ה"בון טון" של התקופה האחרונה הוא השחיתות השלטונית. כולם עוסקים בה, כולם מדברים וכותבים אודותיה. אין כתב תקשורת שמכבד את עצמו שאין לו אמירה בנושא, אנשי האקדמיה התעוררו לחיים בעקבות תופעה ישנה חדשה זו, פובליציסטים מתגברים את תפוקת עטם הקולחת ואפילו הפוליטיקאים עצמם מדברים אודות התופעה, בשעה שהם עצמם חלק ממנה, באופן פעיל או באופן סביל.
במפגש, שהתקיים אתמול עם נשיא המדינה מר קצב, ובו הציגו צוותי עבודה מהמשובחים בארץ את עבודותיהם, באשר לשינוי פני הממשל הישראלי, הציע ד"ר יוסי ביילין, יו"ר מרצ-יחד תפיסה אחרת לחלוטין באשר לשיטות הממשל השונות שהוצעו. הוא טען, כי הבעיה בישראל אינה דווקא שיטת הממשל - בה אין חסרונות רבים על פני סוגי הממשל במדינות העולם המערבי, לרבות המשטר הנשיאותי בארה"ב והמשטר הפרלמנטרי הקלאסי בבריטניה, אלא הוא רואה את עיקר הבעיה באיכות הירודה של האנשים ש"חדרו: למערכת הפוליטית.
מן הסתם, אין הוא מתכוון רק לרמת המשכל, להשכלה, לרמה האינטלקטואלית ולרמת הידע הכוללת - אלא הוא מתייחס לכך שלפוליטיקה הישראלית הצטרפו אנשים, אשר רואים בשחיתות וב"קומבינות" דרך חיים לגיטימית. לצערנו, כמו הרבה פוליטיקאים, הוא רק עסק באבחון הבעיה, אך לא בפתרונות. נכון, בעיית השחיתות השלטונית והשחיתות האישית של הפוליטיקאים היא בעיה רצינית ויש לטפל בה ביסודיות. אך מה עם השחיתות של הפקידות בגופים הציבוריים?
הנה, רק מספר דוגמאות של הימים האחרונים: פרשיית המכרז לשירותי ניקיון ואבטחה (בהיקף של 8 מיליון ש"ח בשנתיים הבאות), בחברת החשמל, שפורסם אתמול ב"ידיעות אחרונות", בו זכתה חברה שבתו של בעליה, העובדת בחברה, חתומה על מסמכי המכרז, או פרשיית חנוך כרמון, מנכ"ל המכון הארצי לתחבורה במשרד התחבורה, שנחשד בכך שפטר אחמי"ם מקורסי נהיגה מונעת תמורת שוחד, או פרשיית מהנדס עיריית רמלה שנעצר אתמול בחשד שנתן עדיפות בטיפול לתיקים של משרד אדריכלים שבו עבדה אשתו. אלו הן מקצת מ"מבול" הפרשיות עליהן ניתן לקרוא בעיתונות הראשית, במקומונים, בחשיפות טלוויזיוניות ובפסקי דין של בתי משפט. ומי מטפל בתופעה זו?
לצערי אף אחד. אומנם קיימים בתי דין למשמעת של עובדי המדינה, וקיימים בתי משפט, והמשטרה עוצרת כאשר מתקבל מידע על חשד לפלילים - אולם לא נראה שיש בצעדים אלו בכדי להקטין את התופעה. אין כל טיפול מערכתי של הגורמים האחראים על כך בסקטור הציבורי המקצועי. אין די בכך שתמיד נמצאים "נפגעים" משחיתויות ההולכים ומדווחים על מקרים מסוג זה. בעיה זו חייבת לקבל טיפול מרכזי ציבורי, בכל שדרות ומסדרונות הפקידות והבירוקרטיה, בכדי למגר את הנגע.
חיבור בין "שחיתות שלטונית", שחיתות של פוליטיקאים ושחיתות של הפקידות הממשלתית, הוא חיבור מסוכן המאפיין בעיקר מדינות עולם שלישי. יש מקום שהממשלה החדשה תשים נושא זה כאחד הנושאים החשובים על סדר היום שלה, ותשלב בו גם הטמעת כללי אתיקה ברורים. מתברר כי מערכות ההתראה הקיימות אין ביכולתן למנוע את התופעה, שרק חלק מזערי ממנה בא לידיעת הציבור.