זה היה לפני הרבה שנים, שנת 1975, בשקם של אל-עריש שהייתה אז צומת ראשית של תנועת הרכבים והאוטובוסים של צה"ל למדבר סיני וממנו. זה היה שק"ם ענק, שתייה, חטיפים, טוסטים ועוד ועוד.
ילדים ערביים החל מגיל 6 או 7 היו מסתובבים בין החיילים, אוספים את בקבוקי השתייה הריקים, ואח"כ פודים אותם תמורת 5 אגורות בשקם.
הם גם היו מצחצחים את נעלי החיילים תמורת כמה אגורות, ("סחסח" "סחסח"). יש חיילים שראו בכך מעשה חסד. אני נמנעתי, העדפתי לתת לכמה ילדים כמה אגורות, מאשר לקבל שירות כזה מילדיו של עם אשר צבאי שולט בו, נגד רצונם.
פעם אחת, ירד חייל מאוטובוס עם בקבוק מיטלטל בין שתי אצבעותיו. ילד ערבי - אולי בן 7, התקרב כרגיל לקחת את הבקבוק. ואז הוציא החייל סיגריה בוערת שהחזיק בידו השנייה, וכיבה אותה על מצחו של הילד.
לא צילמתי, לא הקלטתי, לא רשמתי פרוטוקול, ואפילו לא הרמתי קולי.
בפעם הראשונה (ויחידה עד כה בחיי) ידי התרוממה אינסטינקטיבית, לגובה פניו של החייל הישראלי, והחטפתי לו, לעיני חבריו / מפקדיו עשרות / מאות חיילים וקצינים ישראלים וכל הילדים הערביים, סטירת לחי אדירה מכל הלב ומעומק הנשמה, סטירה אשר הפילה אותו אפיים ארצה, עם הפנים כלפי מטה, תוך שהוא נחבט קלות גם בקרקע.
הייתי אז קצין צעיר, סגן משנה או סגן.
הוא קם להשיב, אך חבריו עצרו בעדו. הוא איים להתלונן, אך לא העיז. הוא ידע ודאי מה יהיה סופו אם יתלונן.
הסיפור הנ"ל הפך למורשת אצלי, אצל חיילי שהיו על אותו אוטובוס, ועשרות ואולי מאות חיילים והקצינים שהיו במקום.
אני מספר סיפור אישי קטן זה, כאיזון לתמונות אשר צילמו חיילים, תמונות אשר מציגות אותם באור המטיל הרבה סימני שאלה על התנהגותם, וטוב שצולמו התמונות. אך לצערי, אופן הצגתן, והמסקנות המוסקות מהן, מעידים על מגמתיות שלילית, מגמתיות מונחית אינטרסים, מן הסוג הבזוי ביותר.
האם אותה סיגריה הייתה "סיבה למסיבה"? תערוכות? האם תפקידה היה לסייע בידי גורמים פוליטיים על-מנת להוציא את כוחות צה"ל מסיני טרם קיבלה הממשלה החלטות שקולות בקשר לאותה נסיגה? לא ולא, הסיגריה הרעה הזו הייתה סיבה לפעולה, בלתי חוקית לכאורה, הכאה די ברוטאלית ומאד מאד פומבית של חייל ישראלי על-ידי קצין ישראלי - הכאה אשר עשרות ואולי מאות חיילים וקצינים היו שלמים עמה, ואשר כולם למדו ממנה לקח פי 100 מכל המטרות התבוסתניות של יוצרי ואוצרי התערוכה.
אם היו החיילים/הצלמים לוקחים את התמונות, ובאישור הצבא, עוברים יחידה יחידה, לא על-מנת להוריד את המוראל והמוטיבציה, אלא על-מנת ללמד את החיילים הצעירים את הכאב שאחרי, ללמדם כי יש דרך אחרת, להסביר להם מהניסיון את ההבדל בין הטוב לרע, איך פעלו החיילים המצלמים לפני שהבינו את הרע שבפועלם, וכיצד הם פעלו לאחר שהבינו, איך טיפלו בחריגים, לפני ואחרי - אז היה מקום להעריך את מעשיהם.
אך פרסום של תמונות "יורים ובוכים" בתערוכה אריסטוקראטית, ממוזגת אויר, מעיד על מטרות זרות, מטרות פוליטיות של מלחמה על מרכזי כוח, מרכזי שלטון ומרכזי כסף, אין בפרסום הזה שום מסר למעט מסר אגואיסטי של המפרסמים, וכך ורק כך ניתן להתייחס אליו.
אינני בטוח שהחיילים מודעים למטרות של המפרסמים, אני בטוח שאת חלקם מובילים באף, תוך ניצולם על-ידי גורמים המתכסים באצטלה של כבוד האדם, על-מנת לעשות טוב הרבה לעצמם והרבה הרבה רע לסביבתם.
