הרי אתם יודעים שכתבתי, ולא ממש קראתם, את "הבסטיליה, שעתיים". הרי אתם יודעים שהדמיון שלי פרוע מעבר לכל דמיון. ובא לי היום עוד סיפור בדיוני.
בוודאי שבדיוני. לדעת עובדות אני יודע מן העיתונות בדיוק כמוכם. אבל הדמיון שלי בקלות יכול לייצר מציאות מדומה.
והכל שלהלן הוא אך ורק פרי הדמיון.
במדינה אחת, די מתוקנת, היה מפקד צבא שהיה בחור ממש ממש טוב. הוא לא סבל מתסמונת B.C.S.D, הוא לא גידל אריות במפקדת החטיבה, לא "עשו לו את זה" לא חוות ענקיות ולא טירות פאר בסיגנון מאורי, אשכרה בחור טוב. גר בדירת שיכון שהשינוי היחיד שבוצע בה היה התקנת כמה מצלמות אבטחה פשוטות בחצר הבניין המשותפת, ולא חש שום צורך באיזשהו "שופוני יא נאס" של אלופים. בחור ממש ממש טוב. באמת. אלא שהיה לו בן שהיה סוחר נשק.
והקטע הוא שסוחר נשק זה לא מה שאתם חושבים.
עברו הימים שלהיות סוחר נשק זה היה לאחוז בביצים את עגל הזהב. סין מציעה נשק משובח וזול לכל מי שרק רוצה. וכך גם חצי המדינות המשוועות לכל דולר שפעם היו "ברית המועצות".
סוחר נשק היום זה לא מה שאתם חושבים. והיכולת לומר: אבא שלי הוא מפקד הצבא היא סוג של "פור" שבלעדיו אתה לא רק שלא מרוויח אלא גם מפסיד בעסקים הללו את המכנסיים. וכשבנו שמע, מהעיתונות ולא מאביו, שהשר הממונה חושב שהאיש הוא פשוט איש טוב מדיי, שבאי רצונו לפגוע בחברים הוא פשוט רך ווותרן מדיי מכדי להיות מפקד צבא ראוי ואפקטיבי, ועל כן לא יאריך את משך כהונתו, נכנס אל אביו ופניו שחורות כשולי קדרה.
אבא, אמר. יש לי שש עסקות ענק עכשיו "בקנה". אני לא אספר לך איך וממי בדיוק השגתי להן מימון. אבל אם הן לא תצאנה אל הפועל אני מת. לא רק עיסקית. אלא פשוטו כמשמעו. אתה חייב להשיג שישאירו אותך לשנה נוספת!
מפקד הצבא לא ישן ולו שנייה אחת באותו הלילה. למחרת, אדום עיניים, שפך את ייאושו באזני חברו הטוב ביותר.
למשך דקה שלמה אחר כך, שררה ביניהם שתיקה. ואז אמר החבר: אל תדאג, יקירי. אתה הרי יודע שיש לי דרכים משלי. הלילה תוכל לישון בשלווה. ספר לבן שלך שאני נכנסתי לתמונה, ושאתה תהיה רמטכ"ל לפחות לשנה אחת נוספת.