במקרה או שלא במקרה, דווח באותה הכתבה על אי שביעות רצונו של הירשזון ממהלכיו של אלי ישי, שהורה על הפחתת מחירי הלחם. "ישי לא יכול לעשות מעשה כה פופוליסטי", טען השר השבע ומדושן העונג, והוסיף עוד, כי מהלך זה הוא "כל כך בניגוד לחוות הדעת המקצועית של אנשי משרדו. אותנו מעניין גם האם זוהי חוות דעתם המקצועית של המומחים, שהמליצו גם לשר באותה נשימה להסתיר מהציבור מהו גובה הסכום המדויק של עודפי הכספים בתקציב המדינה, כדי שחלילה החברתיים לא ישימו את ידם עליהם.
לדבריו של הירשזון, בעלי המכולות בדימונה או בחדרה צריכים להרוויח, ואם הם לא ירוויחו, שיגר הרשזון את האיום המוכר, הם יורידו את הלחם מהמדפים, ובסיכומו של דבר - גברת כהן מחדרה תסבול.
באופן כללי יש לומר, שבמידה שמחירי הלחם ירדו, בעלי המכולות לא יפסידו, אלא ירוויחו את לחמם בכבוד. אך באופן ספציפי ופרטני יותר, יש לציין, שבמקום לדאוג לקומץ מקורבי המלכות ומושחתי ההון, על-ידי הורדות מיסים, כהורדת המע"מ הצפויה, יש לעשות בדיוק את ההפך, להעלות את המיסים לבעלי ההון והעשירונים העליונים, ולסבסד בכך את מוצרי הלחם ואגב גם את שאר מוצרי היסוד עבור החלשים בחברה. הצבועים, שטרסלר והירשזון, אינם דואגים לגברת כהן מחדרה, אלא לגברת שרי אריסון מבעלי בנק הפועלים. על אנשים מסוגה ומסוגם של שטרסלר והירשזון אומר הנביא: "העושקות דלים והרוצצות ראשי אביונים".
ובאשר לאיום: באם ימשיכו הסוחרים את איומיהם, לפי מיטב המסורת של איגוד לשכות המסחר בראשותו של עודד טירה בעבר, שהציע להפעיל שוטרים כנגד שובתים, ויורידו את הלחם מהמדפים, ויסכנו בכך את שלום הציבור ובריאותו, יש לעשות שני דברים: להיכנס למאפיות ופשוט לקחת את הלחם, ולחלופין להוריד את המאפיות והמכולות, כלומר להלאים אותן, ולשלוח את בעליהן לתקופה של חשיבה מחודשת מאחורי סורג ובריח.
הנושא האחרון שעלה לדיון תקשורתי בנוגע לרפורמות הצפויות, היה ההפרטה הממשמשת ובאה של חברת החשמל. בלי להכביר מילים רבות על העניין, כדאי לכל חסידי ההפרטה ללמוד על הפרטת מערכת המים והביוב בלונדון. הפרטת חברת החשמל לא תפתור כביכול את בעיית המונופול, היא רק תיצור מונופול אכזרי וגרוע יותר - "המונופול של ההון והשלטון והעשירון העליון".