"ועידת כדור הארץ" בדרום אפריקה משמשת הזדמנות להתייחס לתפקוד הארגונים הירוקים למיניהם, ולתהות שמא אצל רבים מביניהם השיקולים הירוקים נעצרים על "הקו הירוק", מסיבות פוליטיות.
ארץ ישראל היא יחידה גיאו-פוליטית אחת, וגם מבחינה זו אינה ניתנת לחלוקה ולהפרדה. גישה ירוקה אמיתית ודאגה אמיתית לסביבה, אסור שתתעלם מבעיות קיימות בתוך קו זה רק בגלל שהפתרונות הראויים מצויים באותה ארץ קטנה, אבל במרחק קצר מעבר לקו. שתיקת הירוקים בנושאים שיש להם השלכות אקולוגיות על לב הארץ ועל מרבית תושביה, אומרת דרשני.
דוגמאות:
הכביש הראשי המחבר את תל אביב וירושלים (כביש מס' 1) עובר תהליכים מתמידים של הרחבה ושיפור, באזור שער הגיא וסמוך לכניסה לירושלים. פעילות זו פוגעת בצמחייה, מוחקת את אופיו של שער הגיא כגיא בין הרים בואכה ירושלים, ופוגעת קשות בנוף בקילומטרים האחרונים לפני הבירה.
ארגוני הירוקים השמיעו רק קול ענות חלושה, ובעקבותיו שתיקה והשלמה, אבל לא הצביעו על כך שהפתרון קיים בהישג-יד, מעט צפונה. הכוונה להפיכת כביש מודיעין-ירושלים (כביש 45/443) לכביש הראשי לבירת ישראל. מדובר במעלה הטבעי והנוח מבחינות שונות: טופוגרפית, תחבורתית ובטיחותית. מכל הבחינות כביש 443 עדיף על כביש 1. בשל כך שימש תוואי זה כמעלה ההיסטורי לירושלים מאז ומתמיד: בימי יהושע בן-נון, החשמונאים, הרומאים, הצלבנים ועוד. משום-מה, דווקא במדינת ישראל הריבונית והחזקה (?) קיימת נטייה להתכווץ ולהפוך את דרך המלך בין שתי עריה הראשיות לדרך מפותלת בתוך פרוזדור, ותוך כדי כך לוותר על הדרך הטובה יותר, ואשר פגיעתה בנוף קטנה יותר. האקולוגיה נסוגה מפני האידיאולוגיה, והירוק פינה את מקומו למגבלות "הקו הירוק".
גם סלילת מסילת הרכבת לירושלים נפגעת באופן דומה. שוב, מסיבות פוליטיות, נשקלו רק החלופות הנשקלות המצויות בתוך פרוזדור ירושלים. התוצאות: הן פגיעה רבה בנוף והן השקעות עתק במנהרות, במקום שימוש במעלה בית חורון ההיסטורי, בעל השיפועים המתונים והנוחים. ושוב, הירוקים נאלמים ונעלמים. ללא המגבלות הפוליטיות ניתן היה להשלים את הרכבת לירושלים מהר יותר ובזול יותר, לקצר את משך הנסיעה, ולמזער את הפגיעה הנופית.
עוד דוגמא: במחזוריות מסוימת נשמעים קולות נגד התפשטותה של ירושלים מערבה, על חשבון הריאות הירוקות: יער ירושלים ועמק הארזים. שוב מוצנע הפתרון הזמין, שפגיעתו האקולוגית מזערית: פיתוח ירושלים עם הפנים מזרחה, לכיוון מעלה אדומים, במקום פגיעה בריאות הירוקות שממערב לעיר. רצף עירוני בין מעלה אדומים לבין ירושלים מפריע רק למיעוט שולי בישראל, אבל מבחינה אקולוגית הוא יכול דווקא להציל את הירוק שממערב לבירה. מדוע שותקים הירוקים?
גם הקמת גדר ההפרדה לאורך "הקו הירוק" לוקה בחסרון זה, נוסף על כל חסרונותיה, בהיותה עגל הזהב התורן של נביאי השקר ושל הקבלנים המתעשרים מכך. שוב לא נשמע כל קול המתריע מפני הפגיעה הסביבתית שיפגע הפיל הלבן של הגדר בשוליים הירוקים-המזרחיים של ישראל הקטנה: כשהמגדרים רועמים, המוזות הירוקות שותקות. ועוד לא נאמר דבר על סכנת היסחפותם של מוקשים לשפלת החוף צפופת-האוכלוסין, אם חלילה אלה ייזרעו במורדות הרי יהודה ושומרון כ"מרכיבי ביטחון" המוסיפים סכנות.
למען הגילוי הנאות, הח"מ אינו מקדש את "הקו הירוק", ומתייחס אליו כקו מקרי, חסר משמעות גיאוגרפית/היסטורית/דמוגרפית/כלכלית או אחרת, קו שבסך הכל ייצג את גבולות הכוח של הצבאות שנלחמו במלחמת הקוממיות של ישראל, ואשר החזיק מעמד 19 שנים בלבד, כמחצית האחוז מתולדות עם ישראל. תמוה שארגוני הירוקים מייחסים חשיבות לקו זה, אלא אם כן שיקוליהם הפוליטיים מאפילים על שיקוליהם התכנוניים והאקולוגיים.
___________________
הכותב הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
