ניצב יוחנן דנינו, בקרוב ראש אגף החקירות של המשטרה, הוא קצין משטרה מזן אחר (והוא לא היחיד) - אינטליגנטי, צנוע, חכם, דעתן, הגון, ישיר, נעים הליכות וחריף מחשבה, שמפעיל שיקול דעת מקצועי וענייני בעבודה, בין השאר תוך הסתמכות על הידע והיכולות שלו כעורך דין.
כמעט כשני עשורים הוא עוסק במשטרה בתחומי החקירות והמודיעין - מילא תפקידים בכירים באגף החקירות, החל מרמת התחנה, התחכך בעבריינים מכל הסוגים, פיקד על יחידות חקירה ארציות שפענחו פשעים וגם מנעו אותם (בין השאר היה מפקד היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות ומפקד היחידה הארצית למלחמה בגניבות רכב); הקריירה המשטרתית- המקצועית והרקורד האישי שלו הם ללא רבב. לא נקשרו בשמו של דנינו שחיתויות או תקלות מקצועיות. כל מכריו מלאים כלפיו שבחים על יושר, הגינות ומקצועיות.
נכון, יש לו אומנם מגרעת אחת בולטת - הוא אדם נעים סבר וסימפטי, שיודע להקשיב בסבלנות לזולת ואין לו "רצח בעיניים". הוא גם נחבא אל הכלים, לא רץ אחרי הכותרות ואין לו גדודי עיתונאים שלהם הוא מדליף מידע ומאדיר את שמו ואת האגו שלו והם נחלצים להגן עליו אוטומטית (כמו אחד או שניים שקדמו לו בראש אגף החקירות ובראש היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות). מבין כמה מועמדים, ראויים אף הם, הוא נבחר להיות ראש אגף החקירות והמודיעין הבא של משטרת ישראל. בהחלט מינוי ראוי ומוצדק.
אבל בידיעות אחרונות לא אוהבים את ניצב יוחנן דנינו, בעיקר בגלל שהיה אמיץ דיו והביע - בתוקף תפקידו כראש היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות שחקרה את הנושא - את דעתו המקצועית שאין ראיות מספיקות להעמדה לדין של ראש הממשלה אריאל שרון ובנו בפרשת "האי היווני". דנינו מילא את חובתו המקצועית והגיע, על סמך חומר החקירה שנאסף, למסקנה הזאת, שאליה הגיעו, לאחר שיקול דעת מעמיק, גם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, שהם ראשי הפירמידה של התביעה בישראל, ואיש אינו חושד בהם במשוא פנים.
מאותו רגע שבו מילא את חובתו המקצועית באומץ רב ופעל על-פי שיקול דעתו הענייני והאובייקטיבי, סומן ניצב יוחנן דנינו על-ידי ידיעות אחרונות כ"אוייב האומה". הוא, למזלו הרע, שמט את הטרף מידי העיתון, שהביא את סיפור האי היווני וניהל קמפיין נרחב למען העמדתם לדין של ראש הממשלה ובנו. דנינו, על-פי עקרונותיו וראיית עולמו, סירב לקחת חלק בסימביוזה ובסינרגיה עם ידיעות אחרונות, כמו שעשה למשל, אחד מקודמיו - ניצב משה מזרחי, שהפך להיות יקיר העיתון ובן חסותו.
עד כדי כך תמך ידיעות אחרונות בבן בריתו מזרחי, שכאשר נתפס מזרחי והוקע על-ידי פרקליט המדינה (שנדר) ושני יועצים משפטיים לממשלה (רובינשטיין ומזוז) שתמכו בהעברתו מתפקידו לאחר שהוכח כי פגע בצנעת הפרט ובחוק בשימוש בהאזנות סתר שלא כדין, בתוקף תפקידו המשטרתי הרם, נחלץ ידיעות אחרונות להגנתו בשצף-קצף. העיתון וגרוריו בנו אותו, ללא שום בסיס נראה לעין, כ"בכיר החוקרים המעולים והעשויים ללא חת של המשטרה", מה שגרם להרמת גבה אצל רבים במשטרה שמכירים את מזרחי מקרוב.
כתבה מגמתית, עוינת, שבונה תילים של פרשנויות והקשרים מוטעים
כל זה, ובכלל זה הרצון להמעיט בערכם של מי שאינם "ניצב מזרחי", הכאילו אגדי, הניב בסוף השבוע כתבת ענק פותחת במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות נגד ניצב דנינו. זו כתבה מגמתית, עויינת, משמיצה, שבונה תילי תילים של פרשנויות, רמזים והקשרים שאינם במקומם ושבנויים על בסיס רעוע, תוך ניצול התמימות וחוסר הידע של הקוראים.
באין עובדות ממשיות שיצדיקו את המטרה שסומנה מראש (דיסקרדיטציה והשמצה של ניצב דנינו) מביאה הכתבה סיפורים ורכילויות, ברובם מצד גורמים אנונימיים, שאפילו אינם משכנעים. קצינים בודדים, שבעצמם היו שנויים במחלוקת ותפקודם המקצועי עמד בסימן שאלה, הוזעקו כדי לתת חוות דעת על דנינו והצהירו, כמה משכנע, "רק אנחנו עשינו הכל. דנינו לא עשה כלום".
דוגמא בולטת, עובדתית, לחוסר המקצועיות של הכתבה, ניתן לראות בפסקה להלן, מתוך הכתבה: "גורם המכיר היטב את עבודת האגף (החקירות) מזהיר שהמצב עלול להידרדר ל'טרום ימי מפקד אגף החקירות האגדי, בנימין זיגל'". יש רק עובדה אחת בעייתית במשפט הזה והיא: זיגל הידוע מעולם לא היה ראש או מפקד אגף החקירות של המשטרה. את דרגתו כניצב הוא קיבל כמחווה עם מינויו לתפקיד נשיא בית הדין לערעורים של המשטרה.
והנה עוד דוגמא ל"רצינות" הכתבה ולמקורותיה. ציטוט: "קצין אחד שעבד עם דנינו אומר... השמועות אמרו שהליכוד סימן אותו. שהשר לביטחון פנים דאז צחי הנגבי סימן אותו כדור העתיד". הנה לכם - גם קצין אנונימי וגם המקור לידע שלו: "השמועות אמרו". ובכלל, מה לא בסדר ששר לביטחון פנים, הממונה על המשטרה, מתרשם לחיוב מקצין מוכשר ורציני?!
הדבר בא להראות, מצד הכותבים, כאילו יש קשרים לא לגיטימיים בין שרי הליכוד ובין ניצב דנינו. אבל מה לעשות, שבשנים האחרונות כל השרים לביטחון פנים הם מהליכוד והם מכירים את דנינו, שמשמש כראש המטה המבצעי של השר לביטחון פנים, כמו ניצבים אחרים ששימשו בתפקיד הזה? מדובר בתפקיד שהניצב שמחזיק בו משמש כמקשר בין המשטרה לבין השר. הוא צמוד לשר בסיורים שלו ברחבי הארץ והשר מטיל עליו, באופן אוטומטי, לברר ולטפל בבעיות הקשורות למשטרה שמובאות בפניו, גם מצד אזרחים וגם מצד פוליטיקאים.
את העובדה הזאת לא טורחים כותבי הכתבה לציין, ומנצלים אותה להבאת דוגמא לטיפול, לא לגיטימי לדעתם, של דנינו בפנייה של עוזי כהן הידוע, לשר לביטחון פנים. הם גם מביאים את חוות דעתו של כהן, מאור הגולה ו"הסמכות המקצועית", על ניצב דנינו לעומת ניצב מזרחי. אחרי שכהן אומר להם: "הוא בחור טוב, דנינו. הוא בסדר. גם צחי (הנגבי, השר הקודם לביטחון פנים) אהב את דנינו. הוא בחור עדין, סולידי, נעים כזה, ואפשר להסתדר איתו". שואלים אותו הכתבים: "הוא לא כמו משה מזרחי?" וכהן משיב: "לא. לא. הוא לא כאסחיסט. הוא יותר נעים".
אז מה היה לנו פה, בקטע הזה לפי ידיעות אחרונות? ניצב במשטרה, דנינו, המשמש כראש המטה המבצעי של השר לביטחון פנים (תפקיד הקבוע בחוק) שצמוד יום ולילה לשר (כי התפקיד מחייב זאת), והשרים לביטחון פנים, שבמקרה הם מהליכוד (כי כך נהיה בקואליציה), שמחבבים את ראש המטה, כי הוא בחור נחמד, שיודע להסתדר עם בני אדם, קצין מקצועי שעושה עבודה טובה. מה בדיוק לא בסדר בזה?
ויריעת הטענות השטותיות והבלתי מבוססות בכתבה עוד ארוכה.