בידיעות אחרונות התפרסם ב-24 לפברואר דיווח על סקר שנערך בקרב תלמידי כיתות ב'-ח', שמדרג את המקצוע האהוד עליהם ביותר, תוך שהוא מפריד בין בנים לבנות והעדפותיהם השונות. ההפרדה הזו, כמו גם הסקר עצמו, הם חיוניים מאוד להבנת עומק האפליה המינית-מגדרית והטמעתה בכולנו כבר מגיל הילדות.
הסקר גם אומר הרבה על סדרי העדיפויות של משרד החינוך ושל החברה בישראל, שנת 2003.
המקצוע הראשון שמציג העיתון הוא ההתעמלות - שבאופן בלתי מפתיע אהודה על תלמידים ותלמידות רבים. מדינת ישראל עדיין אינה מחנכת את ילדיה לתרבות גוף בריאה אלא מניבה עקמומיות בתפיסת האני-הפיזי וחשיבותו, שהילדים ייקחו איתם לבגרותם. 33% מהבנים אוהבים התעמלות משאר המקצועות, מול 17% בנות. ד"ר ירון זיו, שמצוטט בעיתון ושדיבר על הנתון בתכנית הבוקר של ערוץ 2, מייחס את הנתון לגבי הבנים לדחיפה מסיבית של אבות על רקע תחרותי ועל מנת ש"יראו את השם של הילד בעיתון".
יש איזו סוגיה שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש, של הפער בין מראית העין לבין האמת המעשית. נשים, בשל הלחץ הסביבתי הבוחן לגבי המראה וההופעה החיצונית שלהן, עושות הרבה ספורט. לא ספורט תחרותי לרוב, אלא התעמלות לסוגיה. יוצא שבהרבה משפחות דווקא האם היא העוסקת בספורט והאב הוא שדוחף את הבנים בלבד לעיסוק בספורט? תמהתני.
אני הייתי מייחסת את הנתון הזה למשהו עמוק יותר. מקצועות - הומאניים במיוחד - מצריכים שיח אישי שבנים מחונכים לא להיכנס אליו. ככל שיש פחות שיח במקצוע מסוים וככל שהוא, במקביל, מכשיר את עוסקיו לכניסה למוקדי כח כבגירים, ככה עולה העדפתו ע"י בנים דווקא. את העדפת הבנים להתעמלות לא הייתי מייחסת גם לצורך שלהם "להוציא אנרגיה" - כי אלו שמעדיפים ואלו שלא מוציאים אנרגיה באופן בסיסי שווה בתוך תכנית הלימודים מתוקף אותה תכנית.
אני אסכם לכן ואומר, שעל משרד החינוך להתייחס בכובד ראש לנושא: העדפת בנים את ההתעמלות דווקא היא תעודת עניות לחינוך לשוויון ומקרינה את ההשפעות על אותם תלמידים, שמשפיעה עליהם החברה ומערכת החינוך.
אותו הדבר, בהפוך, בא לידי ביטוי בהעדפה באומנות - 1% מהבנים ו-11% מהבנות. לא מן הנמנע ששני הנתונים אינם משקפים את ההתעניינות האמיתית של התלמיד/ה על פי כישוריו או כישוריה, אלא את החינוך המעצב לפטריארכליות מובנית על כל תחלואיה. התלמידים לא יבחרו באומנות כי היא כלי של ביטוי אישי, שאינו מוביל לעמדות כח ומצריך תכונות "נשיות" כדי לבצעו בכלל ולבצעו בהצלחה בפרט. הבנות - תבחרנה באומנות בדיוק משום שזו הנישה שלהן, שמאפשרת את הביטוי האישי שחשוב להן ושהן לא מקבלות אותו במקצועות רבים אחרים בהם יש רוב של בנים דומיננטיים, ומשום שהנישה הזו אינה מובילה להצלחה ולהכרה בהצלחה אלא במקרים חריגים מאוד, וגם זו היא הצלחה "ענפית" שאין לה השפעה של ממש על מוקדי הכח המרכזיים בחברה.
הנתון במדעים ובמחשבים מחזק את מסקנותיי מנתוני ההתעמלות. פער גדול לטובת הבנים במקצועות הלא-ורבליים הללו שמזניקים את עוסקיהם היישר למוקדי כח בחברה הבוגרת. באותה מידה, תורה ואנגלית מחזקים את נתוני האומנות.
אני אסיים בנימה חיובית ובמחשבה קדימה: פורסם לאחרונה, שזו השנה הראשונה שמס' הבנות שניגשות לבגרות של 5 יח' במתמטיקה עלה על מס' הבנים. מבחינת ההעדפה בסקר - 23% מהבנים מול 22% מהבנות מעדיפות מתמטיקה. אני חושבת שהנתון מראה על מגמת שיפור בתפיסת האני של הבנות, דווקא, שתובעות את מקומן למרות ההטמעות החינוכיות ועומדות על זכותן לעסוק במקצועות המועדפים עליהן ולהצליח בהן. מתמטיקה הוא מקצוע המקרב למוקדי כוח של החברה הבוגרת ולמוקדיה הכלכליים, יותר מספרות, למשל. בין אם הבנות מביעות כאן עמדה ובין אם העמדה היא של הוריהן - אני רואה בתוצאת הסקר הזו הוכחה חיובית למימושה של אותה עמדה ולתחילת היטמעותן של תפיסות שוות בחברת הילדים ובבתי הספר. טיפה שעוד תביא לנו את הגשם.
