שבועות של אנדרלמוסיה חברתית ופוליטית עוברים עלינו. שבועות קשים ומורכבים. היו אלה שבועות של אחדות, והנה, בלא שנרצה, אנו מגיעים לקיצה. הפוליטיקה שברה את השגרה, ועמה גם את היושרה. בעוד ראש הממשלה, אריאל שרון, עודנו נתון תחת הרדמה, נראה כי יחד איתו נרדמו גם הערכים. קרסו. הם כבר לא נושמים באופן "עצמוני". אין עוד דמוקרטיה, אין עוד עקרונות.
ומי מוביל את המהלך? "שינוי". מפלגת "שינוי". ללא ספק, היא זו שסיפקה הלילה (12.01.06) את הדרמה האמיתית, שבסופה מסתמן פירוק המפלגה. הייתה זו דרמה גדולה יותר אפילו מעצם זכייתו של ח"כ משה כחלון במקום הראשון בפריימריז לליכוד. תארו לעצמכם.
זה קרה לאחר שח"כ אברהם פורז הפסיד את המקום השני לרון לוינטל ממועצת עיריית תל אביב, ומקורביו סיפרו כי "החליט לעזוב את שינוי". אז, קם מר לפיד, עזב לביתו, הסתגר, ועתה טוענים מקורביו כי הוא יודיע על המשך דרכו בימים הקרובים. לדברי גרומים פוליטיים, "מצפה לנו הפתעה" בדמות של תוכנית מגירה. האסטרטגיה: טומי לפיד וחברו הטוב, פורז, ייקחו איתם עוד כשישה חברי כנסת ויפצלו את הסיעה.
ככל הידוע, פרישה של יותר מחצי הסיעה, תשאיר בידי "המורדים" את המותג "שינוי", וכך יוכלו הם להתמודד בבחירות, שוב, תחת שמה. אם כך יהיה, אומר אך זאת: אחרי ליל הפריימריז האחרון - "שינוי" חדלה להיות מותג. אולי אפשר לתייג אותה כמוצר מדף שפג תוקפו. לא יותר מזה. עם "יוקרה" שכזו, כבר עדיף להצטרף למפלגתו של יוסף פריצקי. עוד תקבלו צל"ש.
הדמוקרטיה הודיעה: "אני פורשת"
אם יהיה וטומי לפיד יפרוש עם סיעתו, יחד עם אותם חברים שלא זכו למקומות ריאליים ברשימת "שינוי" המתפרקת, הרי ש"מר עקרונות", מר ערכים, רק יביא לקריסתה של הדמוקרטיה ושל כללי המשחק במערכת הפוליטית. פרישה, מתוך דחייה של החלטה דמוקרטית, החלטת הרוב, מרוקנת מהיסוד את הערכים השלטוניים, את טוהר המידות, את האמנה שנכרתה בינינו ובין נציגנו; אמנה אשר מושתת על יושרה.
טומי, אם כן, נמצא במצב פוליטי סבוך. לא קל יהיה לו בסוף השבוע הקרוב. מחד, הסקרים מנבאים קריסה פוליטית היסטורית. נפילה. ומאידך, הפרישה של חברו הטוב, פורז, מותירה אותו בשדה מתנגדים עיקש, שלא יותיר לו, ולוּ לילה של מנוחה.
ועם זאת, יש ונאמר בברור: פרישה מאורגנת, פרישה על-רקע תוצאות הפריימריז, תביא לקריסה נוספת, הפעם - של דמותו המיתולוגית של אבי החילונים. המנדט הפוליטי שזכה לו - יוותר ריק מתוכן. טומי!, הדמוקרטיה רצה מאחוריך! עצור. תחשוב. תנשום. אל תמשיך ליצור תקדימים פוליטיים שייחרתו בדפי ההיסטוריה כחור נוסף באוזון הלגיטימציה השלטונית.
אודה ואתוודה: עשיתי מעשה שלא ממנהגי. צבטתי את עצמי. ממש כך. צבטתי את עצמי, כי כך לימדוני אותם "המומחים הנוירוכירוגים" שהציפו השבוע בהמוניהם את אולפני הטלוויזיה. הם הסבירו, בלהט של שכנוע עצמי, כי כך "אפשר לדעת האם הגוף מגיב לכאב". כך, הם טענו, אפשר לבדוק מה "תקין" ומה עודנו "תחת הרדמה" והשפעת התרופות.
צבטתי את עצמי, ובאמת כאב. רק שהפעם, אין הרגל כאבה. לא היד, וגם לא אצבע ימין. הפעם כאב לי ה"היגיון". מסתבר כי הוא כבר לא בריא. היה זה ההיגיון דווקא, מפני שהמדינה ו"מערכת הדמוקרטיה" ממשיכות להוביל עצמן לתהום של ההידרדרות שלטונית, מוסרית וחברתית. ואנחנו? כל שאנו יכולים לעשות - זה להמשיך ולצבוט את עצמנו.
