המעשים שיוחסו לאורגד תפסו, מטבע הדברים, כותרות גדולות. הפרקליטות התבשמה מהדימוי הלוחמני שיצא לה - כמי שתפסה "דג שמן". עיתונים, רדיו וטלוויזיה - מי לא, כתבו ושידרו זאת שוב ושוב. אחרי הכל, לא בכל יום מואשם שר אוצר לשעבר בהוצאת כספים במירמה מהמדינה.
אורגד ישב ספון בביתו באריאל. ושתק. הוא מיעט להראות עצמו ברבים. מי שמכירו יודע כי אין מדובר באיש מדון. הוא לא השמיץ, לא תקף ואפילו לא ביקר את הפרקליטות באמצעי התקשורת. הוא שמר על פרופיל נמוך גם בפעילותו הציבורית האדירה במכללת אריאל, וקיווה לימים טובים יותר. והנה הם באו, לא לפני שעבר סבל רב.
כאמור, לפני כחודש הוגש לבית המשפט הסדר טיעון, עליו חתמו עורכי הדין מנחם מזרחי וניסים מירום (מצד התביעה), יגאל כהן-אורגד עצמו, ועו"ד ירון פירדי (פרקליטו של אורגד). בהליך זה ייצגו את אורגד גם ד"ר יעקב וינרוט ועו"ד יוסי אשכנזי.
בשל צוק העיתים והאירועים הביטחוניים, לא זכה עניין זה לתהודה המתבקשת. ההסדר גובש קודם לכן לאחר התייעצויות שקיימו פרקליטי התביעה ומו"מ שנוהל עם פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי) עו"ד מרים רוזנטל. ומה שיצא הרי הוא לפניכם:
יוגש כתב אישום מתוקן כנגד אורגד, המאשימו בעבירה לפי סעיף 317(א) לפקודת החברות, שקובע: "מנהל שלא קיים חובה על פי הפקודה, עובר עבירה". החובה במקרה זה היא חובת הזהירות והפיקוח על העובדים. הוסכם כי אורגד יודה בעבירה זו.
בהסדר נקבע עוד:
"בדיון שייקבע, תבקש התביעה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו שירות לתועלת הציבור (של"צ) בלבד. ההגנה תסכים להטלת של"צ אך תבקש מבית המשפט שלא להרשיע את הנאשם". ובמילים פשוטות: שאלת ההרשעה נותרה להכרעת כב' השופט דוד רוזן, בפניו נדון תיק זה.
ועוד, נקבע בהסדר:
"התביעה תצהיר בדיון, כי עמדתה היא שאין בעבירה שבה הודעה הנאשם משום קלון. לאור מעמדו הציבורי של הנאשם תצטרף התביעה לבקשת ההגנה כי בית המשפט יקבע מפורש:
א) שאכן אין המדובר בעבירה שיש עמה קלון.
ב) שאין בעבירה כדי לפסול את הנאשם מלכהן כדיקרטור בחברה ציבורית על-פי סעיף 226(א)(3) לחוק החברות, תשנ"ט-1999. הסכמת התביעה בעניין זה ניתנת אך לאור נסיבותיה של העבירה, מבחינת משך הזמן שחלף והעדר כל רווח אישי לנאשם".
ההסדר התחייבה עוד התביעה להימנע מהטרדת אורגד, כדלהלן: "התביעה לא תזמין את הנאשם לעדות מטעמה כנגד אף נאשם אחר בקשר עם פרשת "דקו" - בסס"ח, אלא לעדות הזמה בלבד (אם וככל שיהיה בכך צורך)".