השלפן פעל שוב. מכתבו היהיר, בסגנון המתלהם המוכר, שבמהירות מצא דרכו לתקשורת ו"עשה כותרות", לא היה ראוי להתייחסות של מי שאינו נמנה עם מפלגת העבודה, אלמלא השתמש אברהם בורג בכמה מטבעות לשון, שבהן פגע לא רק בשר הביטחון אלא בראש וראשונה באינטרס הלאומי ובטובת המדינה.
בורג, חסר הרוגע, שכיפתו מאדימה משבוע לשבוע ומהתבטאות להתבטאות, כבר מזמן חדל להיות יו"ר הכנסת "של כו-לם", המייצג נאמנה את בית המחוקקים על כל סיעותיו וחבריו. בנוהג הוא, שיו"ר כנסת אינו מסתיר את דעותיו בעת שאצבעותיו לוחצות על כפתורי ההצבעה, אך מתאפק מלהשמיע אמירות פוליטיות שנויות במחלוקת. לא כן בורג. הוא מרשה לעצמו להינות מכל העולמות: גם יושב על כס היושב-ראש, גם מנצל את ה"טאייטל" למטרות שלא ממין העניין וגם מתנהג כראש קבוצה שולית ושועלית.
כמי שסבור שהוא עצמאי לפעול כראות עיניו, משוחרר מכל מחוייבות מפלגתית ופרלמנטארית, נסע לצורכי שיחות עצמאיות בקאהיר ועשה כל מאמץ להגיע לרמאללה בשביל "פוטו אופורטיוניטי" עם ראש הרשות הטרוריסטית. הוא תוקף, כמוהו כנשיא מצרים, את ראש ממשלת ישראל (אם כי גם חלק לו שבחים על יחסו לכנסת) ועתה העלה על שיפוד את יו"ר מפלגתו. כזכור, במאבק על הנהגת ספינת העבודה השוקעת, נחל בורג כישלון צורב. מאז אינו חדל לרגע ממאמציו להביא לטיבועה.
לנוכח מיתקפת הפתע בשבוע שעבר של יו"ר הכנסת על יו"ר העבודה, יכולנו, כרבים אחרים במדינה - וביניהם 200 אלף מיתפקדי הליכוד - לחכך ידיים בהנאה, כאשר במחנה הפוליטי היריב גואות המלחמות הפנימיות. אבל במכתבו אל "פואד" חרג "אברום" מן הנורמה המקובלת לא רק כיו"ר הכנסת אלא כישראלי וכיהודי. המכתב גדוש ביטויים היסטריים, קיצוניים, ואחד מהם שיקרי וזדוני: "ממשלת דמים" - כך מכנה חבר הכנסת מספר אחד את הממשלה, שמפלגתו שותפה בה לתיפקוד ולאחריות.
ביטוי כזה שגור דווקא על לשונם של אחד יאסר ערפאת או שייח יאסין ושאר מנהיגי הטרור הרצחני, שעדיין לא הועלו על הכוונת של צה"ל. הללו, שידיהם נוטפות דמם של כ-600 חללים ישראליים ושל אלפים מבני עמם, ששילמו את מחיר האלימות הפלשתינית, טובלים ושרץ בידם. מפיהם הביטוי "ממשלת דמים" הישראלית ושאר אמירות אנטישמיות, הוא עניין של יומיום. כאשר הם טובחים ומתפוצצים - זה טבעי ו"מובן"; כשאנו פוגעים בשוגג, מתנצלים ומתבכיינים - זוהי "ממשלת דמים". והנה, קם מתוכנו מורם-מעם, שאפתן פוליטי חסר מעצורים, ובעוד מתינו מוטלים לפנינו, בעוד אנו טומנים את יקירינו בפדואל ובפסגות, בתל-אביב ובעימנואל, פולט אף הוא אותו שקר ולאותו כיוון, יורק אל הבית פנימה.
אין די בתגובתו הנירגזת של יו"ר העבודה ושר הביטחון. מן הראוי לדרוש מיו"ר הכנסת, כי קודם שתתפטר העבודה ותצא מממשלת האחדות, כדרישתו, יתפטר הוא ואל יתהדר בתואר של יו"ר הכנסת אשר הוא רוקנו מכל תוכן וסמל. יקום מכסאו אל מול פני המליאה ויתכבד במקום בתוך השמאל השולי-הסהרורי. כח"כ מן השורה, כשכנם של בישארה וסנעא, הוא יוכל לשלוף באין מעצור, אך אל יצפה לזכות בכותרות שמנות ולתשואות ברמאללה ובבריסל. אז גם ניזקו למדינת ישראל יהיה מיזערי.