בשבוע שעבר חשכה הארץ כאשר אלפי יהודים חרדים לבושי שחורים זקופי קומה ליוו בתהלוכה גאה בשירה ריקודים קבוצה בת 32 אבות מהעיר עמנואל לבית הכלא מעשיהו.
האבות הותירו אחריהם בבתיהם למעלה מ-250 ילדים בגילאים שונים, שספק אם מבינים את מהות המאבק שנטוש בימים אלה בין המחנה החרדי האשכנזי הקנאי והקיצוני לבין הפלג החרדי הספרדי המתון יותר.
בשבוע שעבר חשכה הארץ ועיניה של החברה הישראלית הדמוקרטית לא מצמצו כש-250 ילדים, בהם עוללים ויונקים - נעזבו. 250 ילדים, כולנו שותקים ומאפשרים להורים אלה לזנוח את ילדיהם, לבחור לבלות את ימיהם ולילותיהם במעצר למזבח קידוש השם, אמונתם, קבריהם וגזענותם.
אנחנו מאפשרים ושותקים.
עונש חייב היה להינתן. חוק הוא חוק, כולם שווים בפניו ויש לאוכפו.
אבל, ראוי ונכון הרבה יותר, בשמנו ובעיקר בשמם של 250 הילדים הללו, לא לאפשר להוריהם להפקירם.
אפשר לכפות עליהם להישמע לחוק, לכבד את הזולת, לוותר על גזענותם ולהיות אחראים לחינוכם וגורלם של ילדיהם - גם בדרך אחרת.
קנס כספי כבד מאוד היה מלמד אוכלוסיה זו שהילדים אינם יכולים לשמש בני ערובה לחשכתם ובערותם.
קנס כספי היה פוגע בכיסם או בכיסיהם של אלה שתומכים בהם - בחרתם להיות הורים, היו אחראים להם על חשבון אמונתכם ולמרות ציווי הרבנים.
אולי דרך זו תקנה לכם את מקומכם בעולם הבא.
בשבוע שעבר חשכה הארץ. 250 ילדים ועוד חייל אחד נעזבו - והחברה שותקת.