כבר מזמן לא זקוק האדם הסביר לשישה ניחושים כדי לגלות מה באמת מסתתר מתחת לערב הרב של הגלימות השחורות המכסה את הגוף הגדול והמגושם הזה המכונה "פרקליטות", והמורכב, כידוע, מפרקליטות המדינה ופרקליטויות המחוזות.
הגוף הזה הגיע לממדיו המיותרים, מפני שהוא מייצר כמויות עצומות של כתבי-אישום כדי להצדיק את מימדיו. והוא חייב להביא להרשעות רבות ככול האפשר, כדי להצדיק את הכמויות הרבות של כתבי האישום שהוא מייצר - והרי לפניכם מעגל קסמים בולמי.
לא ייפלא איפה, שכאשר בסופו של יום יוצא עוד מאן-דהוא זכאי בדין - רואה בכך הגוף הזה מכה קשה מתחת לחגורה, ויורד עליו עוד ליל תסכולים ארוך.
זיכוי, ואפילו זיכוי מחמת הספק, הוא בעיני הפרקליטות פרימה נוספת בבגדי המלכות הישנים שלה, וככל שהמזוכה מפורסם יותר או רם מעלה יותר (ולרוב הרי זה כמעט היינו-הך) הפרימה גדולה יותר.
אם חס וחלילה (מנקודת מבטה של הפרקליטות, לפחות) ייצא ראש הממשלה מתחת ידיה ללא כתב-אישום - היא עלולה להישאר עם חלק גדול מהתחת בחוץ. ואוי לאותה בושה;
לא ילד אחד בלבד יקרא אז: "המלכה עירומה!", אלא גן-ילדים שלם, ואליו יצטרפו כמובן כל המבוגרים.
ואז, הוי אז, רחמנא ליצלן, לאן היא תוליך הפרקליטות את ערוות-תאוות-ההרשעות שלה, שתהיה פתאום גלויה לעין כל, כפי שלא הייתה מאז ומעולם.
דבר מעין זה הרי לא יעלה על הדעת בקרב בעלי הדעות האחידות בפרקליטות. והרי רוב רובם של הסגנים הבכירים לפמ"חים, והסגנים הפחות בכירים לפמ"חים, והעוזרים לסגנים הבכירים והפחות בכירים לפמ"חים - חייבים להיות בעלי אותה דעה. שאם לא כן, אין לאיש מהם סיכוי קל שבקלים להתמנות ביום מן הימים לפמ"ח והלאה ומעלה מזה.
ובכן מה?
ובכן - מה שכתוב במפורש ומה שעולה בבירור מבין השיטין במאמרו של יואב יצחק, בתארו את מה שקורה בתקופת ההמתנה הזאת בפרקליטות: זעם וקצף על היועץ המשפטי לממשלה, וניסיונות להשפיע עליו בדרכים בזויות ונלוזות לבל יעלה בדעתו לסגור את התיק נגד ראש הממשלה. ואם כבר העלה - לבל יעז, לטובתו, לעשות את המעשה שעלה על דעתו. השמצות מראש על החלטה שטרם באה לאוויר העולם הן רק קצה הלשון הנחרצת כלפיו.
אליבא דפרקליטות, חייב גם היועץ המשפטי לממשלה להיות בדעה אחת איתה; תהא אשר תהא דעתה ויהיו אשר יהיו סיבותיה.
וָלא?
קרוב לוודאי שבהגיעו, באופן טבעי, ליום הנכסף שבו סביר כי יצטרף לבית המשפט העליון עלי-אדמות, יחכו לו שם כאלה שיש להם זיכרון ארוך וסיבות טובות לזכור...