אחריות לפני פוליטיקה

לאחרונה נשפכו, לא מעט, קיתונות של רותחין על ראשה של מפלגת העבודה ובעיקר על העומד בראשה, שמעון פרס, בגין המגעים על הקמת ממשלת אחדות לאומית. הישרדות מפלגתית וציניות פוליטית הם המודל העומד בפני חלק גדול של התקשורת הישראלית ומפלגה המעדיפה מהות על צורה כלומר עמדות ולא רווח אלקטוראלי נראית כעוף מוזר הראוי לגינוי ולביקורת. מאז 1977 מועד חתימת הסכם השלום עם מצרים מטיפה מפלגת העבודה להינתקות מדינית בינינו לבין הפלשתינים. פעם קראו לכך "פשרה טריטוריאלית", פעם "שמירה על הרוב היהודי", פעם "הסכמי אוסלו", פעם היפרדות", פעם "הבנות פרס אבו-עלא, ועתה "הינתקות". התוכן נשאר אותו תוכן והמניעים אותם מניעים. בין הים התיכון לירדן מתגוררים כ-10 מיליון נפש. 5.3 מיליון יהודים ו-4.7 לא יהודים, ברובם מוסלמים. היעדר תיחום ברור בין מדינת ישראל לבין השכנים יביא, תוך פרק זמן קצר, לאובדן הרוב היהודי - נשמת אפה של מדינת ישראל כמולדת העם היהודי - ולהפיכתנו למדינה דו לאומית (עם רוב ערבי) או למדינת "אפרטהייד" עם רוב נטול זכויות. מצב דמוגרפי זה חייב להאיץ את תהליכי ההינתקות המדינית שלנו מהפלשתינים, כאשר בנוסף לכך עומד השיקול המוסרי של העם היהודי שלא לשלוט על עם אחר. במשך שנים רבות הוויכוח בין שמאל לימין בישראל ובין העבודה וקודמותיה ההיסטוריות לבין הליכוד וקודמיו היה על עקרון ברור בתחום המדיני: ארץ ישראל השלמה לימין וחלוקת הארץ לשמאל. בין מי שהאמינו כי קדושת החיים קודמת לקדושת הארץ לבין מי שהאמינו בעדיפות קדושת הקרקע. בין מי שחשבו כי יחסי שלום עם שכנינו הם מרכיב בסיסי בתפיסת הביטחון של ישראל לבין אלו המאמינים רק בכוח הזרוע. בשנה האחרונה חל מהפך בעמדותיו של מנהיג הליכוד - ראש הממשלה, אריאל שרון. מעקב אחר התבטאויותיו מעיד כי אימץ את מרבית עמדותיה הבסיסיות של מפלגת העבודה: הצורך להינתק מהפלשתינים, העיוות שבכיבוש (כן כיבוש על-פי שרון), ההכרח לפנות ישובים מעבר לקו הירוק והתפיסה כי פחות התנחלויות שוות פחות טרור. על-מנת להגשים מדיניותו זו דרוש לראש הממשלה רוב. רוב פרלמנטארי זה יכולה להעניק לו רק מפלגת העבודה הואיל ומרבית חברי תנועתו - הליכוד - מסרבים לתמוך בתוכניתו ומונעים את מימושה. בצר לו פנה שרון לפרס וביקש כי מפלגת העבודה תצטרף אליו במאמץ לבצע את מדיניותו - מדיניותה ההיסטורית. שמעון פרס ומפלגת העבודה בניגוד לנורמה הפוליטית השלטת בישראל החליטו לזנוח את השיקול האלקטוראלי והאינטרס המפלגתי הצר ולעשות כל מאמץ בניסיון להביא להקמת ממשלה חדשה שבסיסה שותפות בין העבודה לבין תומכי רה"מ במגמה להביא להחזרת ילדינו מעזה ולתיקון עוולות חברתיות שבמרכזן דאגה לקשישים לילדים בסיכון לנכים ולמשפחות חד הוריות כמו גם למגזרים אחרים בחברה הישראלית. המאמץ הוא כן, הניסיון הוא אמיתי למצוא מכנה משותף שיביא למימוש עקרונות אלו. המחיר האלקטוראלי אותו משלמת מפלגת העבודה בטווח הקצר ברור וידוע לכל. ים גידופים וקיתונות הבוז מצד חלקים בתקשורת היה ידוע לקברניטים מראש, אך כמפלגה אחראית וכתנועה שתרומתה להקמתה ולביסוסה של ישראל נמצאת בכל רחבי המדינה בעבודה חשים כי אין דרך אחרת. יש לנסות ולמצוא את הדרך להוביל את ישראל לשלום ולפריחה חברתית וכלכלית. שרון לא משתמש בפרס. הליכוד אינו מהתל בעבודה. זו עמדתה מימים ימימה. זה אינו משחק על זמן - כי לישראל אין זמן. הגיעה העת להחליט. כל יום שעובר עולה בדם ובדמים. השאלה היחידה העומדת לדיון היא למי הרוב בליכוד, האם הליכוד רוצה והאם הליכוד יכול. ההכרעה מתחייבת בהקדם כי אין לנו ארץ אחרת. _________________________ הכותב הוא מרכז צוות המו"מ הקואליציוני של מפלגת העבודה.