסה שלי ציינתי מפורשות כי עליך להתקין מערכת מיגון מסוג בטכונית וכי בטכונית מהווה תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי. אתה יודע מה זה תנאי מוקדם? פשוט מאוד: לא התקנת בטכונית, הביטוח לא נכנס לתוקף. אכן זה אומר שבכל השנים הארוכות האלה אתה שילמת פרמיות סתם ואני גביתי אותן מבלי לתת לך דבר. אולם מה פגם יש בלקבל מבלי לתת, תמהה הדר.
נדהם פנה שלום לבית משפט השלום בקריות. בפני השופט ערן נווה, העיד שלום, כי לפי דרישות הדר, הוא התקין ברכבו, שינה והתקין, מספר פעמים, את מערכות האזעקה. בעת הגניבה היתה ברכב מערכת מיגון מסוג אמובילייזר אשר דומה בדרך פעולתה לבטכונית. שלום הציג לשופט את האישור על בדיקת המיגון שביצע ברדיו העמק. אישור זה הוגש לסוכן הביטוח אשר מסר לו כי הוא עומד בדרישות המיגון.
בפני השופט הופיע גם אליהו זוהר, הבעלים של רדיו העמק, אשר חתם על אישור בדיקת המיגון עבור חברת הביטוח. זוהר עמד על ההבדלים בין בטכונית לבין אמובילייזר: "בטכונית היא למעשה אימובילייזר, עטוף במעטה מתכת עם מנעול. זה ההבדל היחיד. גנב צריך להפעיל כוח מכאני כדי לפגוע בעוד חתיכת ברזל".
עדותו של זוהר השאירה על השופט רושם אמין של אדם מקצועי. עדותו מלמדת כי לא קיים הבדל מהותי בין אימובייליזר לבין בטכונית.
גם עדותו של שלום הותירה בשופט רושם אמין. לשופט לא היה ספק. אילו נאמר לשלום כי עליו לשנות את המנגנון של המיגון היה עושה כן. לא ניתן לצפות מהמבוטח להבדיל מקצועית בין מערכת המיגון אותה התקין לבין המערכת אותה דרשה הדר. לעומת זאת, ניתן לצפות מחברת ביטוח שבמשך שנים גבתה פרמיות מהמבוטח, כי תשלח את המבוטח להתקין מיגון כנדרש על ידה ולא להפיל את כל האחריות בהקשר זה על המבוטח.
השופט גם דחה את טענתה של הדר ביחס לכך שתנאי המיגון מהווה תנאי מקדים.
השופט נווה חייב את הדר לשלם את מלוא תביעתו של שלום בתוספת הוצאות המשפט ושכר טירחת עורכי דינו בשיעור של 17.5%.
