בושה וכלימה צריכים לכסות את פנינו כאשר הקסאמים מתפוצצים בשדרות, התושבים רועדים מפחד, בתי הספר וגני הילדים מושבתים, תושבי העיר שובתים רעב בפתח ביתו של השכן סר הביטחון - ואנחנו, ממשיכים להתנהל כאילו מאום לא קרה, ולחרפתנו ככר רבין ריקה וגם ככר ציון.
עשרות קסאמים מתפוצצים ברחובותיה של עיר בישראל, ואנחנו האגוצנטרים ממשיכים בחיינו כאילו ישובי עוטף עזה נמצאים מעבר להרי חושך, אי שם בקמצ'טקה או בלפלנד.
כאשר יש רעידת אדמה אי שם ברחבי הגלובוס, אנחנו ממהרים לשגר לשם מטוסים עמוסי מזון, תרופות וצוותים רפואיים, היכן אנחנו היום כשילדינו נמים את שנתם בעוד ילדי שדרות רועדים מפחד במיטותיהם?
הפכנו לערלי לב, כך נהגנו כשהתפוצצו קטיושות בקריית שמונה, כשצלפים ירו לשכונת גילה בירושלים, את המחיר שילמו אחרים, הרחוקים מן העין רחוקים מן הלב, ואנחנו לחרפתנו שתקנו אז וכן גם היום.
אפילו עמרם מצנע, יונה לבנה וצחה, זעק הבוקר בגלי צה"ל כי יש לחדול מריסונו של הצבא, לדבריו, לאחר שהחזרנו את עזה עד גרגיר החול האחרון, צה"ל חייב להפעיל אמצעים שלא הפעיל עד היום, כך אומר היום השכן מירוחם שלא הבין זאת בזמנו כששכן לבטח בחיפה.
כך אמר במילים אחרות לתקשורת גם האלוף במיל. עמירם לוין, שהיה אלוף פיקוד הצפון, וכן גם עמיתו מהדרום האלוף במיל. יום טוב סמייה. כאיש אחד אומרים כולם כי לצה"ל יש סל מלא וגדוש באמצעים, שאינם מופעלים, היכולים לצמצם למינימום את מטחי הקסאמים. זאת מנועים מלומר לתקשורת עמיתיהם לובשי המדים.
וכאשר סר הביטחון מסרס את הצבא, וראש הממשלה מגבה אותו באירופה, לא נותר לנו אזרחי ישראל אלא למלא בהמונינו את ככר רבין ולהזדהות עם אחינו תושבי שדרות שחייהם הפכו לגיהנום. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו במדינה דמוקרטית, להשבית את כל בתי הספר במדינה בסיסמא: "אם אין לימודים בשדרות אין לימודים בישראל", וזאת כדי להניע את ממשלת ישראל לעשות מעשה.
ממשלה שרק הפגנות ושביתות רעב מניעות אותה לספק תרופות לחולי סרטן, אולי תתעורר מתרדמתה כדי לספק ביטחון לאזרחיה החיים בגבולות שאין עליהם עוררין.
הפעם הוגדשה הסאה, זוהי חובתנו לעצמנו ולילדינו כדי שלא ינחתו בעתיד חלילה קסאמים גם על ראשינו.