הגילוי של עמיר רפפורט ממעריב, לפיו משפחות שכולות מקבלות מצה"ל את ממצאי הבדיקה על מות יקיריהן בגרסה משפחתית מיוחדת על-ידי חברה אזרחית ביחד עם התמונות הקשות של משפחה, המתבצרת בסלון ביתה עם ארון בנה החייל, שהוציאו בחשכת הלילה, מעוררת את הסוגיה הכאובה של חקירת תאונות בצה"ל על-ידי גורמי צה"ל, למורת רוחם של חלק גדול מהמשפחות השכולות.
כבר שנים, שאני ממליץ בכתב בע"פ ובפורומים שונים להוציא את חקירת תאונות האמונים ואת התחקירים על מות חיילים בשעת פעילות מבצעית - מידי צה"ל וגורמיו ולהעבירו לגוף אזרחי, כפוף למשרד המשפטים מורכב מופעל ומבוקר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה. די אם נזכור בהקשר זה את המאבק המתמשך להוצאת חקירות המשטרה והשב"כ מהגופים עצמם, למשרד המשפטים, מהלך שהוכיח את עצמו מעבר למצופה מבחינה מקצועית וציבורית.
לכן המאבק של המשפחות במשרד הביטחון נתקל בהתנגדות עזה, לא מתפשרת על-ידי צה"ל ומפקדיו, מזה שנים. אך נראה, כי לאחרונה, החומה התחילה להיסדק והדוגמא הראשונה לכך היא הכנת "הגרסה האזרחית" לתחקיר המבצעי המועבר להורים השכולים.
כדי להבהיר ולמנוע ספיקות בנושא אין בכוונת ההצעה להוציא את חקירת התאונות מצה"ל, בכדי לבטל או לבוא במקום התחקיר המבצעי בצה"ל, שהוא חשוב חיוני ולא ניתן להחליפו.
התחקיר המבצעי, נועד לצרכי צה"ל, ללימוד לקחים, מסקנות, שינוי שיטות, אמצעים, גישה וכד'… וזאת מבלי לפגוע ולגרוע מהחקירה האזרחית של צוותים מיומנים ומקצועיים, שידונו בהשלכות המקרה ובמסקנות המשפטיות של הארוע, כגון: רשלנות של הגורמים המתכננים המבצעים הלוגיסטיים, האחריות לגרימת מוות ברשלנות או בעצימת עיניים, ובאי צפיית הנולד בצורה סבירה בנסיבות ומהן ההשלכות המשפטיות של העובדות והארועים.
העובדה, ששר הביטחון שאול מופז, החליט למנות "פטלוג חיצוני" שיבצע נתיחה נוספת בגופת החייל, הבן של משפ' הילר מדימונה - מצביעה על כך שצה"ל ושרד הביטחון, נכשל בטיפול הנכון בסוגיה, אחרת לא היינו מגיעים למצב המביך הכואב והרגיש הזה של משפ' הילר.
העובדה, שיש מספר רב של משפחות שכולות שמביעות התנגדות שצה"ל יחקור את עצמו, ובכך מצביעות על משבר אמון בינן לבין משרד הביטחון - צריך להדאיג ולעורר דרכי חשיבה חדשות.
בשנים האחרונות, עקב הארועים האינטנסיביים של פעילות צה"ל בשטחים ועקב האינתיפאדה המלווה במעשי חבלה והתאבדות - נוצר לחץ כבד על משרד הביטחון, כפי שהוא מודה בעצמו עד שנאלץ להעזר בהכנת המסקנות באמצעות חברה חיצונית אזרחית.
יש ללכת צעד אחד או שניים קדימה ולהוציא את כל נושא החקירה לגוף אזרחי כפוף למשרד המשפטים, בו יהיו נציגי צה"ל בקבע או מילואים, גמלאי צה"ל על כל זרועותיהם בשיתוף עם אנשי מקצוע אקדמאים, מומחים מיוחדים לנושא הנחקר במידה ומדובר בתאונות אוויר, ים וכמובן יבשה.
במידה ויש חשש לגבי התאבדות, התעללות פיזית, מינית או עדתית, חוסר התחשבות בטענות החיילים על מחלות, לחצים בעיות אישיות - ישולבו רופאים פסיכולוגים ופסיכיאטרים בצוותים החוקרים, כדי לתת מענה ולכסות את כל זוויות החקירה.
צה"ל בשל בעיותיו ומגבלותיו - לא יכול לעשות זאת, כמו גוף אזרחי, ובמיוחד לא בזמן מהיר וקצר כפי שמצפים ההורים. וכפי שאמרתי לעיל, צה"ל יבצע את התחקיר המבצעי לעצמו, ואם יש מגבלות בטחוניות של גילוי אמצעים, שיטות פעולה אמונים וכד'… יש למצוא דרך, באמצעות כללים ברורים מתואמים על-ידי צה"ל, הגוף האזרחי החוקר וההורים או נציגיהם. לשמור על סודיות מבלי לפגוע בחקירה ובגילוי האמת - אם אפשרות שנציג ההורים, ישתתף בחקירה או בחלקה בתיאום עם הוועדה.
יש להניח, שחקירה אזרחית, לא תהסס ולא תפחד להצביע על רשלנות, ואחריות של דרגים בכירים בצה"ל ולא תסתפק, כפי שקרה ברוב החקירות עד כה בדרגי ביניים או בש"ג. רשימת הארועים והפרשיות ארוכה למדי, לצערנו, כמו פרשת "צאלים" בו הסימנים הובילו לדרגי אלופים והרמטכ"ל, גבעתי א + ב, התנגשות המסוקים בצפון, שהסימנים הובילו לדרגים בכירים בחיל האויר, התיבשות חיילי סיירת מטכ"ל בערבה, פרשת הירי על כוחותינו בלבנון, ביחידת דובדבן ביש"ע - בכל אחד מהם ואחרים לא הגיעו המסקנות לדרגות אל"מ/אלוף ומעלה, ואם כן, הסתיימו בנזיפות אדמיניסטרטיביות.
יתכן שכך היה ראוי - אבל האוירה, ההרגשה של הציבור והמשפחות - היתה אחרת ולהערכתי - אם החקירה היתה על-ידי גוף חיצוני מבוקר ומונחה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה האוירה הציבורית היתה שונה ובריאה יותר.
אין זה מבטיח שלא תהיה ביקורת, טרוניות ותלונות - אך במינון נמוך יותר, ובעצמת רגשות קטנה יותר - וגם זה הישג בהחלט לא מבוטל - ובעיקר לדעתי, אמון המשפחות בצה"ל ובמשרד הביטחון יגבר.
_________________
- הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.