מדינת ישראל דומה בימים אלה לאדם, שתחושת רגיעה ושיחרור אופפת אותו לאחר ימים רבים של מתח ועצבים. אותו אדם נטל שתי גלולות הרגעה, שחילצו אותו מדכאונו והביאו לו רגיעת-מה. ואולם אותו אדם יודע כי זהו מצב זמני, שיוכל להימשך רק אם יתמיד בנטילת הגלולות, אם בכלל יסופקו לו.
ישראל בלעה בימים אלה שתי גלולות, שניכפו עליה, אך היא לא גילתה כל התנגדות. לאחת קוראים "הודנא" ולשניה "אבו-מאזן". שתיהן הפילו על הישראלים תחושת רפיון, הקלה ושיחרור ממתח, שהיה נחלתם בשנתיים וחצי האחרונות. שתי הגלולות הן מתוצרת פלשתינית ונועדו לרצות קודם כל את "הדוד סם" שמקום מושבו וושינגטון. ואף כי החדירו בנו תחושת הקלה מסוימת, אלה הן שתי גלולות מרות, מוליכות שולל את בולעיהן.
ההודנא - מלה ערבית, שמהלכת בימים אלה קסם על חוגים רחבים בישראל. כבר אין צורך לתרגם אותה לעברית, ל"הפסקת אש" או "שביתת נשק". כמוה כמלה "אינתיפאדה" היא נשתגרה על לשוננו וגם על לשון הדיפלומטים, הבוחשים מבירותיהם בקלחת המזרח-תיכונית. העובדה שמספר הפיגועים וההתרעות מפני טרור ירדו בשבועות האחרונים, כבר עושה את ההודנא הזאת למשהו חיובי, שבתקשורת, בכנסת, בבתי המלון ובאוהלי המתבטלים, כבר מברכים עליה.
אבל ההודנא הזאת כמוה כחרב פיפיות. היא קיימת רק על תנאי ולזמן מוגבל. לאמור: תשחרר ישראל עוד ועוד מחבלים, תאט את בניית גדר ההפרדה, תפנה מאחזים ותפסיק להסתייג 14 פעמים מ"מפת הדרכים" - "הפסקת האש" הזאת תימשך. ולא - הקץ להודנא, הקץ לשביתת הנשק, וקדימה להמשך האלימות הברברית. ההודנא היא אפוא אמצעי חדש, מתוחכם יש לציין, לאיים בו על ישראל ולשחק בעצביהם של אזרחיה. הנה לפנינו עוד הוכחה, כי היוזמה לשקט ולטרור באזורנו כל כולה נתונה בידי הערבים. לא ישראל היא המציעה הפסקת אש, אלא הערבים הם המציעים הודנא. ברצותם תתקיים וברצותם תיפסק.
ובעצם מדוע שלא יסכימו הפלשתינים להפוגה זמנית בהשתוללות שלהם, כאשר הצעתם הנדיבה להודנא יכולה רק להועיל להם להשגת מטרותיהם הלאומיות? מי כמוהם יודע שבכל מקרה, הודנא הוא מצב שתמיד אפשר וצריך להפירו? כך מלמד האיסלאם הראדיקאלי, שמכתיב את כללי ההתנהגות לערפאת ולאירגוני הטרור שבחסותו. יתר על כן, בחסות ההודנא אפשר לחדש את מלאי הקסאמים והכדורים, אפשר לגייס מתאבדים חדשים ולספק להם חגורות ומטענים מן המלאי המתחדש, גם אפשר לאמן אותם ואת שאר אנשי הטרור לקראת חידוש מלחמת הטרור, וכמובן להמשיך לחנך את הדור הצעיר לשנאת ישראל ולאנטישמיות מזוויעה.
כאשר ההודנא תיפסק, הטרור יתחדש וביתר שאת. ימי האשליה העוברים עלינו עתה, יחלפו מהרה, ואם לא ניערך ללוחמה עזה יותר, חסרת פשרות, באנשי ה"אינתיפאדה" וה"הודנא", אנו עלולים למצוא עצמנו בפני תקופה נוספת, ארוכה, בת שנתיים ויותר, של דם, יזע ודמעות.
לגלולה השניה קוראים אבו מאזן. "ראש ממשלת הפלשתינים" כפי שמציינים בתקשורת שלנו ומכירים בו כשווה בשווה אל אריאל שרון, ראש ממשלת הישראלים. אבו מאזן זה הוא עוד אשליה שזורעים הפלשתינים בעיני העולם והישראלים. לאמור, הנה פניה החדשות, המתונות, המכובדות של ההנהגה הפלשתינית החדשה. אבל גם המנהיג המתון הזה עומד על מלוא הדרישות הפלשתיניות, חזרה לקווי 67, חלוקת ירושלים, זכות השיבה ואי פירוק ארגוני הטרור הקיצונים. הוא פועל בשם ערפאת, אבל גם בוש וגם שרון נאחזים בו כמוצאי שלל רב בצד הפלשתיני, כמי שנותן לגיטימאציה לניהול מו"מ שכל כולו ויתורים ישראלים והחלשת ישראל. הנכונות לפשרה היא ממנו והלאה.
ההודנא ואבו מאזן הן אפוא שתי גלולות הרגעה מדומות וזמניות. זמנן קצוב, תוקפן מוגבל בזמן ואין הן התשובה האמיתית לכאבי הראש של ישראל. בחסותן נמשך המאמץ הפלשתיני לאגור כוח, תמיכה, לקראת השלב הבא במאבק האלים, השלב הבלתי נמנע, כי הוא חלק מן האסטראטגיה של ערפאת.
שתי הגלולות האלה חושפות יותר מכל את חולשת הרוח הישראלית, את הכמיהה המובנת לנהל חיים נורמאליים, משוחררים מדאגת הטרור המשתולל, את הרצון להיאחז בכל קש ולא לטבוע בים של דמעות. אסור, מסוכן פי כמה להיאחז בקש זה ולבלוע את שתי הגלולות כאילו הן המזור לכל בעיותינו הבטחוניות. אל לנו לשקוע באשליות מסוכנות כאילו תקופה חדשה נפתחה בארץ-ישראל אחרי אלף ימי מלחמת הטרור.
גלולות-המירמה הללו יחלפו מן העולם תוך זמן קצר. השפעתן תתברר אז כשלילית ביותר. ולכן עלינו להיות ערוכים גם נפשית וגם תודעתית לקראת חידוש המיתקפה עלינו, שתפרוץ באמתלה כזאת או אחרת. עלינו לחדד מחדש את חושינו, להגביר את עירנותנו, לפקוח את עינינו ולהיות נכונים רוחנית וביטחונית להמשך המערכה ב"אינתיפאדה" המתחדשת, ה"אינתיפאדה" השלישית, שעלולה להיות חמורה מקודמותיה.
השאלה היא רק, אם הממשלה המנהיגה את ישראל, ובמיוחד העומד בראשה שעל פיו יישק כל דבר - וכלום יכולה לה להיות בירושלים ממשלה טובה ממנה? - אינם נעולים על קונצפציית השלום בכל מחיר ועל כניעה לכל דרישה פלשתינית, בשם ההודנא המדומה ובשם אבו מאזן הבובה?