מומחה קבע שיחסינו עם מצרים גרועים יותר מיחסי ארה"ב וברית המועצות בימי המלחמה הקרה. נראה לי שהוא משקף את היחסים נכונה. במצב זה, חובה עלינו להקרין למצרים שכוחנו גדול והפרת המוסכם והחתום לא יתקבלו בשקט.
מה באמת מקרינים להם היום?
א. צה"ל על סף התפרקות! סרבני פקודה הולכים חופשיים ברחובותינו כגיבורים של השמאל הקיצוני. קצינים בכירים במדים, כגנבים בלילה, מתקיפים באנונימיות החלטות ממשלה נבחרת או לאור יום מעניקים לעצמם זכות ביקורת בפומבי כשאין זכות כזאת במדינה דמוקרטית. בנוסף, מדליפים מצה"ל לצרכים פוליטיים, לכסות פשלות, כתגובה לקיצוצים...
ב. הממשלה מקרינה חולשה. במקום לנצח על הטרוריסטים (ואז מו"מ אם קיימת כתובת בדור זה), מנהלים איתם מו"מ תחת אש ומתגמלים אותם כאילו שאין לנו צבא חזק. מי מאיתנו לא מבין שזה מחזקם לרצוח, לחטוף, למחוק משפחות שלמות מהחיים?
ג. התקשורת הנתמכת שאינה פטריוטית. בשם חופש הדיבור והדמוקרטיה האנרכיסטית היא מהדהדת תעמולת הטרוריסטים, מנצלת גישת הסטריאוטיפים (המתנחלים, החרדים...) להשחיר ציבורים שלמים, נותנת לרוצחים ושולחיהם את המיקרופון ורחוקה מאד מתקשורת מאוזנת וכמובן מקצועית. בקיצור, במקום לאחד אותנו במסגרת הפלורליזם, היא מפצלת אותנו ללא רחמים.
ד. ההסתדרות מתנהגת כאילו שאין מלחמת קיום. במקום לחפש את הצדק בזמן חרום - שבו נרצחים יהודים כל שבוע - בשיטות שלא יחלישו את הכלל כגון בוררות חובה מוסכמת, ההסתדרות בוחרת בשיטה המחלישה, מפצלת את הכלל וכך מעודדת את הבאים להרגנו.
מכל זה המצרים יכולים להסיק את המסקנה שאם, למשל, יזיזו את רוב צבאם לגבולות ישראל - במקום להשאירם מערבה מתעלת סואץ - ישראל תתלונן, תתמהמה ולא תעשה דבר אלא תשלם את המחיר לגייס ולהחזיק עוד כ-75,000 חיילים להגנה נגד התקפה פתאומית.
באווירה הבינלאומית היום שבה ארה"ב תקועה בעירק (והבדלנים מתחזקים) ורוסיה והאיחוד האירופאי - שתומכים בערבים כמעט ללא סייג - מתעמתים בה על מנהיגות העולם, הדוגמה לעיל עלולה להיות ריאלית.
על כולנו להבין שהמשך השגעון שהכל מותר; שכל אחד/קבוצה יכול לעשות מה שטוב בעיניו בהתחשבות מינימלית בכלל ובמלחמה על קיומנו, היא נוסחה להתאבדות.