הפסלים היווניים של אתינה - אלת הצדק - מציגים אותה כאשה, שעיניה מוסתרות. אלת הצדק עיוורת, כדי לשפוט בצדק, וכדי לא להיות מושפעת על-ידי הצגות ועל-ידי מצגים, שמעלים הצדדים. כיוון שאלת הצדק עיוורת, כולם - המשטרה, הפרקליטות - עובדים עליה בהתמדה.
מי שחושב, שמני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, חידש דבר בהוויה הישראלית, כשקבע, כי בפרקליטות המדינה "תפרו" תיק לראש הממשלה - טועה.
ברשות הפלשתינית מחסלים יריבים על-ידי הכתמתם בתווית של משתפי-פעולה עם ישראל. השאר יעשו יקירי השמאל מארגוני הביטחון הפלשתינים. בישראל, שהיא, כידוע, חברה מודרנית, מעצמה מובילה בהיי-טק, מחסלים חשבונות עם יריבים גם באמצעות מערכת המשפט.
התוצאה שווה: היריב מוטל בחוצות משוסע ושותת-דם. וכידוע, אמרו חז"ל: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא, כ"ח ע"ב).
פרומקין - הבייתה
מעשי אבות סימן לבנים, אך בימים האלה, שהסקלרוזה מכה בי בכל פה עם עליית הטמפרטורה - איני מצליח להעלות יותר מדי פרשיות מנבכי ההיסטוריה, המעידות על השימוש בכתבי-אישום, או אפילו בשמץ צל של כתב-אישום על-מנת לבצע סיכול ממוקד של יריב פוליטי. כמובן, מדובר בהיסטוריה משוחדת וחד-צדדית.
בחום הזה הצלחתי להיזכר אחורה רק בפרשת השופט גד פרומקין - סבו של כרמי גילון - שהיה שופט עליון יהודי בימי המנדט. פרומקין היה המשפטן היהודי הבכיר ביותר בשירות הבריטים.
כשקמה המדינה, שר המשפטים פנחס רוזן לא רצה בו בבית-המשפט העליון. כנראה, משחקי כוחות וקינאה של הצמרת המשפטית בירושלים. לכן, הפיצו שמועה, כי פרומקין נאשם באשמה שולית. השמועה הייתה תירוץ נוח למנוע את מינוי פרומקין. השופט המנוסה נשלח לביתו, והמשרות נפתחו בפני מקורבי שר המשפטים. ארגיע אתכם - האשמה מעולם אפילו לא נחקרה.
גוראל מודח
אני מסובב את הרולטה, ונוחת על אחד אריה גוראל. כל חטאו היה, שהיה ראש עיריית חיפה - מפ"איניק טוב, ששירת את המפלגה בדבקות כל ימי חייו.
משטרת ישראל והפרקליטות - קבע בית-המשפט - עשו יד אחת בשנת 1992 עם הבוסים של מפלגת העבודה, כדי לטפול על גוראל אשמה פעוטה. כך, הוא נאלץ לפנות את כיסאו לטובת יקיר מנגנון המפלגה, עמרם מצנע.
הסוף - אחרי משפט מייגע, שנמשך כשנתיים, גוראל זוכה. כמובן, הוא לא שב לכיסאו, וגם מצנע כבר אינו ראש העירייה בחיפה.
גם בצבא
בימים האלה נחת בחיקי הספר "צדק מסוערב", שכתב עו"ד שלומי ציפורי. במאות עמודים מציג ציפורי כיצד חילץ בקושי את לקוחו - סא"ל אילן, המפקד הראשון של יחידת המסתערבים "שמשון" בפיקוד הדרום.
הפרקליטות הצבאית - תחת תת-אלוף אמנון סטרשנוב, אז הפרקליט הצבאי הראשי - "תפרה" לאילן תיק. בסופו של דבר, הנשיא נאלץ לחנון את אילן, ולהשיב לו את דרגותיו.
המעקב אחר נפתולי הספר קורע קרביים משני טעמים: ראשית, קיווינו שלפחות צה"ל נקי מהנגע הזה; שנית, כמו בהרבה תחומים הצבא הינו חממה להכשרת בעלי מקצוע לשירות הציבורי, ואבוי לנו אם זו הכשרת הפרקליט בצבא.
פרשה על גבי פרשה
עו"ד ד"ר חיים משגב העלה בסוף השבוע שעבר על בימה זו של "חדשות מחלקה ראשונה" את סיפור חד-גדיא: כיצד נפנפו בבת-אחת את יעקב נאמן ממשרת שר המשפטים ואת רפאל איתן ממשרת שר המשטרה באמצעות כתבי אישום מגוחכים. שניהם זוכו לבסוף - אך במקומם נבחרו לשתי משרות הללו אנשים, שהיו כלבבם של א/נשי הפרקליטות.
מועמדות ראובן ריבלין לתפקיד שר המשפטים בממשלת שרון הוכשלה באמצעות חקירה, שנמשכה ונמשכה - עד ממש לאחרונה.
בקיצור, מסוכן לזכור דברים - ובעיקר, בקיץ - בארץ זו, הנמצאת באמצע הלוואנט, בתפר בין האימפריה הביזנטית לבין העולם השלישי באפריקה.