סיפור ההתוויה השיקרית לכאורה של "רמדיה", שהתפוצץ ברעם גדול במוצאי שבת, ייזכר כאחד ממשברי האמון הגדולים ביותר תולדות הצרכנות הישראלית.
זהו אולי הסיפור הקשה ביותר, מפני שהוא גבה מחיר דמים כבד ביותר ומיותר של תינוקות. ומי שחושב שבגלל שאין לו בבית תינוקות אז כל סיפור "רמדיה" לא נוגע לו, טועה ובגדול.
להלן ארבע דוגמאות הלקוחות שתיים מהארץ ושתיים מהעולם לאיזכור כמה מהמשברים הגדולים בתולדות היסטוריית הצרכנות:
1. ג’ונסון & ג’ונסון - ענק התרופות העולמית:
בשנת 1982 מתו 7 אנשים מנטילת תרופת הטיילנול לאחר שלתוך הקופסאות הוסף ציאניד. הציאניד הוכנס במזיד על-ידי מטורף, גורם חיצוני לחברה, ובעצם היה פיגוע במושגים של היום.
זו היתה ההיסטריה הראשונה בארה"ב כתוצאה משיווק תרופה, ובה מתו אנשים מנטילת תרופה מורעלת.
2.בריסטול-מיירס - זיהום גלולות אקסדרין:
בשנת 1982, מעט לאחר מקרה ג’ונסון נתגלה מקרה בו זוהמו גלולות האקסדין שיוצרו על ידי החברה. חברת בריסטול מיירס לא פתחה במערכה לאזהרת הציבור הרחב, והמשיכה עסקיה כרגיל, אך לא כך היה עם ציבור הלקוחות. אמנם לא מתו אנשים, אולם כתוצאה מקשר השתיקה והנסיון "למרוח" את הקהל הצרכני, מניות החברה צנחו בשיעורים גבוהים בשבועות שלאחר המקרה, והחברה עמדה לפני התמוטטות.
3.בשנת 1996 התגלה סיליקון בחלב המופץ על-ידי חברת תנובה.
בשלב הראשון יצאה הכחשה גורפת מצד החברה, אך לאחר ימים מספר נאלצה החברה להודות באחריותה למחדל ולהוריד את החלב מהמדפים. משבר זה גבה מתנובה מחיר עסקי כבד ביותר, ממנו התאוששה רק לאחר מספר שנים ובעלויות של מליונים.
4.בשנת 2001 חברת זוגלובק נקלעה למשבר עם פרסום התחקיר שחשף כי החברה הוציאה לשוק כ-7 טון בשר שפג תוקפו, ובכך סיכנה את הציבור. החברה יצאה בהכחשה ובפרסום תגובות נגד והודיעה כי לא היו דברים מעולם. במקביל שכרה חוקרים פרטיים בכדי להתחקות על עקבות כותבי התחקיר. לאחר התפוצצות הפרשה הודתה החברה בטעותה.
מקרה רמדיה
מקרה רמדיה הוא הכואב מכל המקרים שקרו עד היום, ורשימתם ארוכה.
כעת לאחר מות שלושת התינוקות, ואשפוז של מספר רב של תינוקות במצב קשה, הפרשה רחוקה מסיומה.
מלחמת ההאשמות ההדדיות וההתנערות מאחריות תופסת תאוצה.
שלושת הקופים: הרשויות- לא ראיתי, חברת "רמדיה" לא שמעתי וחברת הומאנה לא דיברתי, כבר פתחו בחקירות על מנת לברר על מי אפשר יהיה להפיל את תיק האשמה.
מי נושא באחריות?
יש לציין שעדיין לא הוכח מעבר לכל ספק כי מות התינוקות אכן נגרם כתוצאה ממחסור בוויטמין B1 וממחסורו בפורמולה הצמחית, אולם המידע הישיר והעקיף שהתקבל מעלה שאלות נוקבות וקשות ביותר.
1.האם אנו כצרכנים, צריכים לשים מבטחנו בכל הכתוב על האריזות?
2.מי אחראי לכך, שמה שכתוב הוא אכן נכון?
3.אם מה שכתוב על האריזות, אינו "מדוייק" ומטעה-מי אחראי לכך? החברה שייבאה את המוצר ? חברת האם שאמרה שמה שכתוב על האריזה הוא אכן מה שיש בתוך המוצר? אולי משרד הבריאות שאמור לפקח ולא לתת אישור לכל מעין דבעי הנושא את הכותרת הסתמית של: "מאושר על ידי משרד הבריאות"?
4.מי מפקח באופן עקבי על היצרנים והיבואנים של מוצרי המזון ובודק את תאימות המידע הרשום על האריזה, ומה שיש בתוכה?
אם יש משהו שכולנו למדנו מהפרשה הזו, הוא שאנחנו צריכים לקחת בעירבון מוגבל מאד מאד את מה שנכתב על גבי האריזה.
יתרה מכך, כנראה שמה שאנחנו קוראים על אריזות מוצרי המזון שאנחנו קונים, הוא בגדר המלצה ואולי לא היו דברים מעולם?
נוכחנו תוך חשיפת מקרה נוראי זה, כי עצם הימצאות ההתוויות והרכב המזון על הקופסא (אגב, גם זה על פי חוק ולא מטוב ליבו של המשווק), אינו מבטיח לנו שאכן קבלנו את מה שחשבנו שאנו משלמים עבורו.
והיכן היה משרד הבריאות או הממונה על ההגבלים העסקיים?
האם הם מחכים לעוד מקרי מוות שיגרמו מצריכת ויטמינים למשל? או מצריכת עוגיות בריאות צמחיות?
כיצד אנו יכולים לדעת שמה שכתוב הוא אכן מה שאנו מקבלים?
ונניח שאני רגישה בצורה מסוכנת לחומרים מסוימים שהיצרן לא כתב על האריזה, אזי מה הוא גזר דיני? ומי יהיה אחראי על הפשלה?
ומי יודע כמה מתו בגלל דברים כאלו, ואנחנו לא יודעים, ובעצם גם לא נדע.
התוצאה "הטובה" של כל הסיפור האומלל והמיותר הזה, יהיה פיקוח אמיתי והדוק על כל מוצרי המזון המשווקים ואכיפה של החוקים שקיימים וכנראה אף אחד לא מעונין בבקרה עליהם.
אולי סוף סוף יבינו, שהצרכן אינו צריך להיות כלב השמירה של עצמו. הוא אינו צריך לקחת לבדיקת מעבדה כל מוצר שהוא קונה.
הרשויות צריכות לפקח על כל מי שרוצה למכור מזון או נגזרותיו, כדי שאני אדע שמה שכתוב הוא אכן נכון.
לאן הגענו.....