שלום רב מכובדי, היועץ המשפטי לממשלה, העורך-דין מני מזוז.
לפני שבועות אחדים בלבד נכנסת לתפקידך וכבר, בטרם נקפו מאה ימי החסד (המגיעים לך בזכות!) אתה נדרש לקבל במסגרתו את אחת ההחלטות הקשות שממלא תפקיד ציבורי עשוי לקבלן במקומותינו, את ההחלטה אשר עם סיומך את תפקידך בוודאי תיזכר כהחלטה הקשה ביותר שקיבלת במהלך תקופת כהונתך בו.
קלוע וכלוא בסבך מחויבויות צולבות ואולי אף סותרות - לחוק היבש מזה ולממשלה מזה - אתה עומד עכשיו, זמן קצר בלבד לאחר כניסתך לתפקידך, לחשוב ולמשמעותי במבחנים שהתפקיד עשוי לזמן ולהועיד לך.
כדי להקל על מצפונך, אני, הקטן, שאינני משפטן, מבקש להשיא לך עצה פשוטה: תחליט מה שתחליט לא לפי המצפון, אשר אין לאיש ספק שאתה ניחן בו רק לפי נסיבות העניין. החלטה כזאת ממילא תהיה מוסרית, הגונה ואף צודקת.
אין לי ספק כי לצורך קבלתה, קשה ומייסרת מאין כמוה, אתה תפעיל שיקול דעת יבש וצונן, כמתחייב וכמתבקש, אבל מה שעשוי להקל עליך את שיקול הדעת הוא חומר הראיות שנמצא בידיך. הפוך והפוך בו. דרוש וחקור. רד וצלול לעומק מצולות היבטיו - החוקיים בלבד! - השונים. ואל תפזול ולו לרגע ל"מה יגידו" במסדרונות הפוליטיים, שם יסערו הרוחות כך או אחרת, תהיה אשר תהיה החלטתך.
תנסה, חרף הקושי העצום, לנתק בעיני רוחך את רום מעמדה של האישיות, אשר את גורלה - לכף חובה או לכפית-זהב של זכות, לשבט מייסר ומשפיל או לחסד מזכך ונאצל - אתה אמור לחרוץ בהחלטתך, האם לאמץ את המלצת פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון.
תנסה להחיל עליו את "מבחן בוזגלו" ולא למדוד אותו "בפעימות הדופק האחר", כלשון המשוררת. דמו של הראש אינו סמוק ואינו כחול יותר מדמו של איש. בפני הדין עליו להיות כאחד העם, גם ואולי בעיקר משום שהוא ראש וראשון.
עיני הכול נשואות אליך. אתה עומד למבחן ואולי אף למשפט ציבורי. לכל החלטה שהיא, החלטה שאיש מלבדך לא מוסמך לקבל אותה, יהיה מחיר: אם תחליט לא להורות על הגשת כתב אישום, תישמע אנחת הרווחה מקצה הארץ עד קצה. אם תחליט על הגשת כתב אישום - תרעש הארץ וירעדו אמות סיפייה.
כאשר תדון בכובד ראש הסוגייה שאתה נדרש להכריע בה תחשוב - זו בגדר המלצה בלבד - שלפניך לא יושב אדם מורם מעם על כיסא הכבוד, מוקף עדת מאבטחים, אשר אוזני הכול מצפים למוצא פיו. תחשוב שעל כיסא פשוט, שרפרף קטן, יושב ה"אזרח הממוצע", אשר זכאי להישפט על-פי דין צדק: דין אחד לכריש ולאחרון דגי הרקק. דין אחד ללווייתן ולאחרון הדגיגים.
כאשר תשקול בצינת המזגן ובאוושתו את ה"פנים לכאן ולכאן" של הסוגייה המשפטית הכבדה המונחת בפסגת הר הניירות המתנוסס על שולחנך, תנסה להתנתק מהמשמעות הצפויה של החלטה על העמדתו של האיש לדין: געש התקשורת, תביעתה הקנטרנית הנחרצת של האופוזיציה מאריאל שרון שישעה עצמו לאלתר מהתפקיד שאותו הוא ממלא.
תנסה גם, חרף הקושי האנושי הטבעי והמובן, להימנע מראיית עצמך עומד במרכזה של מתקפה אם וכאר תחליט על העמדתו לדין. החלטה כזו עלולה לחשוף אותך כמטרה לחיצים של מתנגדיה. זה בוודאי לא קל.
ישר והגון, מצפוני עד דק ועד תום, מתון ומאופק, קר מזג ונעים הליכות, אתה נמצא עכשיו בעין הסערה, אשר אפשר שתעצם ותחריף ואפשר שתירגע ותשכך, ובין אם כך ובין אם אחרת - לא ניתן יהיה שלא לדון אותך ברותחין, אם משמאל ואם מימין, תהיה ההחלטה שלך אשר תהיה.
דע בפני מי אתה עתיד לחרוץ את הדין אבל תחרוץ אותו חד וחלק, למעלה מכל ספק, (כי לכאן או לכאן, שחור או לבן, הדברים חדים וחלקים. כלים ונחרצים. אין מקום להטיל בהם ספק!).
בחיל וברעדה, בהצלחה.