בימים אלה ממש, אישרה הכנסת הצעת חוק של ח"כ רוני בר-און, בתיאום עם שר המשפטים טומי לפיד, בדבר יצירת מוסד של "שופט חוקר" - שיטפל, ינהל, יפקח על תיקים של אישי ציבור ויחליט על גורלם, לסגירה או להגשת כתב אישום.
"הדיל" בין ח"כ בר-און לטומי לפיד, תלוי בעמדתו הסופית של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. אם יסכים, בתנאים שיקבעו, ימשיכו בתהליך החקיקה. אם יתנגד, ימשוך ח"כ בר-און את ההצעה, עד שיימצא הסדר אחר.
בפרסומים שהיו עד כה בכל הנושא של "שופט חוקר", היו הרבה אי-דיוקים, חוסר-ידע ופרשניות לא נכונות. מוסד "השופט החוקר", מעוגן היטב במסורת ובשיטת המשפט הקונטיננטלית. היא פועלת מזה שנים רבות בצורה אקטיבית בצרפת, בלגיה, הולנד, איטליה וארצות נוספות. בצרפת לדוגמא, שופט חוקר הוא בעל סמכויות משפטיות נרחבות, כגון: מעצר לתקופות ארוכות, חקירה השלמה והחלטה, וחקירותיו הגיעו עד לשרים ואפילו לראש הממשלה והנשיא המכהן, שבשלב זה, בשל חסינותו כנשיא, התיקים נגדו, הושעו וניתן להחיותם לאחר תום הקדנציה הנשיאותית.
באיטליה - נחקרו שרים וראש הממשלה המכהן, וגם מלחמתם "במאפיה" וארגוני הפשע - נוהלו על-ידי שופט חוקר או שופט חוקר מיוחד, עם סמכויות נרחבות שקיבל מהממשלה ומשרד המשפטים.
גם בארה"ב משתמשים בווריאציה משפטית של שופט חוקר - בנוסח "תובע מיוחד" - כפי שהיה במקרה של קלינטון שבה מונה הפרקליט הידוע קנת סטאר לטפל בפרשה - והיא נוהלה, בצורה אגרסיבית ולאור זרקוני העתונות.
המוסד שופט חוקר במשפט הישראל, נשאר כירושה מהשיטה הבריטית, אך נשאר מוגבל למקרים של מוות בלתי טבעי, או מוות שיש חשש שהושג בעבירה, ואז מתקיים הליך בפני "שופט חוקר" שמתמנה למשימה זו והחלטתו מועברת לפרקליטות לביצוע.
יש לציין, כי גם באירופה יש המסתייגים מהשיטה ומהכוח הרב, שמרוכז בידי השופט החוקר ומתחילה נטייה חזקה לביטול או שינוי המוסד - אבל הדרך עוד ארוכה.
בהצעת החוק הישראלית, יש גם אופציה של "ועדה משפטית" שתבדוק תחילה את תיקי אנשי הציבור, לפני מתן ההחלטה הסופית. וריאציה מעין זו של ועדה משפטית, יכולה למנוע את הקמת "מוסד השופט החוקר" - אם היא עצמאית, בעלת סמכויות וכפופה ישירות ליועץ המשפטי לממשלה.
במאמרים קודמים שפרסמתי בנושא זה של חקירה והעמדת אנשי ציבור לדין, ציינתי לא פעם, במיוחד לאור שרשרת הזיכויים המאסיבית, שיש להקים "צוות לבקרת איכות" בפרקליטות שיבדוק את התיקים הספציפיים והבעייתיים, לפני מתן החלטה סופית. הצעת החוק המעניקה סמכות לוועדה משפטית - היא למעשה יישום הההצעה שעליה כתבתי מזה תקופה ארוכה.
עצם העלאת ההצעה מחדש, בימים אלה היא ללא ספק, תוצאת המאבק בין צוות ארבל וצוות מזוז - שפרץ עם פרסום חוות הדעת בעניין האי היווני - במיוחד בגלל התוצאה, שהיתה לצנינים ולשנינה מצד מתנגדיה ולתמיכה נלהבת מצד תומכיה.
יתרונות השיטה או המוסד החדש - נעוצים בסמכויות שינתנו לו בחוק. ברור, שעליו לקבל סמכות חקירה ופיקוח על המשטרה ועל הפרקליטות שתלווה את החוק, על המעצר, על הפרסום ועל ההגבלות שיוטלו על החוקרים העדים הנחקרים והחשודים.
חקירה ופיקוח של גוף מעין זה, שבראשו שופט ברמה של שופט מחוזי לפחות, שיכול להיות שופט בדימוס, או שופט מכהן שימונה רק למשימה זו או פרקליט מחוז בדימוס או עו"ד בכשירות של שופט מחוזי - שיתמנה לתפקיד. המינוי צריך להיות אובייקטיבי, עצמאי, ידען משפטי, בעל מעמד משפטי מוכח, ורצוי אדם כריזמטי וחזק.
אדם כזה יכול למנוע ולחסל את המחלה של "הדלפות" מגמתיות, מכוונות, חלקיות ולפעמים מרושעות או את השפיטה על-ידי עיתונות שבכוחה לחסל קריירות פוליטיות ומוניציפליות. עם מתן ההחלטה של השופט החוקר, יועבר התיק לביצוע לפרקליטות.
הצד השני והחלש של ההצעה, נעוצה בהגבלתה לתיקים פליליים של אנשי ציבור. כמובן שצריכה לבוא הגדרה בחוק - מי הם אנשי ציבור - ומי המאושרים שיהיו ברשימה הנבחרת - שללא ספק תהפך לאלטיסטית ומיוחדת.
החיסרון הגדול השני יהיה בפתיחת מסלול פלילי נפרד, לאנשי ציבור, להבדיל מהמוני העם שימשיכו במסלול הישן והמיושן. כמו כן יש ממש טענה, ש"מבחן בוזגלו" - או שימות לגמרי או שיופעל על שכבת "בוזגלו" שעליה נמנים רוב האוכלוסיה - פרט למכובדים שיהיו ברשימה נפרדת ועליהם יחול מבחן חדש אולי מבחן "שרון-גלעד".
מבחינה חברתית, מוסרית, ציבורית, תהיה זו שגיאה משפטית, ליצור שני מסלולים משפטיים, או שני מעמדות או שכבות, שהיחס אליהן ייבחן במבחנים לא זהים.
ואם יטענו שהמבחן בשני המסלולים יהיה זהה, והעקרון המנחה יהיה - "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" או העקרון הפלילי האוניברסלי שהאדם "הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו" - גם אז קשה להניח שהוא ניתן ליישום, בצורה שוויונית - ובכל מקרה לא יתקבל ככזה, למרות כל המאמצים, על-ידי הציבור.
הפתרון, לאלה המעוניינים ללכת בכיוון של "שופט חוקר", הוא לקבוע שכל העבירות מסוג פשע חמור: כגון, רצח או עבירות של הפרת אמונים, ניצול לרעה של שררה, עבירות המבוצעות על-ידי בעלי תפקידים ממשלתיים וציבוריים - יהיו נתונים לסמכותו של מוסד השופט החוקר.
האופציה האחרת - להקים במשרד המשפטים צוות "לבקרת איכות" - שיבדוק, יפקח וינחה את חקירות התיקים הרגישים, המסובכים הציבוריים, יעריך את אפשרויות ההרשעה בבית המשפט, לאור התקדימים והפסיקו של העליון ובכפיפות ישירה ליועץ המשפטי לממשלה.
יש לקחת בחשבון - ששינוי שיטה או חקיקה צריך להתאים למנטליות של העם, תפישת עולמו, חינוכו והמסורת הציבורית.
_________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.