המתנחלים עברו בדור האחרון כמה מבחנים לא פשוטים.
המבחן הראשון היה ונשאר אין ספור מקרים של התנכלויות לתנועה בדרכים. תופעת ידויי אבנים על כלי רכב, למשל, היא לחם חוקם כבר עשרות שנים. למרות שמדובר באחת ההתנכלויות ה"רכות" ביותר, אין הדבר פשוט כלל וכלל. יידוי האבנים גבה עד היום 2 הרוגים ומאות פצועים הכוללים איבודי עיניים, פגיעות מוח, ריסוקי לסתות ועוד.
"שאלה ב'" באותו מבחן היתה יידוי בקבוקי תבערה שהפילו יותר קורבנות. כיסוי הנזק על-ידי המדינה לכלי הרכב שנפגעו אינו כולל נזקים עקיפים הקיימים בשפע, כגון אובדן ימי עבודה לצורך התיקונים והבירוקרטיה הקשורה בהם. מיגון שמשות כלי הרכב של תושבי יש"ע המונע את חדירות האבנים מהווה מקור לבעיות נוספות. החלונות העשויים מפלסטיק עבה מקלקלים את מנגנוני ההרמה, דוהים בשמש, מהווים מפגע בטיחותי ויש להחליפם מפעם לפעם. כל התקנה והחלפה משמעותה עוד נזקים כלכליים עקיפים.
לא זו בלבד שהמתנחלים עמדו במבחן ללא דופי, אלא ככל שהתרבו הצרות - איכלוס היישובים התרחב.
המבחן הבא היה קשה יותר. עם התקדמות תהליך ה"שלום", החלו הפרטנרים לעבור לפיגועים בנשק חם בנוסף לידויי האבנים שלא חדל לרגע. יותר ויותר פיגועים בדרכים, רשימת נרצחים מתארכת, ו... האיכלוס מתרחב.
כצפוי, שיאו של השלום של אוסלו כפי שנחזה מראש על-ידי הימין היה מלחמת אוסלו. עם פרוץ המלחמה בראש השנה תשס"א, עמדו המתנחלים בפני מצב חסר תקדים. הפיגועים בדרכים גבו נפגעים בכמויות ששום מגזר באוכלוסיה לא שילם כמותם אף פעם בתולדות המדינה. למרות שיציאה לדרך ברכב שאינו ממוגן ירי היתה בחזקת משחק ברולטה רוסית, לא פסקה מעולם התנועה בדרכים - ביום ובלילה. אם בתחילה היתה הבעיה בדרכים, ובישובים עצמם היתה הרגשת ביטחון, הרי שעד מהרה ביטלו הירי על היישובים והחדירות הרצחניות לתוכם את שארית תחושת הביטחון.
על גוש קטיף נורו כ-4,200 פגזי מרגמה וטילים. כל אדם "נורמלי" היה קם ומסתלק. לא כן המתנחלים. היישובים גדלו והוקמו מאחזים נוספים בתנאים הזויים. ח"כ רן כהן קרא ביאושו לפלשתינים להפסיק לפגוע במתנחלים כי הדבר רק מדרבן אותם ומעודד אותם להרחיב את איכלוס היישובים.
הביטוי החזק ביותר לנצחון ההתישבות התמצה בתמונה של מחבלים שנעצרו במבצע "חומת מגן" המובלים באוטובוס של החברה לפיתוח גוש עציון שנשכר על-ידי צה"ל שעליו מתנוססת הכתובת: "יש"ע -התיישבות מנצחת".
בעוד הם מנהלים מלחמת קיום נגד הערבים בחזית, נאלצו המתנחלים לעמוד גם נגד רדיפות מהעורף.
בחזית הראשית ניצב השמאל שלא בחל בשום אמצעי כדי לרדוף ולהכפיש אותם. פרופסור מנוול אחד אף הציע לערבים לרצוח אותם, אם כי ברוב חסדו המליץ לא לפגוע בנשיהם וילדיהם.
הממסדים של מערכות המשפט, המשטרה והשב"כ מגוייסים אף הם למלחמה נגד המתנחלים. המשטרה נותנת דגש חסר תקדים ל"אכיפה" בקרב המתנחלים, השב"כ שתל בעבר סוכנים שכל תפקידם היה להכפיש את הימין בשליחות ממשלות השמאל. במשרד המשפטים קיימת "מחלקה לתפקידים מיוחדים" שכל תפקידה הוא למרר את חייהם. הפרקליטות מגישה נגד מתנחלים אין ספור כתבי אישום מופרכים. לאפשרות של כישלון בבית המשפט אין כל משקל בשיקוליה, כי מטרתה היא הטרדה, הטרחה, ביזבוז כספם וזמנם והרתעתם מלהגן על עצמם כשהם מותקפים, וללא שום קשר לתוצאה.
החל מתקופת ממשלת רבין מוסדו ההתנכלויות הללו במסגרת "הנהלים המיוחדים" - שורה של כללי אפלייה יחודיים שגובשו ללא בושה לגבי מתנחלים בלבד. מערכה זו התאפשרה הודות לחיפוי מוחלט של התקשורת, כולל "הממלכתית" המגבה את ההסתה והרדיפה של המתנחלים בצורה השערורייתית ביותר שתיתכן.
זהו ציר הרשע המבצע את הסזון של ימנו.
ההירואיות של עמידתם של המתנחלים נגד הטרור בחזית מתעצמת נוכח העובדה שהעורף מהוה עבורם חזית גרועה לא פחות, בייחוד נוכח האפשרות הפשוטה הקיימת לגבי כל אחד מהם לקום ולעזוב את יש"ע ולהשאיר את כל הצרות מאחוריהם.
כעת, אריאל שרון שנבחר כדי לחלץ את המדינה מהבוץ השמאלני, תוקע אותה עמוק יותר פנימה.
כמובן שהקורבנות הראשונים של מדיניות זו הם המתנחלים. ליבה ותכלית קיומה של "ההינתקות" שלו היא חיסול ההתיישבות בגוש קטיף, כי אספקת המים, החשמל ושרותי טלפון לערביי עזה, יחד עם יבואם של הפועלים משם, לא ייפסקו. אין בתוכנית שום ניתוק פרט לגירוש חסר פשר של המתנחלים במחיר של עידוד הטרור תוך תשלום הון עתק שיידרש לצורך העקירה ויחסל את כל המאמץ להבראת המשק, שכן איש בעולם לא מתכוון להשתתף במימון הגחמה של שרון.
מהלכי העקירה של ממשלת שרון יוצרים למתנחלים מבחן מסוג חדש.
מינהלת החורבן של שרון מנסה כעת להמיס את ההתנגדות לעקירה על-ידי סינוורם של המתיישבים בכסף. האם השמש המלטפת של האתנן של שרון ואולמרט יעשו את העבודה במקום שהרוח והגשם של הטרור הערבי יחד עם שנאת השמאל והטרור המשפטי מבית נכשלו כשלון חרוץ?
המבחן שבפניו ניצבים המתנחלים כעת הוא המשך ההתנגדות לגזירת הגירוש מבתיהם וארצם תוך דחייה מוחלטת של ערימת השטרות המתנפנפת מול עיניהם. מבחן זה מהוה אתגר לאהבת הארץ, לנאמנות לערכים ולאמונה, שאינו קל יותר מהמבחנים הקודמים. לא פשוט להתנגד להצעה המגונה הזו, אך חשוב לדעת כי קבלתה מהווה קפיצה לתהום.
לעומת זאת, סירוב נרחב לשתף פעולה עם נסיון ההזנייה ההמונית הזו הינו אות מבשר רעות לכוחות ההרס.