אני מוכרח להודות שבמשך כחמש שנים אני מחפש את ההצדקה האולטימטיבית לזכות השביתה במדינה דמוקרטית ואינני מוצא.
הדבר המדהים לא פחות הוא שהטענה כי הזכות לשבות היא זכות מוקנית בדמוקרטיה נפוצה כמעט כמו הטענה שהזכות לסרב מטעמי מצפון היא זכות יסוד הדמוקרטיה.
שתי טענות מופרכות בעליל ומאוד לא חכמות.
הבה ונראה במה מדובר: ראובן מחליט לפתוח מאפייה בשוק. ראובן בודק עלויות של שכירת מקום, הכשרתו למאפייה, קניית ציוד מתאים, תשלומי מיסים(ארנונה, חשמל וכו') וכמובן עלות של עובדים.
ראובן מחשב כך:
בכדי לייסד את המאפייה עליו להשקיע 200,000 ש"ח .
עלות העסקת 4 פועלים 20,000 ש"ח לחודש. לראובן 150,000 ש"ח הון עצמי ואת היתר עליו ללוות מן הבנק תוך סיכון גדול.
ראובן שלנו איש אמיץ ולכן הוא לוקח את הסיכון ופותח את המאפייה. לאחר שמונה חודשים העסק נקלע לקשיים ולכן ראובן מתייעל.
הוא מחליט לפטר פועל אחד ולהפחית את שכרם של האחרים ב 10% .
נזכור, ראובן הוא בעל העסק ,הוא יזם אותו והוא זה שלקח סיכונים .
האם לפועלים זכות לסגור את המאפייה ולהפסיק את עבודתה?
לחלוטין לא.
לראובן זכות הקניין ולפועלים הסכם עם ראובן, לכן שמורה להם הזכות לעשות מה שעושה כל מי שיש לו הסכם ואשר הוא טוען שההסכם עימו הופר - פונה לסמכות היחידה במדינה דמוקרטית והיא בית המשפט.
המחשבה שהפועל יכול לשבות בלא שיאונה לו כל רע נובעת מגישה אנטי דמוקרטית לזכות הקניין. כמובן וכמובן, לעובדים הזכות להודיע לבעל העסק שאם יפגע בתנאיהם ינטשו את העבודה ביום אחד.
אבל, אם יעשו זאת הם ייקחו על עצמם סיכון, לא יתכן שהשביתה תהווה זכות שבה הפועל גם מפסיק את עבודתו וגם נשמרים זכויותיו.
השביתה היא אקט אלים שבו לעובדים הזכות לחמוק מבירור משפטי ולפנות לאקט כוחני שנועד לכפות על הצד השני כניעה.
כדי לחזק את הטיעון אפנה לעקרון השוויון ואשאל: האם זכות השביתה, או זכות דומה, ניתנת לכל האזרחים בשווה?
למשל, כשהממשלה מגדילה את המיסים על רווח בשוק ההון, האם לבעלי ההון יש אפשרות להפעיל אקט כוחני מקביל? או, כשתשלום הארנונה מוגדל, או כל נטל מיסים שהמדינה משיתה על אזרחיה?
ומה קורה כשנטל המילואים גדל?.
ומה קורה כשהממשלה מכריזה מלחמה, האם לחיילים זכות לטעון שמסכנים אותם שלא לצורך? וכן הלאה. התשובה היא לא (אין שוויון לכלל האזרחים במתן זכות בעלת כוח דומה) רבתי.
עכשיו נרחיב את המבט:
כל השירות הציבורי הוא קניין של האזרחים. נמלי הים, נמלי התעופה, חברת החשמל, משרדי הממשלה וכל היתר הם רכושנו אנו, האזרחים.
התפקיד המרכזי של ממשלה נבחרת הוא לנהלם על הצד הטוב ביותר כפי שהיא רואה זאת, ממש כפי שהיא מנהלת את התחום המדיני - בטחוני.
הממשלה היא נציגת "בעלי העסק" הקרוי השירות הציבורי. אם לעובדים יש טענות לממשלה עליהם לגשת לבית המשפט. נוהגים לומר שהשביתה פוגעת בצד שלישי קרי, הציבור, כאשר הכוונה לכך שבסכסוך שבין שני הצדדים קרי, הממשלה והעובדים, הציבור הוא צד שלישי, ולא היא.
הציבור הוא בצד של הממשלה.
וזוהי נקודת המפתח בעניין כולו:
כשנשכיל להבין שהאזרחים, באמצעות הממשלה שבחרו, הם צד ראשון (בעל הקניין) בסכסוך שבין הממשלה לעובדים, כשנזכור שהממשלה היא ריבון מתוקף בחירת האזרחים, אזי נבין גם שהשביתות הן אקט אלים נגדנו, האזרחים הריבונים.