ביום פרסום המודעה המושקעת ב"הארץ" (15.6.06) נפלו קסאמים בשדרות, פגעו במפעל, גרמו נזק לרכוש ולגוף. זה קרה אחרי יומיים של שקט מתוח, שקט מזוייף ומטעה ואחרי הודעה דרמטית מלשכת שר הביטחון, שהעביר "מסר" ברור ומרתיע לרשות ולחמאס, כי המשך הקסאמים יביאו לתגובות חריפות וכואבות.
נראה בעליל, כי הממשלה, עם כל הרצון הטוב לעשות משהו יעיל ומרתיע, אינה מוצאת עדיין את נוסחת הקסם, להרגיע, להרתיע ולתת הגנה מירבית לתושבים.
מדיניות "האיפוק" - אותה נוקטת הממשלה הנוכחית וכקודמתה ואותם אימץ גם שר הביטחון הנוכחי עמיר פרץ, כאשר מטחי הקסאמים נוחתים בעיקר בשדרות, סביב ביתו, נמצאים במצב של אוברדרפט גבוה, ועושה רושם שהוא לא חתם על הטפסים להסדר עם הבנק וצפוי לקנסות כבדים.
קראתי בעיון את העצומה גם את האמור בה וגם בין השיטין, ולא מצאתי התייחסות לצד השני, למעשיו, לשאיפותיו להשמדת ישראל, לעובדה שכל מטרתם בקסאמים ובמשופרים שבהם (שהיו במכונית שנפגעה בעזה בדרכם לישראל), לפגוע בחפים מפשע ולבצע שפיכות דמים ולא הגנה עצמית ברוח האמור במודעה. לא היתה אפילו שורה אחת בודדה שקוראת לחמאס להפסיק את הירי מלפגוע, להרוג ולהפחיד ילדים. לא היתה קריאה לחמאס ותומכיו - להפסיק את מעגל הדמים - ואז גם ישראל תמלא את חלקה בהסדר.
לא היתה התייחסות לעובדה, שמאז "הסכם אוסלו", בו תלו חותמי העצומה ורבים אחרים, תקוות גדולות, על הסכם הסדר, הדברות, לא היתה התקדמות מעשית רק עוד הרג, התנגשויות ופיגועים שגבו קרבנות שווא של חפים מפשע, רובם מצידנו. לא הוזכרה העובדה שרובים ונשק, שניתנו ע"י צה"ל לרשות הופנה כלפינו. לא מוזכרת העובדה, שגם בימים אלה ממש, אישר ראש הממשלה, אולמרט, בסיור בלונדון/פריז העברת נשק ותחמושת לאבו מאזן, כדי לחזקו ולתמוך בו במלחמתו בחמאס. לכן, מספיק עם השחצנות, היהירות, ההתחסדות והשמצת ישראל וממשלתה, בארץ ובחו"ל.
הטוענים בלהט, שיש להמשיך ולהידבר עם הרשות, ועם הגורמים הפרגמאטיים והמתונים שמא ואולי יצא מזה משהו, מתאכזבים חדשות לבקרים. אבו מאזן, רוצה ולא יכול. החמאס לא מתייחס אליו ולא סופר אותו ואילו עמדתם כלפי ישראל ידועה והולכת ונעשית קיצונית יותר, ככל שהתמיכה מאירן גוברת.
חותמי העצומה שכחו שאנו נמצאים במלחמה מתמשכת, מלחמת התשה ויש הטוענים עדיין במלחמת השחרור של שלבים מתקדמים. במלחמה, קורים דברים נוראים, טרגדיות נוסח המשפחה בשפת הים בעזה, (בלי לדעת בבירור במי האשם), או "סיכול ממוקדם" חיוני במכונית נושאת טילים ברחובה של עיר.
הטענה שניתן לעקוב אחריה עד שתצא למרחב לא מוגן ע"י אוכלוסיה אזרחית, לאמור לשטח פתוח וריק, ידועה היטב גם למחבלים. הסיכוי לאבד את המכונית ולקבל את טיל הגראד המשופר, בשדרות או אשקלון - הוא גבוה מאד.
המסקנה - יש לפגוע במכונית במקום שניתן או להסתכן שהיא תעלם על כל המשתמע מכך. ונניח, לצורך הוויכוח הפילוסופי מוסרי שמכונית ובה צוות מחבלים עם קסאמים נוסעים לבצע שיגור ועל המכונית נמצאים גם שני אזרחים מבוגרים או אשה וילדים, במקרה או במכוון, כדי להטעות או לשמש כמגן חי.
מה לעשות? לוותר על הסיכול ולהסתכן במטח קסאמים/קטיושות, או לוותר על המוסר האישי, המלחמתי ולסכל את המבצע ע"י פגיעה גם בחפים מפשע (לעניין ראה פרשת ה-ל"ה במלחמת השחרור).
מה לעשות? לירות במשאית מלאה מחבלים/אנשי חמאס חמושים עם חומרי נפץ וקסאמים בדרך לפיגוע, כשאחריה מכונית אזרחית, עם אזרחים חפים, או להשלים עם פיגוע רב נפגעים באחד מישובי עוטף עזה. וראה גם פרשת "פיצוח הקוד הסודי אניגמה" של הגרמנים במלחמת עולם השניה - שכדי לא לגלותו נמנעו מלהגן על העיר קובנטרי - שהופצצה על-ידי גרמנים באבדות קשות.
התשובה מבחינתי פשוטה, למרות שהיא כואבת ולא נעימה. בטחונה, שרידותה של המדינה ושלום אזרחיה, עולים על שקלולי המוסר והרעיונות הכלליים ההומאניים, המפעמים גם באלה שלא חתמו על העצומה.
יש להתקומם כנגד הטוענים שחיילי צה"ל לוחמיו וטייסיו, יש להם דם על הידיים או דם על הכנפיים. האומרים זאת, מעדיפים את פגועי האויב על פגועי שדרות, זיקים, אשקלון - כפי שהיה בזמנו בקרית-שמונה.
גם אני מתנגד לירי תותחים לשטחים ריקים חסרי תועלת, רק כדי ליצור רעש ותמרון עשן מדומים, לצורך פירוטכניקה צבאית, לדידי, מדובר באוננות צבאית גרידא.
ירי התותחים מהיבשה ומהאוויר צריך להיות אפקטיבי, יעיל למטרות קרקע ברורות, כמו מחנות אימונים, מבני ציבור של ממשלת חמאס, תחנות משטרה, גשרי גישה ובשלב מתקדם נמל עזה, שדה תעופה עזה, חשמל וכו'. זהו המסר, שצריך להעביר ולא ירי תותחים לשטחי שיגור ארטילריים.
ובאשר למוסר וחכמה - הגיע הזמן, שחכמי השמאל יבינו וישכילו שלא כל החכמה והידע נמצאים בצד שלהם ובוודאי לא כל הרגישות לחיי אדם.
נמאס לחיות בתקופה "שצדיק ורע לו" - בעוד "הרשעים" גורפים את כל הסימפטיה בארץ ובעולם. אם החמאס חושב שהמשך מדיניות של פיגועים וקסאמים ירתיע או יניע את ממשלת ישראל להתקפל, לסגת לגבולות 67 ואחרי זה ל- 48 או כהצעת נשיא אירן, לאלסקה או קנדה, הם טועים בגדול. שנית תוכנית אוגנדה לא תקום.