אירוע מוחי יכול לפגוע באדם במקומות שונים במוח ולגרום לנזק גופני. ברפואה הרגילה נותנים לאנשים בסיכון מדללי דם מהקבוצה של האספירין ואלו עם חשד לתסחיף מקבלים מדללי דם מקבוצת הקומדין או ההפרין. כאשר כבר התחולל האירוע המוחי שוקלים מתן תרופה מקבוצת ה- TPA אותה קיבל גם ראש הממשלה שלנו.
הסיכון בטיפול זה הוא בכך שיכול להתפתח דימום או דימומים כאשר הסיכון הוא תמיד במקומות היותר בעייתיים. ראש הממשלה דימם בתוך מוחו הואיל וכלי הדם היו פגועים בבסיס.
האם אפשר היה גם אחרת? קיימת דרך טיפולית חלופית בה ניתן היה לעזור לאיש ולרבים אחרים במצב דומה - טיפול באוזון תוך ורידי. התכונות של האוזון הן רבות ומגוונות. החמצון יעיל הרבה יותר מהרגיל בחמצן של החדר, החדירות שלו לרקמות הסובלות מחוסר חמצן גבוהה ביותר. החומר מפנה גם רדיקלים חופשיים ומונע בכך הרחבה של הנזק. כושר הריפוי של האוטם במוח והנזק המשני העיקרי של הבצקת נעלם כמעט לגמרי תוך כדי הטיפול באוזון.
הבעיה העיקרית בדרך טיפולית זו שעל האדם לקבל את הטיפול בתוך 24-48 שעות מהאירוע. זה כמובן מקשה על המטופל ולא במעט. בגרמניה, בה מטפלים בבעיות רבות באוזון, כאשר האמבולנס מסיע את החולה לבית החולים, הוא עוצר בדרך אצל מטפל המתמחה בסוג כזה של טיפולים וזוכה לטיפול ראשוני כבר בשלב החריף ביותר.
בהמשך מטופל האיש עוד כפעמיים ובכך נמנע ממנו הסבל של השיתוק או החולשה של צד מסוים. גם כושר הדיבור לא נפגע באותה שכיחות לה אנו רגילים לראות בקרב מטופלים בבתי-חולים רגילים. מובן שלא ניתן להתחייב שבמאת האחוזים של המקרים תהיה תגובה, אבל ברוב המקרים זהו התהליך. על כן אולי הגיע הזמן שגם המערכת הרפואית בישראל תבין כי ניתן גם אחרת ולמנוע כל-כך הרבה נזקים ונפגעים.
אני תקווה כי הציבור ביכולת הייחודית לו ידרוש את שמגיע לו ויזכה לטיפול הנכון בבעיה הייחודית הזו. הממסד עדיין לא בשל להכניס הטיפול הזה כחלק בלתי נפרד מהטיפול בחולה עם אירוע מוחי חריף. ההצלחה לשנות היא לטובת הציבור ולמען בריאותו השלמה.