התקשורת סוערת - צה"ל הרג שבעה פלשתינים חפים מפשע בחוף עזה. שר הביטחון ממהר להתנצל בפני אבו מאזן, הרמטכ"ל מביע צער ומודיע כי בצה"ל חוקרים את האירוע שמא נגרם בכלל מטיל קסאם שהתפוצץ במקום.
בתוך כך הופך צה"ל שלא בטובתו לשק החבטות לכל התסכולים. מחד-גיסא מאלה הטוענים שצה"ל יורה ללא תוחלת אלפי פגזים לחולות נודדים המכונים "אתרי שיגור", כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בדרישתו של השר לביטחון פנים אבי דיכטר, להפוך את בית חנון לעיר רפאים. מאידך-גיסא, יפי הנפש הדנים את צה"ל ברותחין על הרג חסר תוחלת של פלשתינים חפים מפשע. וכך, במקום להוקיר את מפקדי צה"ל וחייליו העושים כמיטב יכולתם, למרות החבל הקצרצר שמשחררים להם ראש הממשלה ושר הביטחון, אנו פוגעים בצבאנו שאין בלתו.
צה"ל דומה למתאבק הנאלץ להילחם כששתי ידיו קשורות מאחור ושתי רגליו נתונות בסד. הודות לאותם לוחמים מסונדלים אנחנו זוכים לנהל את חיינו כמעט ללא הפרעה, למעט תושבי שדרות ובנותיה, בעוד הביקורת מוטחת בו מכל הכיוונים.
בסוף השבוע חיסל צה"ל את ג'מאל אבו-סמהדנה, מבכירי גדודי עז אדין אל קסאם, אותו מינה ראש ממשלת החמאס איסמעיל הנייה למפקד מנגנוני הביטחון והמליציה החמאסית.
חיסולו של סמהדנה ושל רוצחים דומים לו בעבר, התאפשר הודות למערכת מורכבת הפועלת בחשאי, ששיא פעילותה נחשף רק בהזדמנות כמו בחיסול ממוקד שכזה.
בחבורה הזאת משתתפים מפתחי מערכות הנשק של התעשיה הביטחונית, שיצירותיהם מוטסות על פלטפורמה של כלי טיס מאויישים ומונחים, או כאלה המתבייתים על המטרה באמצעים אחרים. מאות אנשי מודיעין אלמונים מלקטים מידע בעבודת נמלים מייגעת בארץ ובחו"ל, מאתרים ומסמנים את המטרה, כשכולם יחד מכוונים לשעת האפס ולרגע האמת שבו המטרה חשופה לנשק המכוון אליה, וכל זאת בתוך מאמץ יוצא דופן שאינו נהוג בשום מדינה שפויה, כדי למנוע פגיעה באזרחים שנקלעו במקרה לסביבה.
אנחנו מקבלים כמובן מאליו את ההצלחות האלה, כמו הרדיפה ללא ליאות אחרי איברהים עליקם ואיברהים האני, שרצחו לפני עשר שנים את הזוג איטה ואפרים צור, עד שהגיע המועד לגביית החוב, כשנסגר עליהם המעגל לפני שלושה ימים, והם נלכדו בידי לוחמי צה"ל. זיכרון ארוך יש לנו ובשעת הכושר הוא בא לידי ביטוי.
וכאשר בעת מלחמה במרצחים, נהרגים בשוגג, למרות עבודת המלקחיים הזהירה, אזרחים פלשתינים, כמו במקרה האחרון בחוף עזה (הנמצא כאמור בשלבי חקירה) קמים מייד כל יפי הנפש, כמו בתגובה פבלובית, ועמם כל חובבי ציון בעולם, ושופכים על צה"ל קיתונות של שופכין.
כנראה הם נעדרו משיעורי ההיסטוריה שבהם נלמד הפרק המספר על אזרחי גרמניה שנהרגו במלחמת העולם השנייה ועל עריה שהיו לעיי חרבות ממפציצי בנות הברית - אילו חלילה רוזוולט, צ'רצ'יל וראשי המדינות ומפקדי הצבאות שלחמו בנאצים במלחמת העולם השנייה היו נוהגים כפי שדורשים היום יורשיהם מאיתנו - היטלר ובני בריתו היו משתלטים על העולם החופשי. שלא לדבר על השמדתו של היישוב היהודי בארץ ישראל בידי המופתי וכנופיותיו, שותפיו של היטלר, שהמתינו כאן לשעת הכושר ולמזלנו נכזבה תוחלתם.
לפיכך, עלינו לומר "כל הכבוד לצה"ל" ולא לשכוח שלוחמיו עושים כמיטב יכולתם בנסיבות בלתי אפשריות, כדי שנוכל בבתינו הממוזגים למתוח עליהם ביקורת חסרת שחר.