"גבעת חלפון" הוא סרט שתסריטו נכתב על-ידי אסי דיין (הבימוי גם כן!). נראה שבמאי ותסריטאי חשוב זה עולה בהרבה, ולו בפועלו היחיד הזה, על אביו, שהיה גם רמטכ"ל וגם שר לאורך שנים רבות. הסרט נכנס אצלי ללכסיקון בגלל משפט אחד שאומר החייל הוותיק לחייל הטרי בהסבריו על גבולות הגזרה, וכך הוא אומר בהצביעו על המפה: "זהו הים המכונה תיכון וזוהי ישראל המכונה מדינה".
זכות היוצרים להבנה ש"ישראל המכונה מדינה", היא אכן שטיטל יהודי במזרח התיכון, שמורה לבני פלד ז"ל. קל לטעות ולחשוב שיש פה מדינה, מכיוון שלשטיטל המזרח תיכוני יש צבא ושטח וכבישים ומטוסים ורכבות ובתי ספר, בתי משפט, בתי זונות, ממשלה ומשטרה וחנויות מכולת, כמו במדינה אמיתית.
המטרה המרכזית היא להפוך את השטיטל למדינה אמיתית. כדי להשיג מטרה זו יש לעבור סדרה של שלבים מוקדמים כמו תיאור המצב, הגדרת הבעיה כנגזרת מהמצב והצעת פתרונות, כנגזרות מרקע של ניסיונות כושלים ומוצלחים לפיתרון בעיות דומות.
בפרק זה ננסה לתאר את המצב בכמה תחומים:
חינוך א.
מולדת - ערכים כמו מולדת ושפה נשחקים. פעם היתה תלויה מפת ארץ ישראל בכל כיתה ליד הלוח ובכל שיעור כל התלמידים היו רואים אותה ומפנימים. כיום הילדים וגם בוגרים של מערכת החינוך מכירים את חו"ל יותר מהיכרותם את הארץ, בבחינת "סנוב באילת כבר היית?".
תרבות הקניונים ובילוי בישיבה מול מסכים מנתקת את הציבור מהמולדת. במקום שיהודי ידבק באדמתו ויאהב אותה הוא מתנתק בהדרגה לתרבות הקניונים והאינטרנט. קניון ואינטרנט יש גם בחו"ל אז למה להתאמץ להישאר פה? ערך כמו מולדת הופך למושג נדל"ני בידי פוליטיקאים וגם "בנים של" כמו עוזי לנדאו ואריה אלדד מוכנים למשאל עם על ארץ ישראל. מולדת היא ערך מולד בכל גוי, שלא יוותר בשום משא-ומתן על מילימטר רבוע מאדמת מולדתו, כפי שהראו הבריטים בפוקלנד, "מולדתם מאז ומקדם".
ב.
שפה - תענוג לשמוע חברי כנסת עם "טעם של פעם" כמו יוסי שריד, ראובן ריבלין ואריה אלדד, אך מולם הרוב הלא דומם בעל שפה עלובה וכושר ביטוי עגום, ואלו נבחרנו. שפת הרחוב גם היא כבר לא כל כך מובנת וביטויים כמו "חבל על הזמן" ו"יש מצב" מנתקים את ההורים מילדיהם. שופט מאשר שימוש תקני במילה "כוסית" כך שנראה שיותר נמוך די קשה להגיע.
ג.
ערכים - הליברליות גרמה לכך שאין כבר יחס כבוד למבוגר, אין יותר יחס של כבוד לאישה וערכים שבין אדם לחברו נמחקו. בכבישים רואים זאת היטב. מי שמנסה להשתלב בתנועה חייב להסתכן. חוסר סובלנות גובה לא פעם חיי אדם. מקרי רצח בין ילדי בית ספר או נערים והכאת מורים כבר הופכים למעשה שבשיגרה. שופטת ב"כוכב נולד" שנתפסה בעישון סמים קשים, ממשיכה להופיע בטלוויזיה ומסר "חינוכי" ברור: "לצרוך קוקאין זה לא נורא, במיוחד אם אתה זמר", עובר בעיקר לצעירים שבמאזינים.
ד.
עזרה לזולת - כיום הערך החשוב ביותר המוקנה לבוגרי מערכת ה"חינוך" הוא עושר כלכלי. לא עוד עזרה לזולת, לא עוד כבוד עצמי, לא עוד נאמנות לערכים. כסף, כסף, ו... כסף. לא "רוגעלך" אלא "ביסלי".
ה.
השכלה - רמת ההשכלה של ילדי ישראל נמצאת במקום די נמוך בהשוואה לנעשה בעולם. לפני שלוש שנים נערכו במבחנים משווים בקריאה באנגלית בחטיבות ביניים. ישראל הגיעה למקום ה-29 אחרי פולין, פורטוגל ויוון(!) ולמקום ה-33 במדעים אחרי תאילנד, יוון ובולגריה(!) ולמקום ה-31 במתמטיקה אחרי יוון, פורטוגל ופולין(!)
אכן "סיבה לגאווה". בהיסטוריה, תנ"ך וספרות, שבהם קשה להשוות בין מדינות, ישראל כנראה לא במצב טוב יותר. תוכנית כמו אקדמיה בא' של בני הנדל ברשת א' הורדה מתוכניות השידור, במקום להרחיב את היקפה ולהביא תוכנית זו לטלוויזיה ולהקנות קצת ידע ולהרחיב את ההשכלה, מול כל תוכניות הזבל הרבות.
ו.
תרבות - התרבות הופכת מתרבות קריאה לתרבות אוכל. על כל חנות ספרים שנפתחת צצות עשרות חנויות אוכל ועל כל תוכנית ספרות בטלוויזיה יש תוכניות אוכל רבות. הטלוויזיה כמדיום משפיע על תרבות תורם להפנמת אלימות ושוביניסטיות בפרסומים מכוערים בהם מוצגת האישה כמטומטמת וכן מעודד צרכנות חזירית.
ז.
הפרטה - הפרטה של מערכת החינוך, ירידה תלולה במעמד המורה ובשכרו גורמת לכך שמי שיש לו כסף ידאג לשיעורים פרטיים לילדיו כדי להביאם ל"פני המים" ומי שאין לו כסף יישאר מאחור. בהפרטה כמו בהפרטה - למי שיש כסף קונה את שירותי החינוך ומי שאין לו לא קונה!
חברה א.
קיטוב כלכלי - החברה מקוטבת בין מיעוט אוליגרכי של עשירים אגדיים, שקיבלו את רוב הונם מקומבינות עם שרים ופקידי שלטון, לבין עניים דור שלישי ורביעי. חברה שבעטה במבוגר ובחולה וחרטה על דגלה טוב להיות "צעיר, בריא ועשיר". חברה עכשווית שלא יודעת ש: "אדם צעיר אדם זקן, זה טבע העולם, שהמרחק שביניהם הולך ונעלם".
חברה בה אוליגרכיה של 10 משפחות מחזיקה בהון גדול מזה שבידי 40% מהאוכלוסיה. עסקים גדולים, שרובם קיבלו את הונם מהשטיטל, קרי מאיתנו האזרחים, בעלי השטיטל, לא תורמים מרווחי החברה כמו שמקובל בארה"ב ואירופה, שם לרוב החברות הגדולות כמו חברות טכנולוגיה עילית, בנקים וחברות תעשיה כבדה, תורמות לחברה כ-10% מרווחיהן. בשטיטל המזרח תיכוני עוד לא שמעו על כך!
ב.
קיטוב עדתי - בחברה קיים קיטוב עדתי שלא ניתן להסתיר גם בשכבה עבה של מייקאפ.
ג.
קיטוב דתי - תנועת ההתיישבות הדתית בחלקי ארץ ישראל המרכזית חדלה כבר מזמן להוביל איזשהו רעיון ציוני ארוך טווח ומשתדלות לשמור על הקיים נוכח מתקפה חסרת תקדים של אויבי השטיטל, הפלשתינים, המצרים, הירדנים, הסעודים, ביחד עם התקשורת הישראלית והמשטר בישראל. אובדן הדרך בא לידי ביטוי בחוסר תכנון לטווח רחוק, וחוסר יכולת לסחוף ציבור גדול מהעם היושב בלב השטיטל בגוש דן. הנתק הקיים בין התנועה הדתית למרבית העם היושב בגוש דן, הוא תוצאה של מאמץ קשה ומתמשך של חילוניים ודתיים כאחד.
ממשל א.
ממשלה1. שחיתות כלכלית - הממשלה מורכבת מחברים הדואגים בעיקר לעסקיהם הפרטיים ולעתידם הכלכלי ובשום פנים ואופן לא לעם ישראל.
השחיתות המובנית מאפשרת לשרים ופקידי ממשלה לתת הטבות ניכרות על חשבון הציבור, לעשירים, ואחרי סיום תפקידם הם עוברים לשרת בשכר עתק את אותם עשירים, להם עזרו בהיותם בתפקיד ציבורי.
אישי ציבור בכירים גנבו כספים, נתפסו והמשיכו בחייהם הציבוריים. רבין ופרשת חשבון חו"ל שלא דווח למס הכנסה, שיפוץ ביתו הפרטי של ויצמן על חשבון תקציב נשיא השטיטל, פרשת עמותות ברק ופרשת האי היווני של שרון, פרשת קניית שלטון המערך בעזרת מיצובישי לאלכס גולדפרב, הזכור לרע ועוד. יש גם מקרים גבוליים בבחינת "מסריח אבל כשר" כמו הנשיא יצחק נבון, שמכר את דירתו לפני סיום תפקידו כנשיא, כי בחוק השטיטל נשיא ללא דירה זכאי לקבל דירה מהשטיטל, ונבון אכן קיבל!
2. שחיתות ערכית - החל מבגין דרך רבין ועד שרון, שלושתם עלו במצע מסוים לשלטון, והחליפו אותו בהפוך אחרי קבלת השלטון, זאת בלי לשאול את העם או ללכת שוב לבחירות כפי שההגינות מחייבת.
3. חונטה צבאית - מרבית נושאי תפקידים בכירים ב-30 השנה האחרונות, כמו ראש ממשלה ושר ביטחון, החולשים על תקציבי עתק, באו מצמרת הצבא, ומהווים מעין משטר צבאי בדימוס. בגין היה הראשון שמילא את שורות הממשלה בקציני צבא כמו אריק שרון, עזר ויצמן ומשה דיין. כיום בראש החונטה יושב אלוף, בתור שר ביטחון יושב רב-אלוף, בתור שר המשפטים יושבת בכירה בשב"כ ובתור שר משטרה יושב בכיר בשב"כ. מי צריך יותר מזה לדיקטטורה צבאית?
4. כלכלה - כלכלת השטיטל מופרטת. הרכוש שלנו, אזרחי השטיטל, נמכר בנזיד עדשים לאוליגרכיה המקומית והגלובלית, דבר ללא תקדים במדינות המערב והמזרח כאחד, שם מי שרוצה לקנות שם כסף אמיתי ולא לוקח הלוואה בערבות המדינה לרכישה. הממשל דוהר אחרי ההפרטה, זאת ללא כל בדיקה אמיתית על הצלחת תהליכים דומים במדינות המערב (למשל באנגליה כבר יש פרספקטיבה על כישלונות הפרטה בתחומים שונים) וללא כל התייחסות לבעלי הרכוש האמיתיים, קרי אנחנו האזרחי השטיטל. מערכת המיסוי בשטיטל מהמושחתות והלא יעילות בעולם.
ביטחון 1. ביטחון לאזרח - מערכת הביטחון כבר שנים רבות לא מספקת ביטחון. מהצמרת ועד לשורש, חברי המערכת אינם יודעים לספק את הסחורה הקרויה ביטחון. בניית מנגנוני חושך, גדולים, כמו השב"כ, לצורך הגדלת הביטחון, הוא נדבך חשוב בכל משטר דיקטטורי.
תמיד מספרים לנו על כך שלא יכולים לספק ביטחון באופן מוחלט. הנה צ'רציל האזרח, סיפק ביטחון במהלך שש שנים ודאג לכך שמ-1945 ועד היום לא נפגע אזרח בריטי אחד בפיגוע גרמני.
בארה"ב רוזוולט וטרומן, בעלי רקע לא צבאי, דאגו לכך במהלך פחות מארבע שנים, שמ-1945 ועד היום לא בוצע כל פיגוע יפני באזרח אמריקני. אצלנו מדברים, אבל לא מספקים את הסחורה. הביטוי "אנחנו נגיב במקום ובזמן" משקף את חוסר היכולת להביא פיתרון.
2. ערך ההפקרה - הפקרת מדחת יוסוף, בחסות קצינים בכירים שהיו בזירה, למותו במשך שעות ארוכות, מציינת ערך חדש בצה"ל - ערך ההפקרה. מי שמפקיר חייל מקודם בדרגה והופך לרמטכ"ל, שר ביטחון ועוד תפקידים שונים כמו מנכ"ל הוועד למען החייל. נראה שערך ההפקרה הופנם במערכת הביטחון ולא עברו שנים רבות והופקרו קציני משטרה שהגנו על אזרחים יהודים מפני רצח מטורף של מוסלמים תושבי ישראל, זאת בחסות שופט עליון תאודור אור.
3. הסברה - מערכת ההסברה הממשלתית הישראלית בארץ ובעולם היא עלובה ומהווה תשלום חו"ל לחברים שתמכו בדרך, ללא כל כישורים וללא כל דרך והבנה עמוקה של הפרטים. זאת הערכתו של צבי מזאל, שיצא לא מזמן לפנסיה לאחר שנים ארוכות בשירות החוץ. פרופסורים שונים המוציאים את דיבת הארץ רעה וגורמים נזק כבד לישראל נשארים בתפקידם בשם "החופש האקדמי".
4. תכנון ארוך טווח - אין כל תכנון ארוך טווח כמו שמקובל במדינות דמוקרטיות אחרות. תירוצים לחוסר הצלחה לא חסרים.
כנסת בכנסת יושבים הרבה אנשים עם תרבות רדודה, שפה עילגת וגסה ועצלנות כרונית. ראינו לאחרונה איך מתקבלים, ללא כל היסוס, חוקים, המגבילים את חופש האזרח. ראינו גם איך מקום העבודה של חברי הכנסת ריק ועל מה הם מקבלים שכר.
משפט 1. עבירות שופטים - מרבית השופטים עוברים על החוק, בעינויי דין. שופטת (לשעבר) כמו דליה דורנר נתפסה על 160 קמ"ש ואפילו לא קיבלה דוח. שופטת כמו עדנה ארבל נבחרה למרות שרימתה ושיקרה לאורך כל דרכה כפרקליטת השטיטל. השופטת דורית ביניש (שבאה מפרקליטות השטיטל) וחבריה, הצליחו להסיר כת אישום נגד בעלה, שביצע עבירות בכספי התזמורת עליה היה מופקד.
2. שופטים אנטי ציונים - חלק מצמרת בית המשפט העליון מורכבת מאנטי ציונים, אוהבי מוסלמים, שהתקבצו בשיטה של "חבר מביא חבר" או "עזור לבן שלי ואעזור לאשתך", וכך כל תביעה שמוגשת בפני בית המשפט הגבוה (ב"ג) על-ידי ערבים זוכה כמעט אוטומטית וכל תביעה שמוגשת על-ידי יהודים דתיים נדחית כמעט אוטומטית.
בית המשפט הגבוה איבד מזמן את הסיומת "צדק" (כדברי פיני פישלר "צדק" הוא רק שם של כוכב) ועל כן צריך מעתה לקרוא למוסד ב"ג ולא בג"צ. הצדק כבר שנים רבות לא נעשה במערכת המשפט.
3. שחרור רוצחים - אלפי רוצחים השתחררו מימי שמיר ועד ימי שרון. שחרור זה מפורר את חלקו של בית המשפט, בין עם צבאי או אזרחי במערכת הדמוקרטית. אם שופט גזר, מישהו בערכאה אחרת יכול לשחרר ובסיטונות? אין לכך כל תקדים בתרבות המודרנית.
דמוגרפיה בו-בזמן שהוויכוח הציבור מתמקד בדמוגרפיה של ערביי יהודה שומרון ועזה, הרי מתחת לאפנו מתרחשת שואה דמוגרפית ושינוי פניו של השטיטל משטיטל יהודי ל"מדינת כל אזרחיה". לפי הלמ"ס כבר השנה - 2005, מתחולל מהפך, בו העלייה מחבר העמים (400,000 יהודים ו-600,000 נוצרים) מפסיקה להשפיע וקצב הגידול המוסלמי ביחס לזה היהודי גדל פי 2!!!
התיישבות מרבית ההתיישבות בעשורים האחרונים היא בגוש דן, מהצפופים בעולם. כל מגמות הפריסה ההתיישבותיות נכשלו. בזמן שבעזה, יהודה, שומרון, בקעת הירדן, הגליל והגולן התיישבו כ-300,000 איש, בגוש דן התיישבו מעל 2,100,000 איש, פי 7!!!
התקשורת א. שקרים - התקשורת היא חד-כיוונית ומגמתית. שקרים ועריכות מפוברקות בנוסח "וידוא הריגה" של אילנה דיין לא הביאו לפיטוריה, כמו שנעשה בארצות דמוקרטיות מסוגן של ארה"ב ובריטניה.
ב. העלמת מידע - התקשורת לא משמשת "כלב שמירה של הדמוקרטיה"! היא מעלימה מידע מהציבור. כל הכתבים הצבאיים ידעו על שימוש בנשק חודר שריון (אסור לפי הסכמי...) בשימוש הערבים במהומות מנהרת הכותל. כל הכתבים ידעו על העברת אמל"ח בכמויות מסחריות ממצרים לעזה ומעזה לגדה אך לא טרחו לדווח לציבור, זאת אחרי קבלת פרס נובל ל...
גם כיום התקשורת מועלת באימון העם ולא דיווחה למשל על פצצות מרגמה שניתחו על גברעם, בין יד מרדכי לאשקלון, בתחילת אפריל 2005. כל הכתבים יודעים אך אף אחד לא כתב מילה!
ג. חינוך - התקשורת ככלי חינוכי, מעודדת יח"צנות במקום ענווה, תחרות במקום שיתוף ורמיסת החלש במקום עזרה לו.
ד. הסתה - לאחרונה כדי לגרום להכפשת שמו של הציבור הדתי לאומי, התגייסה התקשורת למסע הסתה פרוע בכל תוכניות הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות הכתובה, נגד מתיישבי יהודה שומרון וחבל עזה, המכונים "ימין קיצוני".
ה. הקצנה - לאחרונה אנו עדים לתופעה של הקצנה בערוצי הטלוויזיה אליהם חדרו "אנשים חושבים" מהעיתון ל"אנשים חושבים"- "הארץ", כמו ארי שביט ונפתלי בן-סימון.
בוודאי שכחתי עוד כמה רעות חולות ואבקש מהקוראים לעדכן אותי.
במאמר הבא נדון בבעיות הנגזרות מתיאור המצב.