חָמָס בָּאָרֶץ
חָמָס בָּאָרֶץ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע בָּחוּץ וּבִפְנִים
הַחָמָס מִשְׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרַס מַפִּיל אֵימִים
וְהָעָם שׁוֹאֵל מָה מְסֻכָּן יוֹתֶר לְיִשְׂרָאֵל
וּבְ"נֹחַ"נִתְנָה שָׁם לַתְּמֵהִים תְּשׁוּבַת אֵל
לָשִׂים קֵץ כֹּל בָּשָׂר וְחָסָל תְּשׁוּבָה לַשּׁוֹאֵל
אַךְ נִמְלַךּ הָאֵל וְגָזַר רַק הַמֻּשְׁחָתִים לְחַסֵּל
לְלַמֶּדְךָ שֶׁיֶּשׁ תִקְוָה וְלוּ בִּזְכוּת צַדִּיק אֶחַד
וְאָמְנָם בִּזְכוּתוֹ נִמְלַךְ הָאֵל וְהָעוֹלָם שָׂרַד
שָׁנָה שָׁנָה סִפּוּר נֹחַ מַזְכִיר שֶׁזְּמַנֶּנוּ שָׁאוּל
יִשַּׁרְנוּ דֶּרֶךְ סַגִּי הִשְׁחַתְנוּ יָשׁוּב לוֹ הַמַּבּוּל
אַף אִם הָעָם יִנָּצֵל יִשָּׁאֵר עָם מֻכֶּה וְחָבוּל
בַּל יִשְׁכַּח אָדָם שֶׁמְעָפַר הָאֲדָמָה הוּא גָּבוּל (מְגֻבַּשׁ בארמית, גְּבַל ובערבית, גַּ'בַּל-جبّل).
בֶּן אָדָם הִשָּׁמֵר לְךָ יֵשׁ עַיִן צוֹפִיָּה אֵי שָׁם
בּוֹחֶנֶת מַעֲשִיךָ מִמֶּנָּה לֹא תּוּכַל לְהִתְעַלֵּם
כִּי לֹא תִּמָּלֵט מִלָּתֵת אֶת הַדִין בּבוֹא הַיּוֹם
לֹא בִידֵי אָדָם אֶלָּא בִּידֵי דַיָּן יוֹשֵׁב בַּמָּרוֹם
היוצר קם על יְצוּרָיו ושם קץ כל בשר
בורא השמים והארץ
"וכל צבאם", גָמַר אֹמֶר לשים קץ כל בשר, יען כי מלאה הארץ חמס, וכל בני האדם בדור ההוא "השחיתו" לכן גָּמַר אֹמֶר להשחיתם מעל פני האדמה. גָּם משעלתה חמת האלוהים על מעללי האדם מכך, החליט להחזיר את העולם לתוהו ובוהו כפי שהיה בטרם בראשית. ומששככה מעט חמתו האל נמלך וגזר לסלק מן העולם רק את אלה שהשחיתו ומצא שיש
רק אדם אחד תמים נח אמר:
אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים (בראשית יח/ז). ולא יהא עוד אדם עלי אדמה, אלא שאלוהים בזכות
אותו אחד - נח נמלך בדעתו וְגָמַר אֹמֶר להשמיד כל אדם וכל חי שברא ולהשאיר את
נח כדי שהדורות שיתחדשו מבניו ילמדו לקח כי גורלם יהא כגורל דור המבול אם ישחיתו כדור
נח - דור המבול.
נח הוא אחרון עשרת הדורות שתואר כי הוא הולך תמים עם האלוהים יחיד בדורו שהיה גם
נח לבריות, תם וישר התהלך עם האלוהים ולא שיחת כיתר בני דורו ונאמר:
"ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית יח/ח) ובזכותו נצלה האמושית. אלוהים חזר בו מכונתו לאבד את כל האדם ואתו יאבד גם כל חי. כאמור השאיר בחיים את נח, אשתו, בניו ונשותיהם בהכניסם לתיבה שנצטוה נוח להכין והכין. זאת כדי לחדש אחרי המבול את האנושות כולל כל חי. מכאן למדים אנו כי המבול שהביא ה' על העולם והאנושות כולה, היה כדי למחות את כל הרעה שנצטברה על האדמה ועושיה. המבול למשה לא נועד לתקן את האדם, כי האדם והעולם לא ניתנים לתיקון, תקונה של האנושות צריך לבוא מתוכה וזו המשימה הקשה שמוטלת על האדם כי הוא איננו עומד בפני הפיתויים והוא משחית דרכיו ונענש עד שמישר דרכו ומיד לאחר מכן חוזר לסורו. הקושי הוא לנסות להבין, איך אלוהים מעניש איש אישה וטף בעוד לא נתנה תורה ולא נצטוו הם על המותר והאסור, הם נענשים בהשמדה מבלי שהוזהרו תחילה. ובכך לא נתקיים הכלל שהיה במעמד הבריאה:
"אין עונשין אלא אם מזהירים תחילה" והנה למרות זאת בחר אלוהים להטיל עליהם העונש הכבד ביותר בסילוקם מן העולם. אלוהים המתיק דינו רק כלפי נח שהיה
צדיק בדורותיו. על אמירה זו אמרו רבותינו בבארם
זאת לְשֶׁבַח, כי נח בדור צדיקים היה צדיק יותר מאחרים. ברם יש המפרשים זאת
לגנאי כי נח היה צדיק בקנה מידה לדורו ואילו בדורו של אברהם לא נחשב לכלום. הקב"ה בחר בְּנֹחַ לפי צדקנותו להצילו וצוה עליו לבנות תיבה אטומה שבה יָחֲסוּ בניו ואשתו ונשות בניו וזוג זוג מכל החי. מהם תתחדש האנושות אחרי המבול, כי האנושות שתתהוה תלמד מאבדן כל החי של אלה האנושות בימי נח. התקווה הייתה שהאנושות המתחדשת תיטיב דרכה מזו שנכחדה. אבל עולה כאן תמיהה שקבלה ביטוי באגדה בבראשית רבה המובאת על-ידי רש"י להסביר את מעשהו של האלוהים שבורא ומשמיד כי המינים (הכופרים) מעלים תמיהות כדי לערער את האמונה בה' ושואלים, וכך משיבה להם האגדה:
(גוי אחד שאל את ר יהושע בן קָרְחָה, אמר לו: אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד? אמר לו: הן, אמר: והא כתיב ויתעצב אל לבו? אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו: שמחתי וְשִׂמַּחְתִי את הכל. אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות ? אמר לו: בשעת חֶדְוָה – חֶדְוָה בשעת אֶבֶל, אֶבֶל. אמר לו: כך עשה הקב"ה, אף על-פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן, לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמד מהם)
אַחֲרֵי המבול ומצוות בני נח
משפסק המבול ויצא נוח ופמליתו מן התיבה עם כל החי - החיה, הרמש והעוף וכל השורץ שרץ בַּיַּמִים, ו ו
פרו ורבו, חזר אלוהים ואמר כי הוא יודע ש
"יצר לב האדם רע מנעוריו" והוסיף אף על-פי כן לא אוסיף עוד להכות כל חי כפי שעשיתי בימי נח. ברם כדי להזהיר את האדם, כי הוא שוב משחית ומעלה חמת האלוהים ממעשיו, שַׂם אלוהים קשת בענן לאמור:
את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובים כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר (כח/יג-טז). כך ידע האדם גם שהוא העלה את חמת האלוהים ואילולא בריתו שלא ישוב להשחית את החי מעל פני האדמה, היה שוב משחית את האדם וכל חי. לפיכך ולמרות שלא ניתנה תורה יש עדין חוקים שצריך לנהוג לפיהם לפני שנתנה תורה הם שבע מצוות שידועות כ
"שבע מצוות בני נח" והן: א.
איסור בִּרְכַּת (מלשון סגי נהור)
השם ב. איסור גילוי עריות. ג. העמדת דַיָּנִין (לקבל את הדין)
ד. אסור אכילת אבר מן החי ה. איסור הרצח ו. איסור גזל) ז. איסור עבודה זרה. קיום שבע מצוות בני נח חלות העיקר על
הַגֵּר במובן
הַזָּר ועל כל תושב ואזרח שחי על האדמה. כאשר הגר מפר מצוות אלה או אחת מהן, הוא מאבד זכותו האזרחית. כי הוא הפר חקים בסיסיים שאין מהרהרים אחריהן. ובכך נקבע כלל שכל איש יתן את הדין על מעשיו ומעלליו ושוב לא יענש אחר בגללו,
איש בחטאו יומת (כי תצא). יען כי אלוהים יודע:
כי יצר לב האדם רע מנעוריו (כו/כא). וחלש בדעתו והוא יחטא שוב, אף על-פי כן אמר אלוהים:
והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול (ט/יא) ודברים אלה מכוונים לכל יצור אנוש עלי אדמות, שניתנה ההזדמנות לתקן דרכיו.
דור הפלגה לאחר המבול דור שחוזר לסורו
דור הפלגה, הוא הדור שאחרי דור המבול. דור זה צאצאי בני נח, שלא למדו דבר מן העבר. כפי שרגילים אנו להתבטא בימינו:
"בטרם יבשה הדיו על הניר חזר האדם לסורו". נאמר על דור הפלגה כי רק התישבו החלו לרקום מזימה להלחם ביושב שמים בלבנות עיר ומגדל וראשו בשמים, זאת מחשש ששוב יפיצם אלוהים על פני הארץ ויביא עליהם שוב את המבול. למרות שאלוהים יודע מחשבות אדם וכל חדרי בטן נאמר:
וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם (לב/ה) משראה כי האדם חזר לסורו. לפיכך במקום להשמידם שוב בחר בדרך אחרת, בלבל את שפתם ובכך בלבל תוכניותיהם:
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החילם לעשות (לה/ו) כאמור כדי לסכל מזימתם אמר:
הבה נרדה ונבלה (נבלבל)
שם שפתם (לב/ז) ובכך לא יוכלו לתקשר זה עם ולא יוכלו לממש זממם, כי כאשר איש איננו יודע מה חברו אומר: כ"
אשר לא ישמעו (יבינו)
איש שפת רעהו" (לב/ז). לא יצליחו לממש את מזימתם. ברם רש"י מעלה תמיהה מלשון הכתוב: מה פרוש,
"וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל", וכי ה' איננו יכול לדעת ממקומו? אמר רש"י לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לַדַּיָּנִים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו שחטא. הפעם ענש אותם בבלבול שפתם אשר לא יבינו זה את זה. לכן משאדם שומע או לא רוצה לשמוע מה אומר לו חברו סוף שניהם להפגע ולא יוכלו לעמוד בפני אורב צר ואויב. לא בכדי משה בסוף דרכו אמר:
האזינו - הקשיבו זה לזה ואז תוכלו לעמוד בפני כל קושי וכל סכנה. מכאן האחדות היא סמל הבגרות והעצמה, והפלגנות היא סמל החולשה וְהַכִּשָּׁלוֹן. העיקר צריך ללמוד מן העבר ולזכור כי המאבד את העבר לא מוצא את העתיד. ונאמר עוד לעצמנו בימינו וניעץ:
אחדות כן, אחידות לא חובה. כי הרי הודות להעדר אחידות בדעה ובחשיבה יש לנו את המשנה, התלמוד והגמרא, והפרשנות המעמיקה שהעשירו את עם ישראל. בעוד בחוק ובמשפט ובמוסר ובצדק אין מתפשרים, כן יקוב הדין את ההר. כך יוכל כל אדם לאמר דעתו בלא חשש. יען כי המטרה שלפנינו כעם מאז ומתמיד ולעתיד, להיות כפי שהנביא בטא זאת: להיות אור לגויים.
הָאַחְדּוּת בְּשׁוּרוֹת הָעָם תְּנַאי לְקִיּוּמוֹ כְּלָל שֶׁאֵין בִּלְתּוֹ וְיָדוּעַ לַמְבוּגַר וּלְבֶן יוֹמוֹ
הִיא שֶעַמְדָה לָנוּ בַּיָּמִים הַהֶם תָּמִיד וְהִיא שֶתַּעֲמוֹד לְכֻלָּנוּ בְכָל צוּקָה בֶּעָתִיד
כִּי כְבַר תּוֹאַר יִשְׂרָאֵל בְּעִתּוֹ וְזֶה נָכוֹן שֶׁיִּשְרָאֵל בְּקֶרֶב עַמִּים שָׁם לְבָדָד יִשְכּוֹן
כִּי שָׁמַר עַל כֹּל שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בִּכְתָּב עָשָׂה צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּבַגּוֹיִים לֹא הִתְחַשַּׁב
זֶה הוּא מוּסָר הַשְׂכֵל מִנֹּחַ וּמְהַמַּבּוּל כִּי לְכֹל מַעֲשֵׂי עַוְלָה וּשְחִיתוּת יֵשׁ גְּבוּל
וְאלֹהִים לֹא יִסְלַח לָרָשַָׁע וְלֹא יֶחֱשֶׁה לְמַעַן שֶׁלֹּא כָּל אָדָם הַיָשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה
כָּרַת בְּרִית כִּי שׁוּב עוֹלָמוֹ לֹא יַשְׁמִיד אַּךְ לֹא יִסְלַח וְלֹא יִמְחַל לָחוֹטֵא בְּמֵזִיד
נָתַן לָאָדָם הִזְדַּמְנוּת נוֹסֶפֶת לְהֵיטִיב קַם אָדָם וּבְדּוֹר הַפְּלָגָה לֶאֱלֹהִים הֵשִׁיב
עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר לִלְמוֹד לֶקַח מִן הֶעָבָר כִּי אֱלֹהִים בָּרָא הָעוֹלָם לָאָדָם בְּמַאֲמַר
עוֹלם זֶה יִתְקַיֵּם כֹּל עוֹד וְהָחֹק נִשְׁמַר וְלֹא יִרְאֶה בְּעַוֶל וְעִוּוּת הַדִּין בְּעֵינָיו יָשָׁר
אִם יַשְׁחִיתֶהוּ לֹא יִשְׂרוֹד מִמֶנּוּ דָבָר אַף בְלִי מַבּוּל הָעוֹלָם יָשׁוּב לִהְיוֹת מִדְבַּר
לָכֵן יוֹם יוֹם חֲזוֹר וֶאֱמוֹר בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם לְמַעֲנֶנוּ וּלְמַעַן דּוֹרות הַמָּחָר