שר האוצר מגיש תקציב לכנסת -הנאום המלא

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להניח בפניכם היום את הצעת תקציב המדינה לשנת 2002 ואת עקרונות המדיניות הכלכלית של הממשלה לשנת התקציב הבאה. במהלך ששת החודשים הראשונים לכהונת הממשלה הנוכחית, נאלצנו במשרד האוצר לטפל בהכנתם ובאישורם של שלושה תקציבי מדינה - דבר שלא היה לו תקדים: נכנסנו לתפקידנו בחודש מארס, כשלמדינת ישראל לא היה תקציב מאושר, מה שאילץ אותנו להביא תוך תקופה קצרה של שלושה שבועות את התקציב לאישור הכנסת, שכן אחרת היינו נאלצים ללכת שוב לבחירות. אישרנו את התקציב למרות שהוא הוכן במשרד האוצר בחודש יולי 2000, לפני פרוץ גל הטרור הפלשתיני ששטף את הארץ ולפני ההאטה בכלכלה העולמית וקריסת השווקים הפיננסיים, בעיקר בארצות הברית. מייד לאחר אישור תקציב 2001 בכנסת, בסוף חודש מארס, ניגשנו לטפל בשינויים ההכרחיים שנדרשו בתקציב, כדי לתת מענה לצורכי הביטחון כתוצאה מגל הטרור הפלשתיני. למרות ההגדלה המשמעותית שנדרשה לתקציבי הביטחון, לא בחרנו בדרך הקלה של הגדלת ההוצאות הממשלתיות, אלא עשינו זאת - למרות הלחצים להטיל מסים חדשים - באמצעות מדיניות אחראית של שמירה על מסגרת ההוצאות, והסטת תקציבים ממשרדים אזרחיים כדי לממן את הגידול בהוצאות הביטחון. היו שהזהירו אותנו אז, כי לא די בהסטות הפנימיות בתקציב המדינה, וכי עלינו לקצץ את מסגרת התקציב מול הירידה בהכנסות, אולם אני סברתי - ואני מאמין שנהגנו נכון - כי בתקופה של מיתון, אסור לממשלה לקצץ עוד יותר את היקף הוצאותיה ובכך להפעיל בלם נוסף על גלגלי המשק. במקביל לכך, התחלנו בגיבושו של תקציב המדינה לשנת 2002, שמונח כאן לפניכם היום. חברי הכנסת, 2001 היא מהשנים הקשות ביותר שידעה הכלכלה הישראלית, אולי הקשה ביותר. מאז גל הטרור הפלשתיני, ששוטף את הארץ מספטמבר 2000, נגרמה פגיעה קשה ברבים מענפי המשק. התיירות - מענפי הייצוא החשובים שלנו - ספגה מכה אנושה. מתחילת גל הטרור נרשמה ירידה של כמחצית במספר התיירים המגיעים לישראל. לא רק בתי המלון, שנאלצו לפטר אלפי עובדים, נפגעו. מסעדות, מדריכי טיולים, חברות הסעה, נהגי מוניות ועוד רבים אחרים, שהתפרנסו בכבוד מענף התיירות, ספגו פגיעה קשה. הנדל"ן - הקטר המרכזי של המשק הישראלי עד אמצע העשור הקודם -שדחף ומשך אחריו רבים מענפי המשק האחרים ושההידרדרות בו החלה עם עצירת גלי העלייה ההמוניים באמצע שנות ה-90, נאלץ להתמודד עם החמרה נוספת בביקושים. המסחר - האווירה הקשה שהשתררה בארץ מאז ספטמבר 2000, הביאה לצמצום משמעותי בהיקפי הפעילות של קניונים, מרכזי מסחר ובידור, בעיקר בחודשים האחרונים. אין ענף במשק שלא חש את פגיעתו והשפעתו של הטרור הפלשתיני. אם נוסיף לכך את התמוטטות שוקי ההון בארצות הברית מאוקטובר אשתקד, את תחילתו של המיתון העולמי שפקד את אירופה ואמריקה במהלך השנה החולפת, ואת המשבר הקשה אליו נקלעה תעשיית הטכנולוגיה העולמית - שהצמיחה בה היתה הגורם המרכזי לנתוני הצמיחה היוצאי-דופן של המשק הישראלי בשנת 2000 - נקבל את תמונת המצב הקשה, בה שרוי המשק. בעולם המערבי הבינו מזמן - עוד לפני האירועים הקשים בארצות הברית, וגם מבלי שייאלצו להתמודד עם בעיות הביטחון הקשות איתן מתמודדת ישראל מזה למעלה משנה - כי 2001 תהיה אחת השנים הגרועות לכלכלות העולם. רק השבוע פרסם ה-OECD - הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי, בו חברות המדינות המובילות את הכלכלה העולמית - כי שנת 2001 תהיה הגרועה ביותר מזה 20 שנה. בתרגום למספרים יבשים, כך נראית שנת 2001 מבחינתו של המשק הישראלי: - כ-220 אלף מובטלים, לעומת תחזית לירידה בהיקף האבטלה לרמה של 211 אלף מובטלים; - ירידה של %11 בייצוא, לעומת תחזית לגידול של %8 בייצוא; - נפילה של %0.7 בתוצר העסקי, לעומת תחזית לצמיחה של %5.5; - הכנסות ממסים ומאגרות בהיקף של כ-150 מיליארד שקל, לעומת תחזית להכנסות של כ-153 מיליארד שקל; - הכנסות מהפרטה וממכירת תדרים בסך של 250 מיליון שקל, לעומת תכנון של 4 מיליארד שקל; - גירעון-תקציבי של כ-%2.75 מהתוצר, לעומת יעד גירעון של %1.75; - צמיחה של כ-%0.5 בתוצר המקומי, לעומת תחזית לצמיחה של %4.5. מיום כניסתי לתפקיד אני מתריע בכל מקום כי המשק נמצא במיתון קשה, שסיבותיו כאמור הן המצב הביטחוני מחד, והמיתון בשוקי העולם והטכנולוגיה מאידך. לצערי רק לאחרונה, מאז ה-11 בספטמבר והאסון שפקד את ארצות הברית, אני מגלה שאנשים מתחילים להבין ולהפנים את העובדה הקשה הזו. על אף התמונה העגומה, יכולנו - אלמלא נקטנו במדיניות האחראית והנכונה - להיות היום במצב קשה שבעתיים. למרות המיתון, למרות התמוטטות שוקי הטכנולוגיה, למרות הירידה החדה בהשקעות הזרות, למרות ירידת קרנה של ישראל בעיני משקיעים, הצלחנו ברוך השם לצלוח את התקופה הזו ללא משבר או טלטלה פיננסית, מהסוג שקרה במדינות רבות באסיה ובדרום אמריקה, וכפי שקרה אצלנו בשנות ה-80. רבותי חברי הכנסת, יעדי תקציב המדינה לשנת 2002, כפי שהבאתי לאישור הממשלה, הם: - העלאת המשק על מסלול של צמיחה אמיתית; - מאבק באבטלה; - יצירת עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים; - צמצום הפערים החברתיים בין שכבות האוכלוסיה השונות. כדי להשיג את היעדים הללו החלטתי להגדיל את הגירעון בתקציב המדינה. הממשלה החליטה לאשר את הצעתי ולקבוע שהגירעון בתקציב 2002 יעמוד על %2.4 מהתוצר - יעד שהוא עלייה של כמעט אחוז לעומת היעד המקורי, אבל גם יעד שהוא ירידה לעומת הגירעון הצפוי השנה בפועל - כ-%2.75. זהו, לדעתנו, יעד גירעון שמשקף מצד אחד אחריות הנדרשת מממשלה, שמעשיה נראים ונבחנים היטב בחלון הראווה של השווקים הפיננסיים, ומצד שני, חשוב יותר, זהו יעד גירעון המשקף את אחריותה של הממשלה כלפי אזרחיה - בראש ובראשונה להביא לצמיחת המשק וליצירת מקומות תעסוקה. כולכם בוודאי זוכרים את הביקורת ואת האיומים שהופנו כלפינו, שאם נגדיל את הגירעון ולא נדבוק ביעד המקורי של %1.5, תתחולל כאן קטסטרופה, שתחילתה בהורדת דירוג האשראי של ישראל ובקריסה פיננסית של השווקים. אני סברתי, שזו תהיה איוולת לדבוק ביעד גירעון שנקבע לפני 3 שנים, ולהתעלם מהתנאים הקשים בהם שרוי המשק. לשמחתי, אותן נבואות זעם לא הגשימו את עצמן. להיפך. דירוג האשראי של ישראל לא נפגע, וגופים פיננסיים מובילים כמו קרן המטבע שיבחו את מדיניותה הכלכלית של הממשלה ואת האחריות שבה היא מנהיגה את המשק בשעה קשה זו, ושלמרות המצב הקשה לא פרצנו את מסגרת ההוצאות, וגם לא הטלנו מסים או מילוות על הציבור, כפי שקרה תמיד בכל המלחמות, וכפי שרבים הציעו לנו לעשות. כדי להוציא את המשק מהמיתון שבו הוא שרוי, הצבנו כיעד ראשון במעלה את הגדלת ההשקעות בתשתיות. נכון, זו סיסמא מעט שחוקה, אבל הממשלה הזו והתקציב הזה יוצקים לתוכה תוכן אמיתי. למעלה מ-8 מיליארד שקל - סכום שיא של כל הזמנים - יושקעו השנה בתשתיות, מרביתן תשתיות תחבורתיות - כבישים, מסילות ברזל, שדות תעופה ועוד. ההשקעה המאסיבית בתשתיות היא הכרח. התשתיות התחבורתיות במדינת ישראל מפגרות בעשרות שנים לעומת התשתיות בכל מדינות המערב. כל מי שביקר באירופה ובאמריקה יודע על מה אני מדבר. אלה שמדברים אצלנו על עמידה ביעדי "אמנת מאסטריכט", צריכים לשאול את עצמם האם לא כדאי לנו להידמות לאירופה לא רק בגודל הגירעון, אלא גם במצב התשתיות. ואת התשתיות האלה באירופה ובאמריקה לא בנה המגזר הפרטי. הן נבנו מכספי ממשלה. יש כאן בתקציב הזה רשימה ארוכה של פרויקטים מהצפון ועד לדרום, בהשקעה ממשלתית או במימון של המגזר העסקי, שתכליתם אחת: קיצור המרחק בין הפריפריה למרכז והקלה על אלה המתגוררים ביישובים מרוחקים ומבקשים למצוא לעצמם פרנסה. מי שמסתכל על מה שנקרא "מפת האבטלה" רואה שבמרכז הארץ שיעור האבטלה הוא נמוך, וככל שאנו מתרחקים מהמרכז, הולכים שיעורי האבטלה וגדלים. ההשקעה המאסיבית בתשתיות - היא לבדה - צפויה ליצור אלפי מקומות עבודה חדשים בשנה הבאה ולהוות מנוע עיקרי בצמיחת המשק. עלינו לדאוג לכך שמקומות העבודה הללו לא יאויישו במי שאינם אזרחי ישראל. זו הסיבה שלצד ההחלטה על הקטנת מספר העובדים הזרים השוהים כאן כחוק, ומאבק חסר פשרות באלה שהגיעו לכאן בניגוד לחוק, הוריתי לאנשי משרדי כי במכרזים שהמדינה וגופים מתוקצבים יפרסמו מעתה ואילך יופיע סעיף שיחייב את הזוכים בו להעסיק אך ורק עובדים ישראלים. אין לנו אפשרות לעצום עוד עיניים. עניי ארצנו קודמים. אומרים לי שזה בלתי אפשרי. שהישראלים לא רוצים לעבוד בעבודות פיזיות. אני לא מקבל את זה. אומרים שזה יעלה לנו יותר כסף, אם נחייב רק עובדים ישראלים. שיעלה. עדיף כך, מאשר שנשקיע יותר כסף בדמי אבטלה ובקיום תרבות של אבטלה. מובן שכדי שההשקעות האלה בתשתית ייצאו אל הפועל, נדרשת הנעה של ההליכים הבירוקרטיים. זו הסיבה שהבאתי לאישור הממשלה - ואני מבקש גם את אישור חברי הכנסת - לחולל מהפיכה בכל מה שנוגע לאישור פרויקטים בתחומי התשתיות. במסגרת הזו, יוקם גוף-על, שיקבל סמכויות לאשר פרויקטים לאומיים בתחומי התשתיות והבנייה תוך 4 חודשים בלבד. המצב הנוכחי בלתי נסבל. פרויקטים תקועים בוועדות התכנון במשך שנים. לאיש לא אכפת. הדבר הזה גורם למשק אובדן תוצר במילארדי שקלים ומבריח מכאן משקיעים מקומיים וזרים, שמאסו בהתעללויות הבירוקרטיה הישראלית. האם ועדה מחוזית, שאמורה לאשר ולדון בפרויקטים תשתיתיים בהיקפי ענק דוגמת מינהרות הכרמל, היא זו שגם תדון בתוספת של קומה לבניין מגורים, או בסגירת מרפסות? אני מביא את מנהרות הכרמל כדוגמא, אבל הן לצערי לא דבר חריג. 17 שנים עברו מאז נהגה הרעיון להקים את מנהרות הכרמל ולחולל מהפיכה בתשתית התחבורתית של אזור חיפה והצפון, מהפיכה שיש לה השפעות בסדר גודל מאקרו-כלכלי, אבל מאז - למרות שהמדינה פרסמה מכרז וזכתה בו קבוצת משקיעים מישראל ומאירופה - העבודות עדיין לא החלו. הכרזנו מלחמה בבירוקרטיה, ואני מבקש מכם לסייע לי במאבק הזה. אין לי דבר נגד איכות הסביבה. להיפך. אבל איכות הסביבה לא יכולה לבוא על חשבון איכות החיים.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת ההשקעה בתשתיות פיזיות לבדה אין בה כדי לצמצם את הפערים הקשים בין שכבות האוכלוסיה בישראל. ולכן בתקציב הזה יש גם שורה של השקעות בתשתיות אנושיות - בראש ובראשונה החינוך, שהוא - כך אני מאמין - הגורם מספר אחד בצמצום פערים. אני סבור שקיימת משוואה אחת בסיסית: צמצום פערים בחינוך ובהשכלה מביא לצמצום פערים בהכנסה, שמביא לצמצום פערים חברתיים. מדינת ישראל אינה יכולה להשלים עוד עם פערים כאלה בין שכבות האוכלוסיה השונות. הפערים הללו הן פצצה מתקתקת המאיימת על קיומנו כחברה וכמדינה. בתקופה האחרונה שמעתי כל מיני טענות חסרות-שחר כאילו אנחנו מקצצים בתקציבי החינוך, אבל כל מי שקורא את המספרים ואת העובדות רואה שתקציב החינוך השנה יגדל ריאלית. ההשקעה בחינוך בישראל היא מהגבוהות בעולם. התוצאות, ועל כך לצערי קיימת הסכמה רחבה, רחוקות מלהשביע רצון. בתקציב הזה אנו מוסיפים 50 אלף ילדים למסגרת הנקראת "פנימיות יום" - מסגרת חינוך ליום לימודים ארוך, עם שיעורי תגבור וארוחה חמה לילדים ממשפחות הזקוקות לכך. עד היום יש בפרויקט הנהדר הזה, שכל אנשי החינוך גומרים עליו את ההלל, 45 אלף ילדים, ואנחנו יותר ממכפילים את מספרם של הילדים במסגרת הזו. זו השקעה בתשתיות, והסעיף הזה לבדו מהווה תוספת של 150 מיליון שקל לתקציבי החינוך. אנחנו הולכים השנה לפתוח עשרות מרכזי מחשבים ואינטרנט בשכונות, ואני רוצה לברך את חברינו מיכאל איתן, שיזם ודחף את הרעיון הזה. אנחנו מאמינים שהבאתם של המחשב והאינטרנט לכל מקום והפיכתם לזמינים לכל אדם ולכל ילד, יסייעו לצמצם את מה שנקרא "הפער הדיגיטלי". הממשלה גם אישרה את הצעתנו לקבוע את חוק חינוך חובה עד גיל 18 ולא רק עד גיל 16. הגיע הזמן שבמאה ה-21, מדינת ישראל תצעד צעד נוסף ותקבע ש-12 שנות לימוד הן מינימום חיוני לכל אחד. אני מאמין שלכל ילד, מכל מקום, יש את הכישורים והיכולת להצליח ולהשיג הישגים. זה יקרה, אם רק נעניק לו את התנאים הנכונים ואת ההזדמנות השווה. הממשלה קיבלה את הצעתי לפתוח את שערי האוניברסיטאות לכל בעלי תעודות הבגרות, כדי לתת הזדמנות שווה לאותם צעירים וצעירות שמבקשים לרכוש השכלה אקדמית. זה קורה במדינות רבות באירופה ובארצות הברית, ואין סיבה שזה לא יקרה גם אצלנו. בנוסף החלטתי - למרות המצב התקציבי הקשה - לקיים את ההתחייבות וליישם את המלצות ועדת וינוגרד להורדת שכר הלימוד באוניברסיטאות כבר משנת הלימודים הנוכחית. רק בסעיף הזה מדובר על תוספת תקציבית של רבע מיליארד שקל. אנחנו נבנה השנה 5,000 כיתות לימוד חדשות בבתי הספר. הגיע הזמן שהחרפה של ילדים שלומדים בקרוואנים, או 40 ילדים שמצטופפים בחדרים מוזנחים ומסוכנים, תיעלם. ילדינו ראויים למבנים הולמים ובטיחותיים. בניית הכיתות תתבצע גם דרך תקציב המדינה, גם באמצעות מפעל הפיס, וגם באמצעות שיטות חוץ-תקציביות כמו PFI. אני מאמין שהדבר הזה יתן גם דחיפה לחברות רבות בענף הנדל"ן, שסובל מהאטה מתמשכת. השנה נוציא אל הפועל את התוכנית הרב-שנתית לטיפול במגזר הערבי, בהיקף של 4 מיליארד שקל במשך 4 שנים. התוכנית הזו היתה אמורה לפעול כבר מהשנה הנוכחית, אך הדבר בוצע באופן חלקי. לכן החלטתי שהתוכנית הזו - שאמורה להסתיים ב-2004 - תימשך גם בשנת 2005. בתקציב הזה אנחנו מוסיפים 4 יישובים למסגרת הטיפול הנקודתי - תוכנית "אופק", שמחוללת מהפיכה אמיתית ביישובים שזקוקים לשדרוג גם בתשתיות הפיזיות וגם בתשתיות הרווחה והחינוך. יש בתקציב הזה שורה של פעילויות רווחה חיוניות, שאנו מגדילים את ההקצבה הממשלתית אליהן. כי אני מאמין באמונה שלמה, ששר אוצר תפקידו לעסוק גם בנושאים חברתיים ולהיות קשוב לצורכי האוכלוסיות החלשות, בדיוק כפי שהוא קשוב לצורכי התעשיינים, הסוחרים ואחרים. אנחנו הולכים להגדיל - בתיאום עם השרים הרלוונטיים - את התקציבים לטובת: - שיקום אסירים - תוספת של 3.5 מיליון שקל, גידול של %30 בהשתתפות הממשלה; - טיפולי גמילה במתמכרים לסמים ואלכוהול - תוספת של 8.5 מיליון שקל - שהיא גידול של כ-%80; - טיפול באוכלוסיית האוטיסטים - תוספת של יותר מ-7 מיליון שקל, תוספת של כ-%30; - טיפול באלימות במשפחה ובנפגעות תקיפה מינית - תוספת של 10 מיליון שקל, גידול של %35; - טיפול בנערות חוסות - הגדלנו את התקציבי למוסדות כמו "צופיה", כדי שיגדילו את מכסות הנערות המטופלות. - שיקום חולי נפש בקהילה - תוספת של 95 מיליון שקל לבסיס התקציב, גידול של כ-%100; - אשפוז קשישים במוסדות סיעודיים - תוספת של כ-60 מיליון שקל, גידול של כ-%6; - תוספת של 220 מיליון שקל, להכנסת תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל הבריאות - עלייה של כ-%6 מסל התרופות והטכנולוגיות; - חתמנו לראשונה הסכם רב-שנתי עם משרד הבריאות לתקצוב מערכת הבריאות ל-3 השנים הבאות, כדי שהמערכת הזו תתייצב. אני רוצה להודות לשר הבריאות על הדאגה והאחריות שהוא גילה בדיונים איתנו, גם למערכת הבריאות וגם לתקציב המדינה.

חברי הכנסת, העולם מבין כיום היטב כי מעורבות והתערבות ממשלתית בתקופות משבר אינה מלת-גנאי. להיפך. גם אני מאמין שכאשר ישנם כשלים, הממשלה חייבת להתערב - כך נהגנו וכך ננהג. לא לכל הדברים יש לנו את המשאבים, וברור שהיינו רוצים - לו יכולנו - לעשות יותר. ניסינו להקל את העול על ענפי הבנייה במספר צעדים. בין היתר יצאנו יחד עם משרד השיכון במבצע לעידוד רכישת דירות חדשות במקומות שסובלים מהיצע גדול של דירות. לאחרונה החלטנו להאריך את המבצע עד סוף השנה. בנוסף, מיניתי ועדה שתמליץ על רפורמה במיסוי ענף הנדל"ן והוריתי לדחות את תשלומי המע"מ לקבלנים שלא מצליחים למכור את הדירות שבנו, ויציעו אותן להשכרה. סיכמנו - מספר שבועות לפני רציחתו של השר רחבעם זאבי - עם משרד התיירות על תוספת תקציבית של קרוב ל-200 מיליון שקל, בניסיון להקל את מצוקת הענף. כאשר ראינו שצינור החמצן של תעשיית ההיי-טק הישראלית - גיוסי ההון - נסתם, החלטנו על מתן פטור לשנתיים למשקיעים זרים בקרנות הון-סיכון, כדי לעודד את התעשייה החשובה הזו, שסובלת ממשבר עולמי קשה. בנוסף, הקמתי צוות במשרד האוצר שיבדוק דרכים נוספות לסייע לתעשייה החשובה הזו, שמעסיקה עשרות אלפי צעירים וצעירות שמשמרים את היתרון היחסי של מדינת ישראל - היתרון האנושי. הוצאנו לדרך רפורמה בשוק ההון, בכל הנוגע לכללי ההשקעה של קופות הגמל, להקלות ברישום כפול של חברות בבורסה, להקלות בפרסום תשקיפים. נמשיך לבצע רפורמות ושינויים מבניים שיסייעו להגדיל את צמיחת המשק ואת מספר המועסקים.

אנו נאלצים להגדיל שוב - גם השנה - את ההקצאה הממשלתית לביטחון במובנו הרחב - צבא, שב"כ, משטרה וזרועות ביטחון אחרות. מדינת ישראל מוציאה למעלה מ-42 מיליארד שקל לביטחון. כל אחד מאיתנו יכול רק לדמיין מה היינו יכולים לעשות כאן אילו תקציבי הביטחון - לפחות בחלקם, אפילו בחלקם הקטן - היו מתפנים לטובת מטרות אחרות. אבל, כולנו יודעים באיזו סביבה אנו חיים. שעת החירום הזו מחייבת אותנו לתת תקציבים גדולים יותר לביטחון, ועם זאת, גם בעניין הזה, לא כל מה שהיינו רוצים להקצות, אכן ניתן לעשות. כי המשאבים - גם לטובת הביטחון - אינם בלתי מוגבלים. אני מבקש לברך את שר הביטחון ואת ראשי מערכת הביטחון, על ההבנה שגילו למצב המשק. כדי לממן את כל התוספות הללו, וכדי לעמוד ביעד הגירעון החדש שקבענו, נדרשים כל משרדי הממשלה, להפחית אחוז אחד מתקציבם לעומת תקציבם בפועל בשנת 2001. בנוסף, זיהינו שורה של מקומות נוספים, שיסייעו לנו במימון ההוצאות בשנה הקרובה. שלא נטעה. ברור לנו שלעתים הדבר קשה. אבל זו הדרך היחידה האפשרית. אין לנו את האפשרות - אפילו לא התיאורטית - להגדיל את ההוצאה הממשלתית ללא כל גבול. משמעות הדבר תהיה פגיעה במעמדה של ישראל כמוקד למשיכת השקעות זרות, עצירת השקעות חדשות וסכנה לפיטורי רבבות ישראלים. בחרנו בדרך הקשה. אבל הדרך הקשה הזו היא בסופו של דבר הדרך הקלה. רק היא תסייע לנו בהוצאת המשק מהמיתון בו הוא שרוי מזה 6 שנים, תחזיר אותו למסלול של צמיחה אמיתית, ותעצור את הגידול המתמשך באבטלה. לצערי, במאבק הקשה הזה לצמיחת המשק והקטנת שיעורי האבטלה, אנחנו לא מקבלים את התמיכה והעזרה הראויה ממי שיש בידיו את הכלים לכך. די אם נסתכל כיצד נוהגים קברניטי הכלכלה בארצות הברית - גם הממשל וגם הבנק המרכזי. אלן גרינספאן, האיש שהחזיק במשך שנים את החבל המוניטרי הדוק על הכלכלה האמריקנית, הבין כבר בסוף השנה שעברה, כי ארצות הברית גולשת למיתון ומייד הגיב בהורדות חדות של שיעורי הריבית, כדי לאפשר לעסקים לנשום ולא להיאנק תחת עול האשראי, ולעודד השקעות חדשות. מאז תחילת השנה הוריד הנגיד האמריקני במשך 9 פעמים את הריבית בשיעור מצטבר של %4, לרמה של %2.5. ולא רק הוא. גם נגידי הבנקים המרכזיים באירופה הבינו שהעולם גולש למיתון ופעלו מייד - ובאגרסיביות. אני קורא לכל הגופים והארגונים במשק להירתם למאבק הזה. כפי שאנחנו מאוחדים במאבק מול הטרור, עלינו להתאחד במאבק הזה, לחילוצה של כלכלת ישראל מהמצב בו היא שרויה. זה לא הזמן לסכסוכים ולתביעות שאין באפשרותנו לעמוד בהן. חברי הכנסת, התנאים הסביבתיים אינם פשוטים. לא המיתון העולמי, לא המשבר בשוקי הטכנולוגיה, לא נפילת הבורסה האמריקנית, לא המצב הביטחוני אצלנו, ובוודאי שלא מה שקרה באחרונה בארצות הברית, כל אלה אינם מסייעים לנו. מוקדם לדעת מה תהיה השפעתם של האירועים בארצות הברית על כלכלת ישראל, אבל הם בוודאי יציבו בפנינו אתגר נוסף, כדי לעמוד ביעד הצמיחה של %4 לשנה הבאה. אני יודע שרבים אומרים, שהדברים אינם תלויים בנו. וכי כאשר העולם נמצא במיתון ובטלטלה קשה, לישראל הקטנה אין יכולת להשפיע על מצבה. אני מאמין שאנחנו חייבים לעשות את חלקנו, שכן המצב יכול להיות גרוע יותר - וגם טוב יותר. אני מבקש מהכנסת לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2002) התשס"ב-2001 ולהעבירה לוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. לאשר את הצעת החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, תיקון מספר 2 התשס"ב-2001 ולהעבירה לוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. כמו כן אבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק יסוד משק המדינה, תיקון מספר 6, ולהעבירה לוועדת החוקה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית ולאשר את הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2002 התשס"ב-2001 ולהעבירה לוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.