מדינת ישראל נגד בריטניה

מהספר הלבן של צ'מברליין (1939)

ועד לחרם של גורדון בראון (2008) האנגלים לא למדו ולא שכחו. אמנם, הם אינם שולטים עוד בארצנו, ובעולם הם אינם יותר ממעצמה בינונית ומטה, ובכל-זאת אינם מחמיצים שום הזדמנות לפגוע ביהודים במדינתם, אחרי שעשו כל כך הרבה למנוע את הקמתה. מטרה נוחה וזמינה לסיפוק יצרים אנטישמיים הם תמיד "המתנחלים", בייחוד לאחר שממשלתם נטשה אותם. ללא כל יסוד בחוק הבינלאומי קובע עכשיו ראש ממשלת בריטניה, גורדון-בראון, שישיבת יהודים ביש"ע היא "בלתי חוקית". הוא השופט והוא גם הגוזר את הדין, חרם בריטי נגד יהודי יש"ע: פגיעה בתוצרתם ומניעת השקעות במקומותיהם. לדאבון הלב, האינטרסים של העם היהודי ביש"ע ובירושלים ההיסטורית אינם מיוצגים על-ידי ממשלת ישראל ואינם זוכים להגנתה, ועל כן תהיה התגובה על צעדו המקומם של ראש הממשלה הבריטי מכתב הנשלח אליו על ידי, אדם פרטי, באמצעות שגרירות בריטניה בארץ. המכתב מתפרסם כאן. הוא לא יגרום לאי הזמנתי למסיבות יום הולדת של המלכה, הנערכות כל שנה בשגרירות הבריטית בתל אביב, הואיל ועל-פי הוראה מפורשת - "מתנחלים" בלאו הכי מוחרמים מלהיות מוזמנים לאירועים חשובים כאלה. לכבוד

שגריר בריטניה בישראל

השגרירות הבריטית

תל אביב שגריר נכבד, קראתי בעיתונות (ידיעות אחרונות, 19.12.08) על אודות מכתבו של מר גורדון-בראון, ראש ממשלת בריטניה, המדינה שאתה מייצג, אל ראש מינהל הרשות הפלשתינית, מר סלאם פייאד. נמסר, שבמכתב מבטיח ראש ממשלתך, שבריטניה תדאג לסמן סחורות המיוצרות על-ידי יהודים בירושלים ההיסטורית וביהודה ושומרון, וכן תרתיע אזרחים בריטים מלהשקיע בנכסים יהודיים באזורים האלה. כדי לרדת לעומק משמעותו של צעד מרחיק לכת זה, אתאר אותו גם במילים אחרות: בריטניה הגדולה תעמיד את כל כובד משקלה מאחורי המאמץ ללחוץ על בעלי אזרחות בריטית, וביניהם כמובן יהודים, לפגוע בסחורות וברכוש של יהודים בארץ יהודה ובאותם חלקים של ירושלים, שם שכנו מלכי היהודים וניבאו נביאיהם, המקום בו עמד בית מקדשם, וחלום השיבה אליו החזיק אותם ביחד כעם משחר ההיסטוריה, אלפי שנים לפני שבאיי אלביון שבטים ברבריים מקומיים התערבבו בגלי פולשים מן החוץ והיו לעם הבריטי. כבוד השגריר, יש לנו כאן ממשלה עלובה, שמחמת קוצר הבנה וחולשת אופי - פיה בלום, ואינה מסוגלת להגיב על סטירת הלחי שהנחית ראש ממשלתך על פניו של העם היהודי, ובכלל על פני כל אדם הגון בעולם. אהיה נא איפוא להם לפה ואביא בפניך, בכל הכבוד הראוי, כמה מן ההרהורים העולים נוכח המעשה המזעזע של ארצך: 1. זה 36 שנים אני מתגורר בקריית ארבע הצמודה לעיר חברון, ושמעתי לא פעם מזקני העיר הערבים סיפורים מקוממים על חלקם האפל של קצינים בריטים בפוגרום שביצעו ערביי המקום ב-1929 בקהילה היהודית הקטנה, שבעקבותיו נמחקה הקהילה הזאת ועברה מן העולם. היא לא הוחזרה אלא בשנת 1968, במהלך של צדק היסטורי מרגש, שלראש ממשלתך הייתה עזות המצח לכנותו "בלתי חוקי". כדאי לציין בהקשר הזה, שכאשר אנגלים נושאי מדים עודדו, ומכל מקום איפשרו, את הטבח הנורא בחברון, עוד לא הייתה בארץ ישראל מדינה יהודית, לא היו "פליטים" ערבים ולא היה מה שאתם קוראים "כיבוש". לאמיתו של דבר, פרו-ערביות בוטה, מתוך מניעים אנטישמיים, אפיינה את האדמיניסטרציה הבריטית בארץ הקודש מראשיתה, עוד לפני אישור המנדט, כאשר בארץ עוד שלט ממשל צבאי בריטי. בנידון זה, כל אנגלי הגון שייקח לידיו את ה- Middle East Diary של הקולונל הבריטי R. Meinertzhagen, שכיהן בתפקיד של קצין מדיני ראשי במטהו של הגנרל אלנבי - יקרא ויתבייש, וגם יגיע למסקנה שמעשהו האחרון של מר גורדון-בראון הוא רק חוליה בשרשרת ארוכה של פשעים בריטיים נגד העם היהודי, שהחלה עוד בשנת 1918. 2. לכל אורך שנות השלטון המנדטורי הפרה בריטניה את התחייבויותיה הבינלאומיות על-פי כתב המנדט שהוענק לה על-ידי חבר הלאומים בשנת 1922, לעודד הקמת "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל", ואף ננזפה על כך על-ידי חבר הלאומים. לשיא של אי-חוקיות, ציניות ואכזריות הגיעה בריטניה בחקיקתו ובהוצאתו לפועל הבלתי אנושית של הספר הלבן משנת 1939, ממש ערב מלחמת העולם השנייה. אשמה כבדה, היסטורית, רובצת ותרבץ תמיד על בריטניה, שבשעתו האפלה ביותר של העם היהודי, כאשר נזקק למפלטו ולמקלטו של "הבית הלאומי" יותר מאי פעם בהיסטוריה רוויית הסבל שלו, כשמיליון וחצי ילדים יהודים התחננו נואשות למנוע מהם את הגורל המחריד שציפה להם - מוות חנק איטי, בייסורי שאול, בתוך תאי גזים גרמנים - הייתה זאת בריטניה שנעלה בכוח ובאלימות את שערי "הבית הלאומי" בפניהם, ובמשך כל שנות המלחמה אף פעלה להחזיר אל התופת שרידים שהצליחו להציל את עצמם וכתוצאה מכך, אלפים שניצלו מתאי הגזים טבעו במימי הים השחור והים התיכון. ואפילו בפני שברי האדם ששרדו אחרי המלחמה ממחנות המוות המשיכה בריטניה לסגור את הארץ, עד שלא נותרה ליישוב היהודי כאן ברירה אלא לגרש אותה מכאן במלחמת שחרור, אף זאת תוך הקרבת קורבנות כבדים, וביניהם הוצאה להורג, בידי תליינים בריטנים, של כמה מטובי בניו. 3. גם היום עומדת אנגליה בשורה הראשונה של המדינות הנגועות באנטישמיות באירופה והיא מתבלטת בחרמות ובניסיונות החרמה מצד אקדמאים ואיגודים מקצועיים נגד מדינת ישראל בתור שכזאת, לא רק נגד אלה המכונים "מתנחלים". העם היהודי מצטיין בזיכרונו ההיסטורי הארוך. אנו זוכרים את המן, את אנטיוכוס, את טורקוומאדה וגם שונאים קטנים מהם. לכן, טבעי הדבר שרבים כאן צרפו בתודעתם את מסע ההחרמה של מר גורדון-בראון לפרקים הקודמים של איבת בריטים ליהודים ולמדינתם. אין הסבר סביר אחר להתנכרותה ולהתאכזרותה של בריטניה כלפי היהודים כל 30 שנות שלטונה כאן, אלא אנטישמיות עמוקה וממאירה, שהתפרצה עכשיו שוב ביוזמות החרם נגד "המתנחלים", ועוד יירשם לחרפתה של בריטניה שהיא הייתה חלוצת ההחרמה הזאת בעולם. 4. כל הפרשה הזאת הזכירה לי מודעה בעיתון גרמני, הארץ בה נולדתי ובה חוויתי את עליית היטלר לשלטון, עד שהגעתי לגיל 13 כמעט. תאריך העיתון הוא ה-31 במרס 1933 והכותרת היא: "גרמני! אלה הם אויביך בקיל!" (קיל הייתה עיר מגורנו). תחת הכותרת הזאת הופיעה רשימה של 55 חנויות בבעלות יהודית וביניהן בית העסק של הורי - "האחים בומבך, מימכר רהיטים, מוהליוס שטרסה 72". ובתחתית הרשימה נאמר: "קריאה לחרם (בויקוט) בעיתון הנאצי של קיל "פולקסקמפף" (מלחמת העם). אפשר לסכם ולומר, שאת אבי החרים בגרמניה היטלר, ואותי, תושב ה"התנחלות" קריית ארבע - חברון, מחרים היום ראש ממשלת בריטניה, גורדון-בראון. וכשם שהורי לא ידעו, מה חטאו שעשו מהם לפתע "אויב", כך גם אני אינני מסוגל להבין, מה הביא עלי את איבתו של ראש ממשלת בריטניה. אינני מבטיח לעצמי מאומה מן המכתב הזה פרט לתיעוד העובדה, שהיהודים בישראל יודעים לאבחן את המקור והשורש לחרם האנגלי האחרון ואת מקומו בהשתלשלות ההיסטורית העגומה שבין הבריטים ליהודים בארץ ישראל. בכבוד רב

אליקים העצני

קרית ארבע - חברון

ארץ יהודה

ישראל