אין שימחה כמו שימחה לאיד, ואין שמח יותר ממני, הבוקר, עם התרסקותה הסופית בהחלט של התנועה המגונה שנקראה "שינוי". אך לא ניוושע משמחות של רגע, בואו נחשוב לרגע צעד אחד קדימה.
מה הביא להקמתה של שינוי?
1) תשתית מחשבתית מעוותת אצל מספר אנשי מפתח בחברה הישראלית, אשר חיפשו ומצאו קרש קפיצה למרום הפוליטיקה (והם אכן קפצו גבוה, אך סופם ששברו את כל העצמות).
2) מצוקות החברה, והרצון של אנשים טובים רבים, להגיע למידה רבה של שיווין בנשיאה בנטל.
3) הרגשה, אצל אנשים רבים, שקומץ קטן של אנשים, צברו כוח פוליטי רב, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסיה, ומשפיעים על כלל האוכלוסיה באופן לא ישר ולא הגון.
4) הזרות והמוזרות לכאורה של החברה החרדית, חוסר הקשר בין ציבור החרדי לבין כלל הציבור.
בפועל, שינוי איננה עוד - והשאלה היא מה הלאה, מה מבטיח לנו שמחר או מחרתיים לא נמצא עצמנו שוב עם מפלגה "ליבראלית" בסגנון שינוי, אשר תכוון אל לב המצוקה של "מעמד הביניים" ותגרוף 16 30 או 50 חברי כנסת.
והתשובה היא, כלום, כלום אינו מונע זאת – ואם נמשיך לשבת בחיבוק ידיים – זה בדיוק מה שצופן לנו העתיד.
כי הרי תשתית מחשבתית מעוותת תמיד הייתה ותמיד תהיה, ואם היא תוזן במספיק רעל, היא ודאי תחזור לפרוח. אומנם אפנת שינוי חלפה, ותהיה לנו רגיעה של כמה שנים או חודשים (או כמה ימים), אך הדרדרים האלה יפרחו להם בפינה אחרת, ובעוד פינה ועוד פינה – עד שלא נוכל להם.
ומידת השוויון של הנשיאה בנטל, לא השתנתה, לפחות לא משמעותית. איננו רואים תורים של נערים עטורי פיאות לחיים, המבקשים לשרת את המדינה אם במסגרת הצבא או במסגרות האלטרנטיביות לשירות אזרחי.
ובנוגע לכוח הפוליטי הא-סימטרי - שוב ושוב אנו רואים ושומעים על העברת כספים ייחודיים ועל החזקת המדינה בנקודות מאד מאד נמוכות, בהקשר של תקציבים אלה.
והנקודה האחרונה והמכרעת, חוסר הקשר והריחוק בין כלל הציבור והחברה החרדית, שהוא מקור הרע, המרחק הפיזי והמנטאלי, מרחיק את הלבבות, הפער בתורת העולם יוצר ניכור ושנאה – מעוות את המציאות – ובנקודה זו מתחיל ונגמר בעצם כל הסיפור.
וכאן אני פונה למנהיגות הפוליטית והרוחנית של הקהילה החרדית.
יקיריי, אחיי
אל אף שאינני דתי, ואינני חרדי, לקחתי מאד ברצינות את תופעת הטבע המזיקה שנקראה שינוי, ואתם יודעים, שאני, ורבים אחרים מקרב חברי החילוניים, לא יכולנו לשאת את התופעה הזו, ופעלנו בנאמנות ובנחרצות להיעלמותה.
לא עליכם באנו להגן, אלא על כלל החברה, ועליכם כחלק חשוב וחיוני בתוכה.
עתה, משנדחה השתל הזר, הכדור עובר לידיכם.
כי אם צודק אני בניתוח שלי, הרי דבר לא קרה, מצע הרעל שהביא להקמתה של המפלגה, שריר וקיים. ואם לא נפעל, כולנו, יחדיו לניטרולו של אותו מצע של רעל, רעת שינוי תתרגש שוב ושוב, עד שגורם כזה יגיע לשלטון, ונמצא עצמנו במצבים שמאד מאד לא היינו רוצים להימצא בהם.
אתם חוששים להיפתח, אני מבין אתכם.
אבל אין לכם כל ברירה.
הנוער החרדי, אינו יושב עוד בבית. אם את הטלוויזיה הצלחתם להרחיק מבתיכם, הרי האינטרנט, חדר עמוק עמוק ללב החברה החרדית. כל מה שניסיתם למנוע מילדיכם, חשוף בפניהם היום – לטוב ולרע.
טוב אם תפתחו עצמכם תחת שליטה ובאופן מבוקר, מאשר הנוער שלכם ירתח מבפנים עד הרגע בו הכל יתפוצץ לכם בפנים.
אין בי ציפייה לפתרונות של פלא, תהליכים חברתיים הם תהליכים ארוכים, וטוב שהם כאלה – אך אנא קחו את עצם הקמתה של שינוי כאות אזהרה חמור, כרטיס צהוב ממש ממש לפני שזורקים אתכם מהמגרש, ראו את היעלמותה המבורכת של שינוי מהמפה כהזדמנות, אולי אחרונה לתקן את המצב ולהגיע לדו-קיום מתוך כבוד הדדי.
לי מותר לשמוח, לכם לא.
אני את שלי עשיתי (כמו חילונים רבים אחרים – שפעלו נגד הרע הזה), עכשיו מרבית העבודה היא שלכם.
