אם לא די לישראל שאזרחיה החפים מפשע נרצחים כמעט מידי שבוע בפיגועי תופת של מרצחים מתאבדים שטופי-מוח ואכולי-שנאה תהומית לעצם הקיום היהודי בארץ הזאת, והנה מטיחים בנו מנהיגינו איום אפוקליפטי חדש: הצורר סדאם חוסיין, השליט הרצחני והאכזר של עיראק, מתכוון - אם יותקף בידי ארה"ב - לחסל רבבות מאתנו במתקפת טילים נושאי ראשי-חץ כימיים או ביולוגיים.
וכדי שלא נחשוב כי המדובר בעניין תיאורטי הנחבא אי-שם בעתיד הרחוק, כבר התבשרנו כי הקבינט הביטחוני של ממשלתנו החליט לחסן נגד אבעבועות שחורות 15 אלף איש מ"צוותי ההצלה הראשוניים" לכל מקרה שלא יקרה. בקיצור: ממש פחד מוות.
אין חולק על כך כי מדינה, האחראית לשלומם ולביטחונם של אזרחיה, חייבת להיערך לקראת כל איום אפשרי. אבל השאלה הרלוונטית בהקשר של האיום במתקפה כימית-ביולוגית עיראקית היא: האם אמנם יתקוף סאדאם את ישראל בנשק להשמדה המונית. מי שישקול היטב ובקור רוח את כל המרכיבים של החידה המאיימת הזאת עשוי להגיע למסקנה המפתיעה-משהו: כלל לא בטוח שהאיום הזה ממשי והפחדים מפני מגיפות נוראות שימיתו אותנו בהמונינו אינם אלא תוצאה של מלחמת הפחדה פסיכולוגית מתוצרת בית.
מיטב מקצועני המודיעין במערב מעריכים כי, במסגרת מאבקו להגיע לעמדה מנהיגותית בעולם הערבי, סאדאם חוסיין פועל מתוך שילוב של שני דחפים: חוסר ביטחון אישי ואגרסיביות שלטונית. מצד אחד הוא אינו בטוח ביכולת שלטונו הדיקטטורי להשיג את עמדת ההנהגה בצמרת הערבית. מצד שני הוא רוצה לשמר את שלטונו ומעמדו בכל דרך, בכל מחיר.
האמת ההיסטורית היא כי סאדאם חוסיין כבר הוכיח את יכולתו להוציא אל הפועל את איומיו להרוג, להשמיד ולאבד את אוייביו, כולל בנשק כימי, על-פי תפיסת עולמו הפוליטית-צבאית. ההוכחה הזאת התרחשה בימי מלחמת איראן-עיראק כאשר צבא עיראק תקף את אזרחי איראן וחייליה בגז החרדל. אבל לא רק באיראן השתמשו העיראקים בנשק כימי. גזי עצבים שימשו את השלטון העיראקי להרג ההמוני שבוצע בעיירה הכורדית האלאבאג'ה (HALABAJA) ב-1988.
תעשיית המוות הביולוגי-כימי העיראקית קיימת מספר עשורים. מחקרי הפדרציה של מדעני ארה"ב מגלים כי החל משנת 1985, במפעל כימי בעיר סאמארה, הפיקו העיראקים כ-50 טונות גז חרדל מדי שנה, כשהכמות הולכת וגדלה באורח יחסי מדי שנה. זה ועוד. בסיוע ידע של חברות אירופיות יצר המפעל בסאמארה גם כמויות מוגבלות יחסית של גזי העצבים הקטלניים סארין וטאבון.
בהמשך פותחו מספר תוספות "חשובות": הרעלן בוטולינום (BUTOLINUM), הרעלן המגיפתי אנטראקס (ANTRAX) ובאחרונה אף הנגיף המגפתי של אבעבועות שחורות. אבל העיראקים לא הסתפקו בייצור חומרי ההרג הכימיים והביולוגיים. הם גם השקיעו מאמץ ניכר ואמצעים לא מבוטלים בפיתוח יכולות להביא את תכשירי הרצח האלה אל יעדי האויב - יהיה מי שיהיה.
לקראת המלחמה עם איראן פיתחו מדעני עיראק מספר יכולות התקפיות, ברמה הטקטית והאסטרטגית, שראוי להבהירן. חיל התותחנים העיראקי משתמש בתותחים מדגם 5G- בעלי טווח של 42 ק"מ. מדעני עיראק פיתחו פגזים ייחודיים המסוגלים לשאת בתוכם, לכל מטרה שיבחרו, את מוצרי המשחית הביולוגיים הללו. במקביל פיתחו העיראקים גם ראשי חץ כימיים וביולוגיים, עמידים בטמפרטורות גבוהות, והניתנים לשיגור בטילי סקאד על סוגיהם השונים.
מה, בעצם, טיבם של גזי העצבים וחיידקי המגיפות שבהם מאיימת עיראק על אוייביה. ואנחנו, הישראלים, הרי נופלים בהגדרה זו. נתחיל במגיפות: אבעבועות שחורות, למשל, הייתה פעם מחלה מידבקת קטלנית שחוסלה כמעט לחלוטין עם פיתוחו של החיסון ההולם.
בשנת 1986 המליץ ארגון הבריאות העולמי לכל מעבדות המחקר הגדולות בעולם להשמיד את נגיפי המגיפה שמהם פותחו החיסונים, או להעבירם לחזקתן של מעבדות ארגון הבריאות העולמי. וכך אכן עשו רוב מדינות העולם. פרט לבריה"מ. גורמי מודיעין במערב הודאגו מאד מן העובדה שחשפו סוכני מודיעין מיומנים, כי כבר בראשית שנות ה80- החלו מדעני בריה"מ לפתח כמויות "מסחריות" של נגיפי אבעבועות שחורות שהיו עמידים לשימוש במערכות התקפיות, כמו טילים. הדאגה במערב לא נבעה מן החשש שבריה"מ תשתמש בנשק זה, אלא מן הפחד שמידע ונשק מגיפתי כאלה יזלגו למדינות שלישיות, כמו לוב, עיראק, איראן ואחרות. מגיפה אחרת - אנטראקס, מוכרת יותר בגלל פרשיית 'מעטפות האנטראקס' שנחשפה בארה"ב לא מכבר. חיידק האנטראקס (BACILLUS ANTHRACIS) הינו אחד הרעילים ביותר הידוע לאדם והוא מתואר כ"הרוצח הבלתי נראה".
הוא מופיע בתור תרחיף אבקתי החודר לדרכי הנשימה של האדם. הסכנה הגדולה הטמונה בו היא יציבותו בכל תנאי קיום (חום, קור) והעובדה שהוא נותר פעיל גם לאחר הרבה עשרות שנים. נכון כי ניתן לטפל בנפגעי אנטראקס בסוג מסויים של אנטיביוטיקה, אבל השימוש האנטיביוטי יעיל רק בשלבים המאד מוקדמים של ההידבקות. חיידק רעלני אחר, לא מגפתי, הוא הבוטולינום, שמקורו לא פעם במזון מקולקל, ואיומו העיקרי בכך שהוא בעל פוטצניאל ממית קיצוני, אם לא ניתן לו הטיפול הנכון במועד הנכון. אמנם הרעלות מזון מקריות שמקורן בבוטולינום נדירות, אך כתוצאה מצעד יזום שנועד להפיץ חיידקים אלה במערכות מזון-אדם, שיעור התמותה בקרב הנפגעים עלול להיות גבוה ביותר.
לעומת המגיפות קיימים הגזים הקוטלים את האדם באמצעות פגיעה בדרכי הנשימה ובשרירים. המוכר בכל הגזים האלה הוא גז החרדל ששימוש צבאי נרחב בו נעשה כבר במלחמת העולם הראשונה. לא פחות ידוע ואולי אף יותר קטלני הוא גז ה'סארין', אשר כמו גזי עצבים אחרים, חודר לגוף האדם בנשימה או דרך העור החשוף, כשהוא מחסל את יכולת התקשורת של העצבים עם מערכות השרירים של האדם. התוצאה: עם היפגעות כל יכולות התקשורת בין המוח לגוף, מפסיקות לפעול מערכות החיים כמו - נשימה, שליטה על יציאות הגוף, שיתוק ואחריו מגיע המוות הכמעט מיידי בייסורים. וכבר ראינו במו עינינו, אך לפני ימים אחדים, בקלטת וידיאו שהוצגה בכל העולם, את תוצאות הניסויים בגז עצבים שערכו אנשי הטרור האיסלאמי של ארגון אל-קאעידה.
החיסרון הצבאי הגדול של השימוש בגזי עצבים מקורו בכך שהגז תוקף רק בשטח הגיאוגרפי המוגבל שבו הוא פוגע ומן העובדה כי הוא מתנדף ונישא עם הרוח.
דבר אחד ברור: הארסנל הקטלני העיראקי קיים, אך שאלה השאלות היא האם אכן ישתמש בו השליט האלים סאדאם חוסיין כדי לרצוח רבבות מאזרחי ישראל.