מה אגיד לכם, בזמן האחרון אני מרגישה מותקפת. פולשים לי לחיים. לא נותנים לי מנוחה. מטרידים אותי מבוקר ועד ערב. פעם זו אישה שמעולם לא שמעתי את קולה המברכת אותי בקול חביב, כאילו אנו מכירות שנים ומודיעה לי שזכיתי בסט מצעים של "ורדינון".
ופעם זה גבר צעיר המנסה לשדלני להתחבר אל אחד מהעיתונים המובילים במדינה. "פעם היית מנויה של עיתון ידיעות אחרונות", אם תחזרי אלינו תזכי בארבע הטבות העולות על דמי המנוי. נשמע מפתה. אך השבתי בשלילה. "אני קוראת עיתון אלקטרוני שנקרא "חדשות מחלקה ראשונה", וטוב לי שאני בעניינים במשך כל שעות היום. בסוף שבוע אני קוראת את שני העיתונים: "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". אמרתי בנימוס שאני לא מעוניינת והבחור המשיך ללחוץ: "אולי בכל זאת" הפציר. "אתקשר שוב בצהריים, חשבי על כך". הייתי פסקנית וביקשתי שלא יצלצל. הצלצול הזה היה אל הפלאפון הסלולארי שלי בשעה שהמתנתי עם בני לתורו אצל רופאת השיניים.
אישה שישבה לידי והקשיבה לשיחה אמרה לי: "את עושה בשכל כשסרבת. הוא לא ניסה לפתות אותך עם הטבות, מתנות. איך היה קולו? ההיה משכנע כאשר לא הסכמת?" הסתכלתי עליה וחייכתי. אישה בשנות הארבעים לחייה גוללה בפני את הפתיונות שזרקו לה דייגי המנויים של שתי מערכות העיתונים: "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". "אני אם חד-הורית מחפשת עבודה בנרות רק לא לשבת בבית בחוסר מעש. חיה בצמצום רב עם ילדיי. מתקשרת אלי בחורה צעירה ושמה את עצמה כמתעניינת: "יש לך ילדים? ואני בתמימותי עונה: כן. ולא חושדת בכלום. "בני כמה הילדים?" ואני מוסרת לה את את המידע והיא כקופצת על שללה מיד אומרת לי בהתלהבות "וואו, יש לנו מתנות בדיוק לגילאי הילדים שלך תקבלי אותן רק אם תחתמי על מנוי ל"ידיעות אחרונות". והילדים שנמצאים לידי מפצירים בי: אמא תעשי, רוצים את המתנות. ואני מתלבטת וכמעט אומרת לא. אך ילדיי לוחצים רוצים מתנות ואני מסכימה.
הייתי מנויה של עיתון "ידיעות אחרונות" לשלושה חודשים. הילדים קיבלו את המתנות. הילדה התלהבה והבן שלי כעס נורא. מה מביאים לי מתנה שמתאימה לילד בן ארבע ואני בן ארבע עשרה? אחר- כך ראיתי שאני לא יכולה לקרוא את כל העיתונים והם נערמים אחד על השני עם השקיות ליד הדלת. ספגתי "ידיעות אחרונות" לכל החיים. הבנתי שנפלתי בפח שטמנה לי הטלפנית המפתה. את המתנות לעצמו קונה בני בן הארבע-עשרה. אני לא רוצה שיכתיבו לי מתי לקרוא ואיך לקרוא וישנו לי את סדרי החיים שלי. לא מוכנה לזה."
שאלתי את פרופ' עמירם נווה שהוא פסיכולוג קליני על התופעה הזו של שיווק אלים ואגרסיבי. מה קורה לחברה הישראלית שהיא מאמצת שיטות נלוזות כדי להרחיב את עסקיה וקהל יעדיה? ולמה צריך לאמץ שיטות כאלה שהן פולשניות וחודרות כל כך? את מי זה משרת? ואיך מלמדים את אנשי הטלמרקטינג למכור?
"שיווק אלים ואגרסיבי נוצר בחברות קטנות שרצו לנגוס להן קהל יעד איכותי של חברות מובילות וגדולות. השיטה הזו שמאוד מקוממת אותך נוצרה בארצות הברית. שם צצות חברות קטנות כפטריות לאחר הגשם הראשון. אוכלוסיות היעד של השיטה היו בני המיעוטים שמפוזרים בכל מדינות האיחוד של אמריקה. היספנים, פורטוריקנים, טורקים, הודים וכו'. חברות אלו צמחו לאט-לאט בקרב אוכלוסיות המיעוטים כאשר הבטיחו שירותים תמורת הטבות.
השיטה רכה ומלטפת את האגו אך מרוששת את הכיס. יש חברות כאלה שלא הצליחו לשרוד ופשטו את הרגל. יש אחרות שהצליחו לשרוד והעתיקו את השיטה. ייבאו אותה ארצה. את בטח זוכרת, לפני שנתיים התפוצצה פרשיה שעוררה הדים: אנשי טלמרקטינג של חברה כושלת בארצות הברית החליטו להפיל ברשתם אזרחים חפים מפשע מרחבי הגלובוס. כאשר שלחו לכתובות מסויימות של אזרחים תמימים בארץ, חבילות תיור. היתה דירת נופש בפלמה דה-מיורקה. כדי להגיע אל החופשה הקוסמית הזו שנפלה מהשמים לאנשים קשי-יום, הם היו צריכים לשלם 2000 דולר. גם לא היה להם מאיפה וגם תמיד אחרי ההתרגשות כשמעבדים את הפרטים לאט-לאט מבינים שיש כאן "חתול בשק". ידועים מאוד תרגילי העוקץ של חברות שכשלו ברחבי-העולם ובאמצעות פרסום משכנע הן מצמצמות את הגרעון הכספי שלהן על גבם של אזרחים מרחבי העולם שנפלו ברשת הכריש הלוחצת הזו.
שיטות הטלמרקטינג יועלו ושוכללו בארץ. לא כל אדם מתאים להיות מוכר שיווקי בטלפון. ממיינים את האנשים. ואלה שעונים על הקריטריונים והציפיות עוברים קורס מזורז של שבועיים. הם הופכים מאנשים נינוחים לאנשים אגרסיביים ועצבניים. הנינוחות נעלמת ובמקומה מופיעה אדיבות מעושה לצורך התפקיד. יש חוזה סודיות הקיים בין המעסיק והמועסק. אם המועסק לא הצליח להביא לחברה המעסיקה אותו יומית חמישה לקוחות חדשים. הוא מפוטר ולא מקבל החזר על השיחות שנוהלו מביתו אל אנשים אקראיים שבחר.
אנשים מחפשים עבודה. רוצים לצאת ממעגל האבטלה החונק אותם. הם יעבדו בכל עבודה רק בשביל לזקוף את ראשם כלפי מעלה. מי שלא חווה את ההרגשה לא יבין. זה חוסר אונים, כבדות, חיים מהיד אל הפה. וכשיש ילדים וצריך לפרנס, אז כבר אין בושה. היא לא קיימת. זו מלחמת הקיום של המוכר השיווקי בטלפון וזו מלחמת ההישרדות של האזרח שמוותר על מתנות שנופלות מהשמים וזכיות בהגרלות שלא השתתף בהן. האזרחים במדינה מאוד מפוכחים היום לנוכח כל המתרחש."
"אך השיטה עובדת, אם אנשים נופלים בפח כל פעם מחדש?"
"אכן, השיטה מסואבת. יש בה הונאת אזרחים ממדרגה ראשונה. צריך להביט אל העניין הזה משני הבטים: הראשון בחתימת החוזה שלא ניתן לצילום ואין למועסק העתק יש עבירה על החוק. זכורים לי מקרים רבים שאנשים שניסיתי לסייע להם בחיפוש עבודה, עבדו בעבודות מזדמנות מהסוג הזה, השקיעו זמן רב, מרץ, התלהבות וכוח לשכנע למכור מוצרים וכאשר לא הצליחו לא פוצו על שעות ההשקעה שלהם. הם ביקשו העתק של החוזה ולא קיבלו. אני בטוח שאם עורך דין היה רואה את סעיפי ההעסקה של האנשים האלה, היה פוסל אותם אחד לאחד.
ההבט השני מתייחס לכוח העבודה הזול. אם תביא לי לקוחות תתוגמל. אם לא תביא לקוחות תפוטר. הרבה חברות כאלה קיימות בארץ והן מנהיגות שיטות המנצלות את האדם שמשקיע את מרצו וזמנו כדי להביא פרנסה הביתה. לדאבוני, יש כאן סחר עבדים זול ביותר המנסה לשרוד על חשבון האחר. יוצא מכאן שהמשווק האלמוני המפתה אותך ואותי לרכוש דברים שאנחנו לא מעוניינים בהם נופל למלכודת שטמן לו מעבידו."
בתי הקטנה בת שתים-עשרה. אל הטלפון החסוי של בזק מצלצל אליה אדם המבקש לשוחח רק עמה. שלוש פעמים הוא מחפש אותה והיא לא נמצאת. בפעם הרביעית כשהוא מצליח להשיג אותה. הוא מוודא שהיא מנויה של "ויוה פלוס" ואחר כך הוא מנסה לפתות אותה לרכוש מנוי לעיתון "ידיעות אחרונות". היא לוחצת על הרמקול וכל המשפחה מקשיבה להסבריו. לאחר שסיים היא עונה לו באדיבות. "אני תלמידה בבית-ספר. אין לי פנאי לקרוא ספר בספריה עם כל השיעורים שאני מקבלת ואתה עוד רוצה שאקרא עיתון?"
"אז למה לא אמרת לי?" הוא שואל.
והיא עונה:" לא הצלחתי להשחיל מילה לתוך הנאום הזה שלך, כי היה חשוב לך שאשמע את כל ההסברים על "הרגלי הקריאה שלי, אם אקרא את העיתון, כיצד זה ישפיע עלי להתערות בחברה ולהיות בעניינים. אז לידיעתך, יש לי חברים ואני מאוד מקובלת בחברת חבריי לכיתה ועיתון "ידיעות אחרונות" לא מהווה "אין" עבורי. ועכשיו בזבזת זמן יקר שלי. אתה מדבר כמו אוטוסטרדה, אי- אפשר לעצור את שטף דיבורך... והוא נכנס לדבריה: "אבל רשום לי שאת מנויה שלנו". והיא בשלה: "מה אתה לא מבין, אני מנויה של "ויוה פלוס" ויש ילדות הקטנות ממני והן מנויות של "ויוה פלוס". מה קשה להבנה. אני לא מעוניינת ואתה אדוני מפריע לי."
היא עשתה לי סימן, אמא תורידי אותו ממני. כשהתערבתי בשיחה חשבתי שמישהו הפעיל עבורי שיחה מוקלטת. דבריה של בתי לא עזרו. האיש מאחורי האפרכסת חזר מילה במילה אחר דבריו עייפתי מלשמוע והוצאתי את התקע של הטלפון מהקיר בשביל השקט הנפשי. אחר-כך התפלאתי איזו סבלנות היתה לבתי לענות בסוף הנאום ולהסביר שאין לה כרטיס אשראי והיא ילדה קטנה הרוצה לחיות בשקט בחברת תלמידי כיתתה.
במשך היום פגשתי חבר משפטן ושאלתי אותו: "איך יש נגישות למספרי טלפון חסויים? ומה זו העבודה הזו בעיניים שכאילו "בזק" שומרת על פרטיות לקוחותיה, אם מתקשרים אלינו כל מיני אנשי שיווק ומבלבלים את המוח?
והוא ענה לי: "בעידן האינטרנט והקידמה הטכנולוגית יש נגישות לכל משרד ממשלתי או פרטי. מה שהיה חסוי כבר איננו חסוי מזמן. נכון, יש פולשנות וחדירה לפרטיות שלך כאדם באמצעות משווקי הטלמרקטינג. ראי מה קורה בדואר פרטי באינטרנט. המון מכתבי דואר זבל מגיעים ואנחנו פשוט מרוקנים מפעם לפעם.
ואני המשכתי להקשות: "סיפרה לי חברה שהוצע לה לרכוש דרך אחד הקולות המפתים של השיווק בטלפון סדרת סירים ומחבתות המילה האחרונה למטבח המשוכלל שלה. והיא רכשה במיטב כספה. היא עקבה אחרי הורדות התשלומים שלה והקפידה לשמור את הדפים שהוציאה מהבנק. נשאר לה עוד תשלום אחד לשלם והיא היתה מאושרת שהעול הכספי על המשפחה מתחיל להעלם. אלא שנכונה לה הפתעה לא צפויה. היא קיבלה מכתב של עורך דין המייצג חברה שהיא לא מכירה, שהסתבר לה שזו רכשה את החברה הקודמת לאחר שפשטה את הרגל. ואלמלא עקשנותה לשמור את קבלות ההורדה של התשלום מדי חודש היתה אמורה לקבל פיק-ברכיים רק מהסעיפים המודפסים של אותו עורך-דין המשמש כיועץ משפטי של החברה החדשה.
תאר לך, אני אומרת לו, אם לא היו בידיה הקבלות המעידות שהסכום ירד כל חודש, היא היתה צריכה להוכיח ולא היה לה איך? זה נורא מלחיץ. אדם עם לב חלש היה ודאי משתגע.?"
"שתדעי לך, יש הרבה חברות קש כאלה שמנסות את מזלן ולא מצליחות לשרוד ונבלעות על-ידי חברות אחרות ששורדות בדרכים שונות. המקרה של החברה שלך, זה מקרה שכיח בחברה שלנו. יש אנשים שנפלו קרבן להונאות גדולות וקטנות וכל החיים משלמים על הנאה פיתויית אחת. משלמים ביוקר."
ואני פונה אל השכל הישר שלכם, אל תתנו שיפתו אתכם לא במילים יפות, לא בהטבות מרקיעות שחקים ולא בזכיות שלא נטלתם חלק בהגרלות שלהן. אין מתנות משמים !!!!