הרוצח הבא הוא היחיד שיודע כבר עכשיו שהוא הרוצח הבא.
הרוצח הבא משחיז סכין, ממלא מחסנית, מקושש זרדים לאש.
הרוצח הבא נמצא בקו התפר שבין המרכז לבין השוליים.
לרוצח הבא יש הורים ביולוגיים. אולי גם הורים מאמצים.
לרוצח הבא יש שם פרטי ושם משפחה אבל הוא עדיין אנונימי. אולי אפילו הוא לא יודע שמדובר בו.
לרוצח הבא היתה ילדות עשוקה, מלאה חסכים. או לא.
הרוצה הבא היה ילד שמנת. דבר לא חסר לו. כל מבוקשו ניתן לו בשפע ובנדיבות. או לא.
לרוצח הבא היתה ילדות קרה וריקה. הוא לא קיבל חיבוק. הוא לא זכה לליטוף. הוא לא נהנה מנישוק. מעשה מגונה שביצע בילדה אחת הושתק. או לא.
הרוצח הבא קיבל מדי יום מנה חמה של רוך ואהבה. אפפו אותו בחומם של כל לבבו יקיריו. הרעיפו עליו כל-טוב. או לא.
לרוצח הבא לא היה את מי לשתף בכאביו, בסודותיו. לא היה לו באוזני מי להקיץ את פשר חלומותיו.
הרוצח הבא היה בטיפול. היתה לו אוזן קשבת. היה לו בפני מי לשפוך את לבו, לכאוב, לבכות, לצרוח, להגיד שנמאס לו מהכל.
היו לו מורים לטיפוח ומורים להעשרה ומורים לסתם כיף.
לרוצח הבא יש בית ומשפחה, הורים, אחים ואחיות, תעודת זהות, רשיון נהיגה, תעודת סטודנט. הוא מנוי במכון כושר. יש לו תעודת יושר. הוא חתם על תרומת איברים. הוא העניק צדקה.
לרוצח הבא יש חזות "רגילה" גם מחוץ למרכאות הכפולות. הוא לא שטן. הוא לא מפלצת. בדי. אן. אי שלו אין סימנים של יצורים מהחלל החיצון. יש לו נימי דם ורקמות רכות כמו לשכן ממול. בצילומי הרנטגן שלו לא מובחנים שום מומים מולדים.
הרוצח הבא גלוי אבל סמוי. הוא חשוף אבל מוגן.
לרוצח הבא יש כבר פרקליט. בכתב ההגנה שלו, שכבר נכתב למעלה, יפורטו סיבות לאי-שפיות זמנית.
הרוצח הבא מפריח ענני מרלבורו-לייט. פיו מדיף אלכוהול וניקוטין. בעורקיו זורם קפאין. יש לו חברה שהוא נפרד ממנה לאחרונה.
לרוצח הבא יש דיבורית. יש לו "ממתינה". את מכנסיו הוא קונה במכירות חיסול. יש לו חברים בהולנד. במקרר שלו יש גבינה צהובה טעימה להשחית.
לרוצח הבא אין פרופיל של רוצח. יש לו חברים בשכונה, בשכבה, בפלוגה. הוא סיים כימיה מורחבת. יש לו חמש יחידות בפיסיקה. הוא היה בכלל לא רע באנגלית. בסוף הקיץ הוא ייקח "דיל" לסקנדינביה עם החברה התורנית. הם יזרקו זה על זה כדורי-שלג קפואים שיתנפצו על גופם לאלפי רסיסים. בבקתת הרים מבודדת הם יאכלו ארוחה רומנטית לאור נרות. הוא יפזול לצדדים. תשב שם אישה יפה עם יופי נורדי, פיורדי, מדריכת טיולים נורבגית. הוא יאבד ריכוז וקשב ויבהה לרגע באופק. התנערה שאתו תשאל מה קורה והיא יגמגם ויגיד שזה סתם.
כשיחזרו לארץ הם ייפרדו. הוא יחליף עבודות מזדמנות. כשישאלו אותו למה הוא לא מממש את הפוטנציאל שלו הוא יגיד שהוא עדיין לא סגור עם עצמו מה הכי כדאי ללמוד.
כשהרוצח היה קטן הוא רצה להיות גדול. על הקירות, בחדר המדרגות, הוא צייר פעם, לחרדתה של אחת השכנות, את מלאך המוות. שובב תאב חיים שכמוהו.
הרוצח הבא יישען על תקדים: כבר רצחו כאן ראש ממשלה, יאמרו המחפשים סיבות ונסיבות להקל בעונשו.
הרוצח הבא יחלוק תא עם הרוצח הקודם. אתה ראשון, יא קאזה, יגחך השני. צחוק של צינוק.
הרוצח הבא אולי לא יודע שזה הוא. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא סתם. הוא קם, מצחצח שיניים, מתלבש, שותה נס, יוצא. הוא לא יודע מה יילד יום. אולי הוא ירצח ראש ממשלה. מי יודע. הכל יכול להיות. תלוי בנסיבות, במצב הרוח, במצב העו"ש. במצב ביו"ש. אולי בכלל יכאב לו הראש?
ייתכן כי הרוצה הבא לא נולד, עדיין.
ייתכן כי הוא עולה חדש או תושב ותיק.
ייתכן כי השקפת העולם שלו שיטתית ומסודרת, מעוצבת ומגובשת. ייתכן שהיא אקראית ומגובבת.
אני רוצה להאמין ולקוות כי הרוצח הבא יימלך בדעתו ולא יבצע את זממו. שהוא ייוותר בחזקת "הרוצח הבא", כלוא רק בתוך המרכאות הכפולות של הכינוי המאפיין והמזהה אותו, לכאורה ולא, חלילה, לזוועת כולנו, בתוך בית הכלא.
מה אנחנו יודעים על הרוצח הבא? כלום. לא כלום...