בחודשים הקרובים תיבחר הקבוצה שתיזכה בזיכיון להפעלת ערוץ הכנסת. מדובר בערוץ שאין לו רייטינג, אבל הוא בעל איכות ויש לו סיכוי להשפעה של ממש בקרב קבוצות מחליטות. ערוץ המדבר אל האינטילגנציה הישראלית. ערוץ שמנסה ולעיתים מצליח להיות כל מה שהערוץ הראשון לא הצליח להיות.
גם התקציב הזה בא מכיסנו: ערוץ הכנסת ממומן מתקציב הכנסת. כלומר מן הקופה הציבורית. מאיתנו.
אני רוצה להציב תמרור אזהרה לפני הגוף הבוחר. תמרור המבוסס על ניסיון הפעלת ערוץ הכנסת מאז הקמתו. האתגר המרכזי העומד לפני הגוף הבוחר הוא להבטיח כי הערוץ הזה יהיה בלתי תלוי. בלתי תלוי ביו"ר הכנסת, שהוא הבוס הכל יכול של תקציב הכנסת, ובלתי תלוי במפלגת השלטון ושלוחותיה.
תזכורת: יו"ר הכנסת הוא שלוחה של מפלגת השלטון. לא תמיד של ראש הממשלה - אך תמיד של מפלגת השלטון.
מה הם לקחי עידן יו"ר הכנסת ה- 16, ראובן ריבלין, באשר לערוץ הכנסת? ריבלין היה המייסד, בסיוע פעיל של ראש לשכתו דן לנדאו. ריבלין מימש והגשים את חזון קודמו אברהם בורג שרצה בערוץ. בורג יצר תקדים מבורך משלו בהקמת מרכז מחקר עצמאי בכנסת. ריבלין הוא זה שהלך צעד אחד נוסף קדימה וגם הקים את הערוץ.
השפעת ריבלין ולשכתו על הערוץ ועל תפקידי המפתח בערוץ היתה ברורה. בעל המאה היה לעיתים גם בעל הדיעה - אך הכל נעשה בתיחכום ובזהירות ומאחורי הקלעים, כדי שלא להעיר מבקרים מריבצם.
אני זוכר מבחן אחד פשוט וברור: חשיפה עיתונאית (למען הגילוי הנאות: שלי) שתיעדה את היקף תקציב הנסיעות בשליחות ציונית קדושה של היו"ר עצמו. הימרתי באותו בוקר ביני לבין עצמי אם ערוץ הכנסת יעשה לסיפור הזה "פולו אפ". ערוצים אחרים עשו. ערוץ הכנסת לא עשה. לא הופתעתי.
חלק מכוכבי ערוץ הכנסת בעידן ריבלין עבדו במקביל בכלי תקשורת אחרים. גל"צ ל למשל (אך לא רק). מי שיבדוק את היקף החשיפה של ריבלין בגל"צ בשנותיה של הכנסת ה- 16 יגלה כי הוא לא קופח שם במיוחד.
ריבלין, שנהג לפתוח את ראיונות הבוקר הארוכים שלו בתוכניות הבקר של גל"צ, עם "בוקר טוב מירושלים הבירה", הקפיד לקבול לפני עיתונאים כי הוא מותקף רבות בתחנה הזאת. הרשו לי לגחך. הוא לא הותקף שם רבות.
רוצה לומר: היכולת של לשכת היו"ר לקדם כוכבים ומותגים בערוץ הכנסת בעודם עובדים בכלי תקשורת אחרים אינה מזיקה - בלשון המעטה זהירה - לאינטרס התקשורתי של היו"ר. כדי שערוץ הכנסת לא יהיה ערוץ יו"ר הכנסת, חייב הגוף הבוחר לוודא כי הגוף המפיק שיבחר יוכל לומר לעיתים "לא" למי שמעניק לו את התקציב.
לשם כך חייבת לקום בכנסת ועדת היגוי קבועה ושקופה בהחלטותיה שתלווה את הערוץ. מדובר ביו"ר הכנסת, ביו"ר ועדת הכנסת רבת ההשפעה, בכמה אישי מפתח, כולל ראש האופוזיציה, יו"ר ועדת הכספים ויו"ר ועדת האתיקה. אפשר לשלב גם את מבקרת הפנים של הכנסת, מבקרת שסיכומיה הם מסמך פנימי עלום שמעולם לא נחשף לתקשורת.
ערוץ הכנסת בעידן ריבלין - על אף הביקורת שלי לעיל - הפך במהירות לערוץ איכותי. אנשים כמו ארי שביט או דניאל בן סימון נתנו לו משקל וצבע שלא היו בעבר בערוץ הראשון. את זה אי אפשר לקחת מריבלין או מלנדאו שלו. על כך צריך לומר להם תודה. אבל הצעצוע היקר והחשוב הזה לדמוקרטיה הישראלית צריך להיות משוחרר מזרועותיה הארוכות של לשכת היו"ר - או מחיבוקה הצפוי של יושבת הראש הבאה של הכנסת.