באמריקה, שחוקתה מבטיחה חירות לכל אדם הבא בשעריה, לא חשבו אפילו פעמיים לאחר שטרוריסטים מוסלמיים היכו בה באופן אכזרי במיוחד. הרשויות הפדרליות הכריעו מיד: כדי להבטיח את זכותו של הרוב לחיות, קודם כל לחיות, יש לשלול מקצת מן הזכויות מאלה שמבקשים לטבוח באחרים.
מבלי אפילו ליתן את הדעת לסיבותיהם של המתאבדים ומסייעיהם, תהיינה אלה אשר תהיינה, קבע ג'והן אשקרופט, ה-Attorney General של ארה"ב, שיש להרחיב את סמכויותיהן של המוסדות המופקדים על אכיפת החוק, על-מנת שאלה יוכלו לפגוע ביחיד, או בקבוצות, לא על בסיס אתני, כמובן, כל אימת שמתעורר חשש שאותו יחיד, או קבוצת אזרחים, מבקשים לשלול את החיים מאחרים.
גם רוברט מילר, מנהל ה-FBI, הודיע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שזכויות מסוימות שעליהן היתה גאוותה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם תוגבלנה מעתה ואילך. לא עוד בחינה דווקנית של זכויות הפרט - אלא בחינה רחבת היקף של זכויות הרוב. אף אחד לא מיהר לומר שאת הטרור אי אפשר לנצח באמצעים צבאיים. עיתונאים לא התגייסו להדליף ממקורות "רמי דרג" בצבא או בממשל - והכל ידעו שעצות אחיתופל אפשר לנפק רק במזרח התיכון. כשהדברים נוגעים לבתיהם, האמריקנים הרבה פחות סובלניים - אם בכלל.
כך נוהגת מדינה חפצת חיים. כך פועלת דמוקרטיה מתגוננת. כך מתנהגים ראשיה של חברה חופשית שממאנים ליתן בידי טרוריסטים שפלים את הזכות לקטול חיים ללא הבחנה, תוך ניצול ציני של זכויות האמורות להיות שמורות רק לאזרחים שומרי חוק. אין דרך אחרת. כל סימן של חולשה יכול רק להוביל לעוד טרור - ולעוד אבדן והרס, שכן מי שבחר בדרך הטרור אף פעם אינו יודע רחמים. זהו טיבם של טרוריסטים. האנרכיה היא סביבתם הטבעית. לחם חוקם הוא הפגיעה בחפים מפשע. אם יוכלו - הם ישימו ידם אפילו על נשק אטומי או כימי כדי לקטול יותר חיים, על-מנת להביא קץ על העולם התרבותי כולו.
לכן לא נראו על מסכי ה-CNN אפילו פעם אחת פוליטיקאים מן הסוג היוסי שרידי המאוס, זה שכה אהוב על פרשנינו ועל שדרינו החמודים והעוקצניים, כדי לטעון שחייבים לשמור על איפוק ושצריך "להבין את המחבלים", שכן נקודת מבטם ראויה אף היא לתשומת לב. שום קיפוח, או אפליה, מדומה או אמיתית, אינם מצדיקים פגיעה בחיי אדם. זה היה המסר ששלח מעל מסכי הטלוויזיה בארה"ב כל מי שקיבל פתחון פה. ראשי הקהיליה הערבית אף הזדרזו להצהיר נאמנות לדגל האמריקני - והם לא חשבו אפילו להרף עין להביע הזדהות עם סבלם של אלה שמקרבם הגיעו המתאבדים. הם הבינו מיד, שכל גילוי של חוסר נאמנות למדינה שבה הם נהנים מזכויות שעליהן הם יכלו רק לחלום בארצות שמהן הם היגרו, יכול להמיט עליהם מעשי תגמול כאלה שלאחריהם הם ירצו לבלוע בחזרה את מילותיהם מהר מאוד.
בכל העולם, כך זה נראה עתה, למדו לקח מאז שהנאצים השתלטו על גרמניה ב-1933 בדרכים דמוקרטיות. עם טרוריסטים מתנהגים על-פי אורחותיהם. אף אחד לא מחפש לדבר עימם - ולברר מה בעצם מציק להם. לא עם אוסאמה בן-לאדן, ולא עם מנהיגי הצ'צ'נים, ולא עם ראשי הצבא האדום - אין לאף אחד שיג ושיח. בטרוריסטים צריך לפגוע בכל הכוח. יש לחפש אותם בחוריהם - ולגרום להם לצאת החוצה כדי שאפשר יהיה לדרוך עליהם. To Smoke Them Out - קבע נשיא ארצות הברית.
זאת היא הדרך האחת והיחידה - וכך צריך לנהוג גם במקומותינו. אסור, כמובן, לפגוע בחפים מפשע - אבל את בתיהם של מתאבדים, אזרחי מדינת ישראל, אפשר בהחלט להרוס, גם אם בכך גורמים לקרוביהם לחפש לעצמם מקום מגורים אלטרנטיבי.
המחבלים-המתאבדים צריכים לדעת, שבעוד הם "מבלים" בגן עדן, מבני משפחתם נשללו זכויות הפנסיה של המוסד לביטוח לאומי, כי מן הקרובים של כל מי שקשור למעשה פשע חבלני אפשר יהיה, חוקית, לשלול את האזרחות הישראלית - וכי יש עוד הרבה אמצעים, שאינם כרוכים בפגיעה בחיים, שבהם אפשר לנקוט כדי לגרום לכל מי שחושב על הצטרפות לפעילות חבלנית להבין שלא רק הוא-עצמו ישא בתוצאות.
אם בכפרים ובערים שבהם מתגוררת האוכלוסיה הערבית-פלשתינית לא יבינו זאת עכשיו - בעתיד נוכל רק להתגעגע לימים האלה. עם טרור מבית, אסור להשלים.
המיעוט הערבי-פלשתיני המתגורר בתחומי מדינת ישראל צריך להחליט. אין הוא יכול להחזיק במקל בשתי קצותיו. אם הוא מבקש לסייע ל"אחיו" מעבר ל"קו הירוק" - עליו לדעת שהוא נוטל על עצמו סיכון רב.
לא גירוש בפועל - אבל גם לא הרבה פחות מזה. את זכויותיהם להצביע, ולהיבחר, יוכלו אלה שמהם נשללה האזרחות לממש אחר כך בבחירות לפרלמנט הירדני.
השעה היא שעת חירום. גם בארצות אחרות, בעיתות חירום, נהגו כך. בארה"ב נשמעו בימים האחרונים, מלבד הנשיא ושר החוץ, בעיקר ג'והן אשקרופט ורוברט מילר. נימת דבריהם היתה בלתי מתפשרת. רק כך אפשר להגן על חירותה של ארה"ב - הם קבעו ואף אחד לא איים עליהם בפניה ל-Supreme Court שמקום מושבו בוושינגטון, שכן המוסד המכובד הזה אפילו לא ישקול להתערב בחקיקת חירום שמתכנן עתה הקונגרס.
פניות של יחידים או של אגודות שממומנות בידי גורמי חוץ אנונימיים בכלל, לא מותרות שם. החוק והסדר, וזכויות הפרט, נשמרים שם היטב גם מבלי ש"בצלם" או גוף חתרני אחר יעלה את טרוניותיו ישירות לערכאה העליונה.
אז אם לחקות את ארה"ב - אז עד הסוף.