החיים מטילים על האדם חיובים מוסריים, הנובעים מהכרת המציאות כפי שהיא נתפסת בשכלו. אך דא-עקא, הכוח המניע העיקרי של האדם איננו השכל אלא התאוות, היצרים. הקונפליקט בין השניים מביא לבריחה של האדם מן החיובים המוסריים הנובעים מהכרת המציאות, כלומר, מן החיוב להתנהגות המגבילה את מה שהוא רואה כ"חופש", שהנה למעשה מתן דרור ליצריו.
זהו מאבק בלתי פוסק המלווה את ההיסטוריה האנושית מתחילתה. החידוש הגדול שהציגה היהדות לעולם היה הגילוי של אימפרטיב מוסרי הנובע מרצונו של בורא עולם כפי שהתגלה במעמד הר סיני. 1,500 שנים לאחר אירוע זה אימצו עובדי האלילים באירופה את עקרונות המונותיאיזם היהודי ו-500 שנים אח"כ הלכו בעקבותיהם הערבים ואחריהם רבים באסיה ואפריקה. במהלך השנים הפכה ההכרה בבורא עולם המכתיב את ערכי המוסר לנחלת מרבית העולם התרבותי.
עד המהפכה הצרפתית. החילון שחי בחברה האירופאית, מלווה במהפכה התעשייתית וההתפתחות הטכנולוגית המדהימה במהירותה הביאו לשינוי דפוסי ההתנהגות. כל מה שנחשב באירופה - מאז אמצו עובדי האלילים שם את עקרונות המונותיאיזם היהודי- התנהגות לא מוסרית ומופקרת, הפך עתה במהירות לנורמה חברתית.
היה צורך אבל למצוא צידוק אידיאולוגי למהפך כזה. רציונליזציה. כאן בא דרווין עם תיאורית האבולוציה שלו וסיפק לחילוני החדש את התחליף למונותיאיזם. תחת מסווה של תיאוריה "מדעית" הפכה האבולוציה לדת החילונית.
כדי להבין זאת היטב, צריך לברר ולהבהיר את היחס הנכון שבין דת ומדע. המדע היה מקובל עד למאה ה-18כדיסציפלינה המספקת, לפחות בפוטנציה, הסבר טוטאלי על מהות החיים. אבל, מאז תשובתו של קאנט לטיעון של דיויד יום בקשר לסיבתיות, חדלה הפילוסופיה לראות במדע כמסוגל, מעצם מהותו, לפסוק בשאלות של אמת אבסולוטית. כמו שהגדיר זאת היטב קרל פופר: תיאוריה שאיננה ברת הפרכה איננה תיאוריה מדעית. מדע, ע"פ הגדרתו, טוען רק לתת פתרונות פונקציונליים העולים בקנה אחד עם היפותזות שימושיות. כאשר נאספות די ראיות להפריך את התיאוריה המדעית, היא מוחלפת באחרת.
מדע איננו פילוסופיה, ואין לו שום היגד בתחום הערכים והמוסר. זה פשוט מחוץ לתחומו. אנשים לא הולכים לכימאי כדי לבקש תשובה כיצד לחנך את ילדיהם ולא לפיסיקאי לשאול כיצד להתייחס לבן/בת זוגם.
אבל לתודעתם של רוב האוכלוסיה לא חדרה עדיין ההבנה הזאת. רוב האנשים חיים עדיין בקונספציות השגויות שחדלו מן העולם המדעי כבר לפני מאות שנים. עבורם המדע הנו עדיין התחליף לדת, והאבולוציה היא בעצם הדת החילונית שלהם.
הבה נבחן למשל את ההתייחסות הנכונה לגבי אחת מאבני היסוד של התיאוריה הזאת, עדות המאובנים.
רוג'ר אוקלנד, אבולוציוניסט בעברו, וקריל מטריציאנה, בהתייחסם לתיאוריה המודרנית של האבולוציה, משמיעים את ההערה הבאה: "רעיון האבולוציה הוא השערה היפותטית. אסור לבלבל אותה עם מדע, אשר אותו מגדיר מילון וובסטר כ'ידע הנגזר מתצפית, עובדות ועקרונות'".
נדון עתה בתחום העיקרי בו עוסקת האבולוציה, מוצא החיים. לוגית, קיימות רק שתי אפשרויות למוצא החיים: ספונטני (מקריות) או בריאה. אין אפשרות שלישית.
הבה נבדוק אפוא את תקפות שתי האפשרויות הללו. צורת בדיקה אפשרית אחת, היא להתבונן במציאות ולהבחין את התכנון והתכליתיות שבה:
"התא הפשוט ביותר מורכב בהרבה גם מן השעון המשוכלל ביותר. קל אבל יותר לקבל שעון משוכלל כתוצאה מאוסף אירועים מקריים מאשר לקבל באקראי מולקולה אחת של DNA. בכל זאת, חרף העובדה שגם האבולוציוניסטים המושבעים ביותר ילעגו על הרעיון ששעון כזה התפתח באקראי, הרי הרעיון שמולקולות הפכו לאדם באמצעות סדרת מקרים מורכבת וקשורה הדדית במידה רבה לאין שיעור מאשר מה שנדרש להתפתחות שעון, הכל בדרך אקראית וצירופי מקרים סתמיים ובלתי קשורים - הפכה לתיאוריה מקודשת כמעט.
איזה מבין שתי הטענות הללו אפוא (על היווצרות השעון באקראי או על היווצרות האדם באקראי) הנה אבסורדית יותר?"
מתוך: "הוכחת האבסורד ע"י טיעונים אבסורדיים", מאת: ד"ר רלף או. מונקסטר.
להוכיח אבל שהעולם נברא, באמצעות המחשת המורכבות, התכנון, הקשר ההדדי בין כל מרכיביו והתכליתיות שבו, ידרוש זמן רב מדי. נבחר אפוא דרך אחרת. הפרכת הטיעון של אפשרות היווצרות חיים באופן אקראי, ע"י הוכחה שהוא בלתי אפשרי מבחינה מדעית. לקמן מסקנות מתוך מאמר העוסק בנושא זה:
חסידי האבולוציה השוטים חגגו על חשבון המאמינים בבריאה תוך שהם משתמשים בטיעון הבא: כאשר הזמן העומד לרשותנו הוא אין סופי, אזי תתכן היווצרות מקרית של היקום כפי שהוא לפנינו.
טענתם התבססה אבל על כשל אחד: אין ברשותנו זמן אין סופי. ע"פ ההשקפה המדעית המקובלת כיום, העולם נוצר בזמן כלשהו.
עכשיו, גם אם ניקח את ההשערה המרחיבה ביותר לגבי גיל העולם, צריך לחשב על פיה את ההסתברות המתמטית להיווצרות מולקולה אחת ואח"כ להתחברותן לצורות החיים המוכרות.
מתמטיקאים מן השורה הראשונה בעולם ערכו את החישובים על סמך הנתונים המצויים בידינו. הרולד מורוביץ למשל, הגיע לתוצאה שהיא שוות ערך לסיכוי של אדם אחד לזכות בפרס הראשון במפעל הפיס 10,000 פעמים ברציפות. מובא שם גם החישוב של פרד הויל, המגיע למסקנה דומה. דהיינו, על-פי כללי המתמטיקה, האפשרות להיווצרות חיים באקראי היא: אפס.
מסקנת הדברים אפוא: האבולוציה בלתי אפשרית על בסיס חישובים מתמטיים טהורים בלבד. זאת לפני שאנחנו בודקים את העניין בדרך של התבוננות לוגית בתכליתיות ובתכנון של היקום, ולפני שאנחנו בודקים אותו על-פי העדות ההיסטורית של ההתגלות בסיני.
הבה נבחן מספר ציטוטים של אנשי מדע מן המדרגה הראשונה בנדון:
פרנציס קריק: "אדם ישר, המצויד בכל הידע המצוי עתה, יכול רק לומר שמוצא החיים נראה כרגע כמעט כנס, מאחר וכה רבים התנאים שצריכים היו להתקיים כדי לאפשר אותם".
מיכאל בהר: "אבולוציה מולקולרית איננה מבוססת על סמכות מדעית. אין שום פרסום מדעי בכתבי העט המדעיים המוכרים כאמינים, מגזינים המתמחים בתחום, או ספרים, המתאר כיצד אבולוציה מולקולרית של איזושהי מערכת ביוכימית אמיתית, מורכבת, התרחשה אי פעם או אפילו כיצד היתה מסוגלת להתרחש. מושמעות טענות שאבולוציה כזאת התרחשה, אבל אף אחת מהן לא מסתייעת בשום פנים ואופן על-ידי ניסויים או חישובים רלוונטיים".
דיוויד גרין ורוברט גולדברגר: "מכל מקום, המעבר מן המקרומולקולה לתא הוא קפיצה בעלת ממדים פנטסטיים, המצויה מחוץ לטווח של היפותזה ברת ניסוי. בתחום זה, הכל הוא ניחושים. העובדות המצויות לא מספקות בסיס להנחה שתאים נוצרו על כדור הארץ הזה... ברצוננו רק לציין את העובדה שאין שום עדות מדעית לכך".
יוברט יוקי: "אין מנוס מן המסקנה, שעדיין לא נכתב תסריט המתאר את היווצרות החיים על פני האדמה בדרך של מקריות וסיבות טבעיות שניתן לקבל אותו על בסיס עובדתי ולא אמונתי".
מרק איסטמן וצ'ק מיסלר: "לתלות את מוצא היקום בסיבה על טבעית, הוא דבר משוקץ עבור רבים. מכל מקום, לתלות אותו באל הנקרא "מקרה" הנו אמונה ב'נסים מתמטיים'. עלינו אפוא לבחור בין נסים מתמטיים, ללא שום גורם על טבעי שביצע אותם, ובין בורא על טבעי - ה'סיבה הראשונית', אשר ציווה וברא את היקום ואת צורות החיים בו. אל הקרוי 'מקרה' או תכנון תבוני? בין שני אלו עליך לבחור".
ריצ'רד דוקינס: "ככל שגדלה חוסר הסבירות הסטטיסטית של דבר, פוחתת האפשרות להאמין שהדבר אירע פשוט ע"י מקרה עיוור. האלטרנטיבה הברורה למקריות היא תכנון אינטליגנטי".
מתוך ביקורת על בהה (כל מראי המקום מצויים ברשות כותב מאמר זה): "ספרו של בהה, 'הקופסה השחורה של דרוין': האתגר הביוכימי לאבולוציה', שהודפס כבר במהדורה ששית מאז יצא לאור, הנו הספר האנטי דרויניסטי הראשון שפורסם ע"י בית הוצאה לאור ניו-יורקית בכירה מזה עשורים רבים (סימון ושוסטר). בהה טוען שמערכות ביוכימיות, כמו אלו הכרוכות בראיה, מערכת החיסון, והתקרשות הדם הנן כה מורכבות, עד כי 'ניתן לראות כי הן תוכננו ע"י גורם אינטליגנטי ולא התפתחו בהתאם לתיאוריה הדרויניסטית'".
בסרט הדוקומנטרי של רשת PBS, "בראשית: המחלוקת אודות תיאורית הבריאה" (מאי 1995) העיר פיליפ ג'ונסון: "התיאוריה הדרוויניסטית היא מיתולוגיה תוצר תרבותנו. היא כיום מיתולוגיה שקיבלה חסות ממוסדת, מסובסדת ממשלתית שבה אמור הציבור להאמין, ואשר נותנת למדעני האבולוציה מעמד של כהונה... יש לנו אפוא את כהונת הנטורליזם, שהנה אוטוריטה תרבותית חזקה, ואשר חייבת כמובן להגן על המיסטיקה המעניקה לה את סמכותה - לכן הם כה מרושעים כלפי ביקורת נגדם. אבל לא רחוק היום כאשר עם התגברות הביקורת ע"י מדענים שאוזרים עוז, יתחילו שאר המדענים ללכת בעקבותיהם. כמו עכברושים הנמלטים מספינה טובעת. עם פרסום ספרו של בהה, מאמריו של ברלינסקי, וההודעה המדהימה מחודש דצמבר שייתכן והומו ארקטוס והומו ספיינס חיו בעת ובעונה אחת, אני סבור שניתן להתחיל לשמוע את קולות הרגליים הזעירות רצות על הסיפון".
קראו היטב את המובאה הבאה, של ג'ורג' וולד:
"ההשקפה ההגיונית הייתה להאמין בהיווצרות ספונטנית; האלטרנטיבה היחידה הייתה להאמין בפעולה אחת ראשונית של בריאה על טבעית. אין אפשרות שלישית. לכן בחרו מדענים רבים במאה הקודמת לראות את האמונה ביצירה אקראית כ'הכרח פילוסופי".
וולד אומר כאן, את אשר הערנו לעיל. לוגית, קיימות רק שתי אפשרויות למוצא החיים: אקראיות או בריאה. אין אפשרות שלישית. ברגע שהאקראיות נופלת, והיא נופלת מכיוון שאין היא יכולה להחזיק מעמד נגד הראיות המדעיות השוללות אותה, נותרת האלטרנטיבה היחידה - בריאה.
כמו שמודה וולד, ההתעקשות לדבוק באבולוציה נובעת מחוסר המוכנות לקבל את האלטרנטיבה - בריאה. האבולוציה - כפי שהוא, האבולוציוניסט המושבע עצמו מודה - איננה מדע. היא "הכרח פילוסופי".
כדי להימלט מן החובות הכרוכות בהכרת המציאות האמיתית של העולם, מוכנים מדענים, ממשלות, מוסדות לאמץ רשמית מיתולוגיה כמו האבולוציה. לא מדובר במדע. מדובר בדת חילונית. דת שקרית הנוחה יותר מדת האמת, מכיוון שאין היא כרוכה בשום חובות מוסריים.